נַחֲלֵי הַשְּׁלָגִים הַמַּפְשִׁירִים קָצְפוּ בְּעֹז, שָׁעָה שֶׁתּוֹמַס בָּהָה בָּהֶם בְּלִי תְּנוּעָה. הוּא הָיָה עָטוּף בִּבְגָדִים רַבִּים וּבְכוֹבַע מְחַמֵּם, וַעֲדַיִן הָיָה לוֹ קָרִיר. כִּי כַּאֲשֶׁר קַר בַּלֵּב – קַר גַּם בַּגּוּף. זֶה עַתָּה הוּא נִמְלַט מִבֵּית הַיְתוֹמִים הָאַנְגְּלִי שֶׁבּוֹ גָּדַל מֵאָז שֶׁהוּא זוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ. הַנְּזִירוֹת לֹא נָהֲגוּ בּוֹ בְּצוּרָה יָפָה, הֵן הִרְבּוּ לְהַכּוֹת אוֹתוֹ עַל כָּל שְׁטוּת קְטַנָּה שֶׁעָשָֹה אוֹ שֶׁלֹּא עָשָֹה, וְלַמְרוֹת הֶחָזוּת הַנֶּחְמָדָה שֶׁהִצִּיגוּ כְּלַפֵּי הַמְבַקְּרִים וְהַתּוֹרְמִים שֶׁל בֵּית הַיְתוֹמִים, הֵן הָיוּ לֹא נֶחְמָדוֹת כְּלָל וּכְלָל.
תּוֹמַס, שֶׁנִּצֵּל אֶת זְמַן אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הַסּוֹעֶרֶת כְּדֵי לִבְרֹחַ, מָצָא אֶת עַצְמוֹ בַּחוּץ, בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל, בְּלִי כְּלוּם. לְבַד. הַקֹּר הָיָה עַז, וְהוּא הָלַךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה בְּלִי לָשִֹים לֵב לְאָן. כָּךְ הִגִּיעַ אֶל הַנְּהָרוֹת הַמַּרְהִיבִים שֶׁעַל שְֹפָתָם עָמַד כָּעֵת בּוֹדֵד וְגַלְמוּד. 'אֵין לִי אַף אֶחָד בְּעוֹלָמִי', חָשַׁב לְעַצְמוֹ בְּעֶצֶב גּוֹבֵר. 'אוּלַי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִבֵּית הַיְתוֹמִים. שָׁם אָמְנָם סָבַלְתִּי הַרְבֵּה, אֲבָל הָיוּ לִי גַּם קְצָת חֲבֵרִים, וְהָיָה לִי עִם מִי לְדַבֵּר. עַכְשָׁו אֲנִי לְבַד…'
הַשִּׁעְמוּם נָגַס בּוֹ, וְהַבְּדִידוּת גַּם הִיא הֵצִיקָה לוֹ. תּוֹמַס הֵרִים עֲנַף עֵץ לַח וְשָׁלַף סַכִּין מִטְבָּח מִכִּיסוֹ. הוּא הִסְפִּיק לִתְחֹב אוֹתָהּ לְמִכְנָסָיו בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, בְּטֶרֶם נִמְלַט מִבֵּית הַיְתוֹמִים. הוּא הֵחֵל לְגַלֵּף אֶת הֶעָנָף הֶעָבֶה, כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה לִצֹּר מִמֶּנּוּ דְּמוּת כָּלְשֶׁהִי. לֹא הָיָה לוֹ מֻשָּׂג מָה הוּא מְגַלֵּף וּמֶה עָתִיד לָצֵאת מֵהַיְצִירָה שֶׁלּוֹ. אוּלָם הוּא לֹא חָשַׁב עַל כְּלוּם. הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ נַעֲשָֹה כִּמְעַט חָלוּל, בְּעוֹד יָדָיו נָעוּ הָלוֹךְ וְחָזוֹר עַל גַּבֵּי הָעֵץ.
