בשעת בוקר מאוחרת התעורר הווארד בבהלה. הוא התלבש במהירות ואפילו להכין לעצמו כוס קפה לא היה לו זמן. "אקנה לעצמי כוס קפה בדרך", ניחם את עצמו כשירד במדרגות ומיהר לעבר תחנת הרכבת בדרכו לעבודה. בדרך עצר באחד מבתי הקפה וקנה לעצמו כוס קפה לפני שיתחיל את היום. הקפה היה דלוח וגרם לו לשאול את עצמו מדוע הוא טורח לקנות כוס קפה שמשאירה בפיו טעם לוואי. הוא העיף את הכוס לפח האשפה.
"למה אתה מעיף את הכוס לפח?" תהה ג'ון חברו מהעבודה, שנעמד מולו כאשר המתין למעלית. "הטעם שלו מזעזע!" השיב הווארד. ג'ון חייך ואמר: "אם הטעם שלך בקפה משובח כל כך, למה שלא תפתח בית קפה בעצמך?"
"על מה אתה מדבר?" גיחך הווארד, "שאני אפתח בית קפה? איך בדיוק? אין לי ניסיון, אין לי הכשרה. למה נראה לך שאצליח?"
"שטויות, הווארד", ביטל ג'וני את דבריו, "אתה באמת חושב שכל מי שפתח עסק היה בעל ידע מקדים? אם אתה חושב שאתה טוב בזה, ערוך סקר שווקים, התייעץ עם מומחים בתחום, ולך על זה בכל הכוח!"
הווארד הנהן בראשו בהסכמה. הוא התרגש מהרעיון, וכבר באותו ערב כשחזר הביתה החל לערוך סקר שווקים ולהתייעץ עם אנשים אודות בתי הקפה, קהל היעד והלקוחות העתידיים. חישוב קצר הבהיר לו שהוא יצטרך הלוואה של לפחות חצי מיליון דולר כדי לפתוח את הסניף הראשון.
במכשול הראשון נתקל כשהיה בחדרו של מנהל הבנק. הלה אמר לו: "הווארד, אתה אדם טוב ושאפתן, אבל לא אעניק לך את הסכום הזה, מכיוון שאיש אינו ערב לי שתוכל להחזיר לי בוודאות את ההלוואה. אני לא רוצה לרפות את ידיך, אבל תשעים אחוז מהעסקים נכשלים בסופו של דבר."
הווארד ידע שאם לא יצליח להשיג את הסכום, ייאלץ לוותר על חלומו. כמוצא אחרון החליט לשתף בעניין את אימו הקשישה, וזו אמרה לו: "בני היקר, תמיד אהבתי את הנחישות שלך. אתה יודע שכבר עשרות שנים אני שומרת עבורך בבנק סכום נכבד. חשבתי שתקבל אותו לאחר מותי, אבל אם חלומך חשוב לך כל כך, ייתכן שעכשיו הוא הזמן המתאים להעניק לך את הכסף".
הווארד הודה לה מאוד, אבל התלבט: מצד אחד רצה מאוד להגשים את חלומו, אבל מצד שני חשש לאבד את הירושה, שאמו חסכה עבורו במשך שנים ארוכות.
אמו הבחינה בקושי שלו להחליט, והיא ניגשה אליו ואמרה: "אמור לי בני, אם תוותר על ההזדמנות הזאת, האם כשתסתכל יום אחד אחורנית תצטער על כך?" הווארד הנהן בראשו וביקש עוד קצת זמן כדי לחשוב. למחרת בבוקר קם ואמר לה: "אימא, את צודקת – אם לא אעשה זאת, לא אוכל לסלוח לעצמי. נראה לי שאני עומד להגשים את חלומי, ובכל מחיר!"
שלושה חודשים לאחר מכן, בלב מלא חששות, פתח הווארד את בית הקפה הראשון שלו. הוא השקיע באיכות הקפה והשיג בכך את כל המתחרים. הלקוחות נהנו מהקפה הטעים וזרמו בהמוניהם, והעתיד היה נראה ורוד.
הכול התנהל כשורה עד לאותו היום שבו מנהלי רשת ענקית של בתי קפה החליטו לפתוח סניף חדש בדיוק מול בית הקפה שלו. הרשת הציעה ללקוחות כוס קפה שמחירה שני דולר פחות מהמחיר בבית הקפה של הווארד, סכום שהיה משמעותי עבור הלקוחות, והווארד חשש שחלום חייו קורס.
רגע אחד לפני שהחליט להכריז על עצמו כפושט רגל שאיבד חצי מיליון דולר מירושת אמו עלה בדעתו רעיון מהפכני: לפתוח סניף נוסף בדיוק מול הסניף שלו. הרעיון נראה לכל מי ששמע עליו כרעיון טיפשי במיוחד. במיוחד לחברו הטוב ג'וני, שליווה אותו מתחילת הדרך. "סניף מול סניף?" אמר לו ג'וני: "תגיד לי, השתגעת? למה שתעשה דבר כזה? אתה רק תפצל את הלקוחות ותפגע בהכנסות של שני הסניפים. מי המשוגע שעושה מהלך כזה?!"
אבל בניגוד גמור לכל התחזיות, הסניף החדש של הווארד היה הצלחה ענקית: במקום ששני הסניפים יינזקו כתוצאה מהתחרות הזאת, התברר שחלק מהלקוחות, בעיקר הצעירים, העדיפו לקנות בסניף החדש, ואילו חלק מהלקוחות הוותיקים יותר העדיפו לקנות בסניף הישן שהיה שקט יותר. הסניף החדש, שלדעת כולם היה מיותר, הצליח להביס בתחרות את הרשת הגדולה, ושני הסניפים זכו להצלחה מסחררת. וכל זה קרה הודות לאדם אחד שלא הסכים ליישר קו עם כולם, להיכנע לסטטיסטיקות והלך עם החלומות שלו עד הסוף…
*
לפעמים הגשמת חלומות גדולים דורשת אומץ שלא להקשיב לכל הקולות שמחלישים אותנו, כמובן, חשוב לפעול מתוך זהירות ואחריות מתבקשת. רוב האנשים שהגשימו את חלומותיהם היו בעלי אומץ. כשאדם נאמן לעצמו ופועל בנחישות ובאחריות, מתוך אמונה שכל מה שנדרש ממנו זו רק השתדלות וההצלחה היא בידי שמים – יש סיכוי גדול שיצליח.
