במסדרונות הארוכים ובכיתות הריקות של בית-הספר 'אמירים' פסע בהתרגשות אלחנן דרורי, המיועד להיכנס לתפקיד מנהל בית-הספר עם פתיחת שנת הלימודים. בימים האחרונים הרעיפו עליו אנשים רבים עצות לקראת התפקיד המצפה לו. "בוא עם מינימום ציפיות מהתלמידים," "הלוואי שתצליח להחזיק מעמד יותר מחודשים ספורים," "מוטב שתשכח מהחזון החינוכי שלך, אין סיכוי שיצליח שם." כשקיבל את התפקיד, ידע אלחנן שבית הספר 'אמירים' ניצב בתחתית דירוג בתי הספר בארץ, עם אוכלוסייה מאתגרת, בעיות משמעת חמורות ומקרי אלימות. אמנם טרם גיבש תוכנית להתמודדות עם האתגרים שציפו לו כמנהל, אך היה נחוש להצליח בדרכו.
בשבועות הראשונים לתפקידו, כשהמסדרונות והכיתות שבו והתמלאו בהמולת תלמידים תוססת, נדמה היה שהמצב נסבל. 'קשיי משמעת קלים וקטטה מדי פעם – בהחלט ניתן להתמודד עם זה,' הרהר אלחנן בתום יום עמוס נוסף. 'כדי להבטיח לילדים האלה עתיד, הגיעה העת להתמקד גם בהישגים הלימודיים,' חשב והחליט לפעול בנושא בהקדם.
אולם הטיול השנתי של שכבת י' טרף את קלפיו. היו אלה שלושה ימים שייחרטו בזיכרונו לעד. זלזול במדריכים, עימותים אינסופיים, תלמידים שנעלמו במהלך המסלול, השחתת רכוש – בשלב מסוים אף ויתר אלחנן על התכנים החינוכיים שקיווה להעביר, והתפלל רק שיצליח להשיב את כולם בשלום.
תחושותיו הקשות לאורך הטיול לא נעלמו מעיני התלמידים. הם ציפו לתגובה, אך איש מהם לא העלה בדעתו את צעדיו הבאים.
כשסיים אלחנן את דבריו, השתררה באולם ההמולה דממה בלתי מוכרת. לאחר רגעי שתיקה שב והדגיש – "כל חוק שהכרתם משנות לימודיכם הקודמות בבית הספר בטל. מהיום אין חוקים. הכול מותר!" ראשוני התלמידים שעיכלו את הבשורה בחנו בחשדנות את דברי המנהל החדש. "אפשר לאחר? לצאת בלי אישור?" תהה אחד התלמידים. "כן," השיב אלחנן בביטחון, "אפילו לא חייבים להגיע כלל…" סיים בעוד התלמידים מחליפים מבטים נוצצים. "ומה בנוגע למטלות ומבחנים?" שאל אחר. "אין חובה להכין שיעורי בית או לגשת למבחנים," השיב אלחנן. לאחר עוד כמה שאלות מבררות, מיהרו התלמידים ליישם את התקנון החדש. תוך ימים ספורים התברר לכל באי בית הספר שאלחנן רציני בהחלט. השיעורים המעטים שעוד התקיימו היו דלילים מנוכחות ונעדרי כל משמעת או מחויבות.
"זה טירוף מוחלט!" זעם יצחק קליף, ראש מגמת המדעים. "אי אפשר להמשיך כך!" הטיח באלחנן. "המתן עוד מספר שבועות…" ביקש אלחנן, "אני משוכנע שהמצב ישתנה…"
באורח פלא – אלחנן צדק. חודשיים לאחר הכרזת התקנון החדש – בתום תקופה עמוסת התפרעויות ואי-סדר מצד התלמידים, ומתח וביקורת מצד המורים – החל מפנה. משיעור לשיעור שבו הכיתות והתמלאו, מעשי ההרס והאלימות פחתו בהדרגה, ואף היחס למורים השתפר פלאים.
"מה קרה?" תהה יצחק בכנות באחד משיעוריו, "מדוע שבתם לכיתה? מה מניע אתכם ללמוד?" אחד התלמידים הסביר: "פגשתי רופא שהציל את חיי אחותי לפני שבוע. הוא לא חדל לשבח את מורה המדעים שבזכותו הפך לרופא." תלמיד אחר קם וסיפר: "ראיתי ריאיון עם כוכב כדורגל שייחס את הצלחתו למשמעת ולכלים שרכש בבית הספר." "חלומי להיות טייס," שיתף תלמיד נוסף, "הבנתי שהסיכוי היחיד להגשים זאת הוא בהצטיינות בלימודים." או כפי שניסח אחד התלמידים המאתגרים בשכבה: "הבנו שבלי בית ספר, אין תכלית בחיים. שבנו כדי שלפחות תהיה לנו מסגרת…"
מבעד לדלת הכיתה קלט אלחנן את דברי התלמידים וחייך. 'עתה יש לחוקים ולכללים תכלית ברורה,' הרהר, 'תכלית שתבטיח את שמירתם.' כעבור שנים ספורות הוכתר בית ספר 'אמירים' כאחד המובילים בארץ, ואלחנן זכה בפרס המנהל המצטיין.
* * *
פרשת משפטים עשירה במצוות ודינים המתווים את דרך חיינו. אך עלינו לזכור תמיד שהמצוות אינן התכלית עצמה, אלא הדרך לחיזוק הקשר והחיבור שלנו אל הבורא שנתן לנו אותן. וכאשר אנו מקיימים את מצוות התורה וחוקיה מתוך הבנה זו ומתוך שאיפה לחיבור, המצוות אף יפעלו בתוכנו ויסייעו לנו בהגשמת המטרה.