כְּשֶׁסִּיֵּם, כַּעֲבֹר כִּמְעַט שָׁעָה, אָחַז תּוֹמַס בְּיָדוֹ בֻּבַּת עֵץ בִּדְמוּת לֵיצָן מְשֻׁנֶּה. כּוֹבַע מְשֻׁלָּשׁ לְרֹאשׁוֹ, גְלִימָה אֲרֻכָּה לְגוּפוֹ, וּמִמֶּנּוּ מְבַצְבְּצוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם חַסְרוֹת אֶצְבָּעוֹת. הוּא הוֹסִיף לַבֻּבָּה שֶׁלּוֹ עֵינַיִם וּפֶה מְחַיֵּךְ, וְהִבִּיט בְּסִפּוּק בְּמַעֲשֵֹה יָדָיו. "אַתָּה אָמְנָם לֹא יְצִירַת פְּאֵר, אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ", לָחַשׁ לְלֵיצַן הָעֵץ. "אַתָּה מַזְכִּיר לִי מִישֶׁהוּ שֶׁהִכַּרְתִּי, וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מִי זֶה".
קוֹלוֹתֵיהֶן שֶׁל הַנְּזִירוֹת הָרַגְזָנִיּוֹת עָלָה בְּרֹאשׁוֹ. "אִמָּא שֶׁלְּךָ הִשְׁאִירָה אוֹתְךָ בָּרְחוֹב, וּלְעוֹלָם הִיא לֹא תָּבוֹא לָקַחַת אוֹתְךָ", הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אוֹמֶרֶת לוֹ כִּמְעַט כָּל שָׁבוּעַ. "זָרְקוּ אוֹתְךָ אֵלֵינוּ", הִתְבַּטְּאָה אַחֶרֶת, קְשׁוּחָה יוֹתֵר. "אַף אֶחָד בָּעוֹלָם לֹא רוֹצֶה בְּךָ חוּץ מֵאִתָּנוּ", נָהֲגָה נְזִירָה קְשִׁישָׁה לִנְזֹף בּוֹ יוֹם יוֹם. כָעֵת צָפוּ כָּל הָאֲמִירוֹת הַקָּשׁוֹת הַלָּלוּ בְּאָזְנָיו, וְתוֹמַס טָמַן אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְנִרְדַּם כְּשֶׁדִּמְעָה עַל לֶחְיוֹ.
כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, לֹא הָיוּ הַנְּהָרוֹת סְבִיבוֹ וּבֻבַּת הָעֵץ גַּם הִיא נֶעֶלְמָה. בִּמְקוֹם זֶה מָצָא תּוֹמַס אֶת עַצְמוֹ בַּחֲזָרָה בְּבֵית הַיְתוֹמִים, כְּשֶׁהַנְּזִירוֹת הַקַּפְּדָנִיּוֹת רוֹכְנוֹת מֵעָלָיו. "נִסִּיתָ לִבְרֹחַ?" אָמְרָה לוֹ אַחַת. "אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ שֶׁמִּכָּאן אֵין בּוֹרְחִים? עַכְשָׁו תֵּעָנֵשׁ בְּחֻמְרָה!" אָמְרָה וְלָקְחָה אוֹתוֹ לְחֶדֶר פִּנָּתִי וְשָׁכוּחַ. "עַכְשָׁו תֵּשֵׁב כָּאן עַד שֶׁתָּבִין מֶה עָשִֹיתָ, יֶלֶד רַע!"
הַבֶּכִי שֶׁל תּוֹמַס הִתְעַרְבֵּב בְּמַחֲשָׁבוֹת עַל אוֹדוֹת אִמּוֹ. אֵיפֹה הִיא? לָמָּה הִיא נָטְשָׁה אוֹתוֹ? וְהַאִם יֵשׁ לוֹ בִּכְלָל סִכּוּי לִרְאוֹת אוֹתָהּ שׁוּב? הוּא לֹא יָדַע תְּשׁוּבָה לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה. הַדְּמָעוֹת יָרְדוּ עַל פָּנָיו, וְהוּא נִזְכַּר בְּלֵיצַן הָעֵץ שֶׁהִשְׁאִיר בַּשֶּׁלֶג.
וּבְדִיּוּק בְּאוֹתוֹ זְמַן עָבְרָה שָׁם אִשָּׁה אַנְגְּלִיָּה כְּפוּפָה מְעַט, וְהִנֵּה לְפֶתַע צָדוּ עֵינֶיהָ דְּמוּת עֲשֹוּיָה מֵעֵץ. הִיא גָּחֲנָה וְהֵרִימָה אֶת הַבֻּבָּה, וְגִלְּתָה לְתַדְהֵמָתָהּ לֵיצָן מְשֻׁנֶּה וּמֻכָּר לְהַחֲרִיד… פַּעַם, לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, הִיא קָנְתָה לַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ בֻּבַּת עֵץ דּוֹמָה מְאֹד לַבֻּבָּה שֶׁבְּיָדָהּ. הָיָה זֶה בְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ שֶׁל בְּנָהּ, וְהִיא הִגִּישָׁה לוֹ אֶת הַלֵּיצָן הַמְיֻחָד כְּמַתְּנַת יוֹם הֻלֶּדֶת.
