לחצות את הגבול

השמש עמדה באמצע הרקיע כשסטיבוס עשה את דרכו בשדה, על גבו תרמיל מלא חיטים שממנו בלט מגל חלוד. בכל יום מחדש, בשעות הבוקר המוקדמות, היה סטיבוס עושה את דרכו לשדה החיטה וקוצר לעצמו כמות נאה שתספיק למספר כיכרות לחם. למחרת בבוקר היה קם בשעה מוקדמת, מכין את הלחמים ומוכר אותם. בכסף שהרוויח היה קונה לעצמו בקבוק משקה, שאותו היה שותה להנאתו עד שהשתכר, ולא היה מאושר ממנו.

באחד הימים החליט המלך להקים בכיכר העיר את 'בית האומנים' – גלריה גדולה שבה תערוכת ציורים של מיטב האומנים מכל רחבי המדינה.

בוקר אחד הגיע סטיבוס לבית האומנים כשהוא מתנדנד ובקבוק ויסקי משובח בידיו.

הוא הביט בבניין המפואר בפליאה ונכנס פנימה כשהוא מקרב את אפו לתמונות התלויות על הקירות. הוא נעצר לפני תמונה של שיכור האוחז בידו כוס משקה. הוא התבונן בו מקרוב ולפתע פרץ בצחוק מתגלגל. "רימו אותך, אדוני המלך! הציור הזה הוא טעות גדולה!"

השומרים התקרבו לעברו וביקשו לעצור אותו על ביזיון בית המלוכה, אבל מנהל המקום מנע מהם לעצור את השיכור עובר האורח. "חכו רגע, אולי נביא אותו בפני המלך שיסביר מדוע הציור הזה הוא טעות?"

שעה לאחר מכן הובא סטיבוס לפני המלך, ששמע על צחוקו הרם מול הציור המופיע בגלריה המלכותית וביקש ממנו להסביר את דבריו. "פשוט מאוד, אדוני המלך," אמר תוך כדי שהוא מתפקח לאיטו. "אם תשים לב, תראה ששיכור אף פעם לא יכול להחזיק ביד כוס משקה בצורה ישרה, לכן הציור הזה לא תואם למציאות…"

"כל הכבוד!" אמר המלך בחיוך. "תביאו לו במתנה מאה דינרים על שידע לקלוע למטרה!"

סטיבוס השיכור היה מרוגש מכמות הכסף הגדולה שזכה בה בהפתעה. הוא הביט בכסף בתדהמה והודה למלך בקידה. למחרת בבוקר, כשהתעורר, לא הלך לקצור את החיטה כהרגלו, אלא עשה את דרכו ישירות לגלריה המלכותית. הוא נעמד מול ציור של איכר שקוצר שיבולים, הביט בו בריכוז מקסימלי ואז החל לקרוא: "שוב רימו אותך, אדוני המלך! הציור הזה אינו תואם למציאות!"

השומרים, שכבר הכירו אותו ממאורעות יום אמש, מיהרו להוביל אותו גם הבוקר בפני המלך. "מה הפעם?" שאל המלך בספקנות.

"שים לב, אדוני המלך!" אמר סטיבוס בהתלהבות. "האם ראית אי פעם שיבולים עמוסות כל כך? הלוא אם באמת היו שיבולים עמוסות כאלו, השוק היה מלא בחיטה! וחוץ מזה, שים לב למגל הנוצץ שבידי האיכר. מגל שמשתמשים בו כדי לקצור חיטה אינו נוצץ כל כך. כך נראה מגל אמיתי!" אמר סטיבוס והציג בפני המלך את המגל החלוד שבבעלותו.

"אתה צודק…" הנהן המלך בראשו ואמר לאנשי הארמון: "תנו לו בבקשה עוד מאה דינרים במתנה!"

עיניו של סטיבוס נצצו מהתרגשות והוא חייך לעצמו בסיפוק. ללא ספק עבודה מתגמלת במיוחד השיג לעצמו – הוא ימצא את הליקויים בציורים התלויים על קירות הגלריה המלכותית, והמלך יתגמל אותו בסכומים נאים במיוחד.

למחרת בבוקר התייצב שוב סטיבוס בגלריה והחל לעבור בדקדקנות על הציורים התלויים על הקירות. השומרים כבר היו מוכנים לשמוע את קריאותיו כדי להביא אותו בפני המלך. לאחר מאורעות אתמול ושלשום הם כבר ציפו לקריאות הללו שהיו צפויות לאור הסקירה הדקדקנית שהעניק למגוון הציורים.

דקות ספורות חלפו מאז כניסתו של סטיבוס לגלריה, וכבר הוא סימן לשומרי המקום שברצונו להתייצב בפני המלך ולהאיר את עיניו על ציור נוסף.

המלך הבין את מטרתו של השיכור, שהחליט להתעשר על חשבון קופת הממלכה, ובכל זאת קיבל אותו בספר פנים יפות. "מה קרה הפעם?" שאל המלך.

וסטיבוס הסביר בהתלהבות: "בכתר המלך שבציור בגלריה מופיעות רק שתי מחרוזות של יהלומים, בעוד שעל הכתר שלך אני רואה שלוש מחרוזות כאלו!"

המלך הנהן בראשו באדישות ושאל: "סיימת? האם יש לך הערות נוספות?"

"לא," השיב סטיבוס והמלך סימן לאנשיו: "הוציאו אותו החוצה והלקו אותו כהוגן!"

השומרים אחזו בסטיבוס בכוח, והוא החל לצעוק: "אדוני המלך, מה עשיתי? בסך הכול רציתי להראות לך את הליקויים בציורים המלכותיים. מדוע עליי לקבל מלקות?"

"כל זמן שהבעת את דעתך על שיכורים, שיבולי חיטה ומגל של קוצרים – התחומים שאתה חי מדי יום – קיבלתי את דעתך בכבוד ואף תגמלתי אותך כהוגן. אבל ברגע שהחלת לחוות את דעתך על כתרו של המלך או על שרשראות היהלומים שמופיעות על הכתר, זה הזמן לתת לך מלקות כדי ללמד אותך את הלקח, כדי שלא תתערב יותר בעניינים שאינך מבין בהם מאומה…"

*

המן האגגי זכה לגדולה וקיבל את התפקיד הבכיר ביותר בממלכה. אולם כאשר העז להביע את דעתו על עם ישראל, ולמצוא בו פגמים, כפי שאמר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים – ולמלך אין שווה להניחם." ברגע הזה התחיל הגלגל להתהפך עליו לקראת סופו המר.

עם ישראל הוא עם סגולתו של הקדוש ברוך הוא, וגם אם בחיצוניות אולי אפשר למצוא בו פגמים, כבר נאמר "כולך יפה רעייתי ומום אין בך", הפנימיות של עם ישראל זוהרת תמיד. וכל מי שמתעסק עם העם הנבחר סופו ידוע מראש.