אֲבָל לֹא הַרְבֵּה זְמַן הִסְפִּיק תּוֹמַס שֶׁלָּהּ לְשַֹחֵק בַּבֻּבָּה. יָמִים קָשִׁים הִגִּיעוּ עַל אַנְגְּלִיָּה, וּמִלְחָמָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה בֵּין הֶעָרִים, הֵבִיאָה מְהוּמָה רַבָּה. גַּם עַל בֵּיתָם הַקָּט וְהֶחָמִים עָבְרָה סַעֲרַת הַמִּלְחָמָה, וְתוֹמַס שֶׁלָּהּ נֶעְלַם, פָּשׁוּט נֶעְלַם, בְּלִי שֶׁהִיא הִסְפִּיקָה אֲפִלּוּ לוֹמַר לוֹ שָׁלוֹם…
"זֶה תּוֹמַס!" לָחֲשָׁה לְעַצְמָהּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "זֶה בְּוַדַּאי הוּא שֶׁבָּנָה אֶת הַלֵּיצָן הַזֶּה! בְּוַדַּאי אֶמְצָא אוֹתוֹ כָּאן בַּסְּבִיבָה", אָמְרָה וְיָצְאָה לְמַסַּע חִפּוּשִׂים מְמֻקָּד. הָאֵזוֹר לֹא הָיָה מְיֻשָּׁב מְאֹד, וְהַמִּבְנֶה הָרִאשׁוֹן שֶׁמָּצְאָה בְּדַרְכָּהּ הָיָה בֵּית יְתוֹמִים, שֶׁנִּרְאָה מְאַיֵּם לְמַדַּי. אוּלָם לוֹרָה, אִמּוֹ שֶׁל תּוֹמַס, אָזְרָה אֹמֶץ וְהִקִּישָׁה עַל שְׁעָרָיו.
נְזִירָה חֲבִיבָה לְמַרְאֶה פָּתְחָה לָהּ אֶת הַשַּׁעַר, וּלְשֵׁמַע בַּקָּשָׁתָהּ לְסַיֵּר בַּמָּקוֹם נִרְאֶה הָיָה שֶׁהִיא נִרְתַּעַת. אוּלָם לוֹרָה חִיְּכָה וְאָמְרָה: "אִם אֶתְרַשֵּׁם מִבֵּית הַיְתוֹמִים שֶׁלָּכֶם, אֶתְרֹם לָכֶם סְכוּם נִכְבָּד". כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה זֹאת הַנְּזִירָה, הֶחְוְתָה בְּיָדֶיהָ וְהִדְרִיכָה אֶת לוֹרָה בֵּין חַדְרֵי הַמִּבְנֶה הַלֹּא גָּדוֹל.
לְפֶתַע שָׁמְעָה לוֹרָה בֶּכִי חֲרִישִׁי עוֹלֶה מֵאַחַד הַחֲדָרִים. הִיא לֹא הִתְיַחֲסָה לְדִבְרֵי הַנְּזִירָה, שֶׁנִּסְּתָה לִמְנֹעַ מִמֶּנָּה לְהִכָּנֵס לַחֶדֶר, וּפָתְחָה אֶת הַבְּרִיחַ שֶׁסָּגַר אֶת הַדֶּלֶת. בִּפְנִים, מְכֻוָּץ עַל הָרִצְפָּה, יָשַׁב לוֹ יֶלֶד שֶׁלּוֹרָה זִהֲתָה אוֹתוֹ מִיָּד – תּוֹמַס שֶׁלָּהּ…
מַעֲשֶֹה קָטָן שֶׁלָּנוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, יָכוֹל לְהַשְׁפִּיעַ עַל כָּל חַיֵּינוּ, לְטוֹב וְגַם חָלִילָה לְהֶפֶךְ. הָבָה נַעֲשֶׂה רַק מַעֲשִֹים טוֹבִים, וְנַהֲפֹךְ אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ לִמְאֻשָּׁרִים.
