המרוץ היה בעיצומו, וצחי הצליח להתמקם במקום הראשון בין רצי המרתון. לבו פעם בחוזקה, זיעה נגרה על מצחו וריאותיו התאמצו לספק חמצן לשריריו העייפים. "פשוט להמשיך…" חשב לעצמו בין נשימה לנשימה, "תמשיך ככה וזה שלך". צחי נאבק לשמור על ההובלה בתחרות המרתון העירונית.
כשהבחין בקו הסיום באופק המתקרב, החל לשמוע מאחוריו קול צעדים הולכים ומתקרבים. עד מהרה הצטמצם הפער, ומאות מטרים בלבד לפני קו הסיום נאלץ להביט בכיתוב המתנוסס על חולצתו של המתחרה שעקף אותו – היה זה דני ברנר, שעקף אותו פעם נוספת.
אחרי תחרויות מרתון רבות ברחבי הארץ ושנים ארוכות בתחום האתלטיקה, נותר לצחי עוד הישג אחד לקטוף: להגיע למקום הראשון בתחרות המרתון העירונית. למרות האימונים המפרכים וההכנה המנטלית שהקפיד לעשות לפני התחרויות, פעם אחר פעם חמק ממנו ההישג – כמעט תמיד בגלל דני ברנר.
"היום לא אגיע לאימון," הודיע צחי למאיר, שותפו לאימונים בשנים האחרונות.
"הכול טוב, צחי?" שאל מאיר מעברו השני של הקו.
"בערך…" פלט צחי בתוספת אנחה עמוקה.
"אל תגיד לי שגם הפעם דני ניצח?" ניסה מאיר לנחש.
"אני פשוט לא מבין איך הוא עושה את זה!" אמר צחי בתסכול. "לא משנה כמה אימונים והכנות אני עושה, הוא תמיד מצליח לעקוף אותי!"
תוך כדי שיחה עלה במוחו רעיון. "אולי," המשיך להרהר בקול באוזני מאיר, "הבעיה היא בכלל לא באימונים שלי… אני צריך פשוט לגלות מה השיטה של דני, מה גורם לו לנצח בכל פעם מחדש."
לצד האימונים הקבועים החל צחי להשקיע מאמצים בניסיון לפצח את שיטתו של דני. הוא צפה בסרטונים של דני מהתחרויות בשנים האחרונות, שמר ידיעות שהתפרסמו עליו בעיתונות, דיבר עם מאמנים שעבד איתם בעבר, עקב אחר שגרת יומו וניסה להתחקות גם אחר לוח האימונים ושגרת התזונה שלו – צחי היה נחוש לגלות מה מביא לו את הניצחון.
"נו, מר בלש…" התלוצץ איתו מאיר אחרי אחד מאימוניהם. "יש משהו?"
"עוד לא…" השיב צחי. "יש לי רק איזו השערה מסוימת," הוסיף במסתוריות.
"נו, ספר לי," דחק בו מאיר.
"האימונים שלו פחות או יותר זהים לשלי," התחיל צחי להסביר. "כך גם התזונה והאסטרטגיה לאורך המרתון עצמו. אבל בכמה ידיעות שמצאתי בעיתונים על דני, שמתי לב שהוא מזכיר שנקודת המפנה בקריירה שלו הגיעה בעקבות פגישה ששינתה את חייו."
"פגישה עם מי?" שאל מאיר.
"את זה עוד לא הצלחתי לגלות," השיב צחי. "אבל אני חושב שבפגישה הזאת הוא קיבל את הסוד שאחראי להצלחותיו."
חלפה חצי שנה מאז ההחמצה האחרונה של צחי והניצחון הכואב של דני. המרתון הבא שאליו נרשם הלך והתקרב, אך צחי טרם מצא את התשובה לשאלה שהטרידה אותו כל כך. ביום התחרות נפגשו צחי ודני בנקודת הזינוק.
"דני…" פנה צחי אל דני בהיסוס, "בבקשה, ספר לי את מי פגשת ששינה את חייך. מה הוא גילה לך, מה הסוד שמביא לך את הניצחונות?"
דני נראה מופתע ולא הבין על מה צחי מדבר.
"נו…" התעקש צחי, "נקודת המפנה בקריירה שלך, שהתחילה באותה פגישה גורלית – מה היה שם? את מי פגשת? ומה הוא גילה לך?"
להפתעתו הרבה של צחי השיב דני: "אהה, זה…" חייך והמשיך, "כשהייתי נער, ההורים שלי לקחו אותי לפגוש את ז'ינו לואי, מי שהיה אלוף העולם ועד היום מחזיק בכמה שיאים. אחרי הפגישה התחלתי לטפס בהישגים מתחרות לתחרות, עד היום."
"אבל מה הוא אמר לך? איך זה שמאז התחלת לנצח?"
רק כעת הבין דני מה צחי מחפש. הוא הניח יד על כתפו כחבר וענה בנחת: "אין שום סוד, צחי!" אמר בחיוך. "פשוט בכל פעם כשאני מתחיל לחשוב שקשה ואני לא מסוגל יותר… אני נזכר במפגש עם ז'אק. אני נזכר שפגשתי אדם שהיה במצב הרבה יותר קשה משלי ובכל זאת התגבר על הקושי. אני נזכר שזה אפשרי, שלמרות הכול, גם כשקשה ואתה לא מסוגל יותר – אפשר להתגבר ולנצח!"
"זינוק בעוד עשר שניות!" הרעימו הרמקולים מצדי המסלול. צחי ודני החליפו ביניהם מבטים אחרונים ומיהרו לתפוס את מקומם. שעתיים וארבע-עשרה דקות אחר כך הגיע צחי אל קו הסיום במרתון כשהוא במקום הראשון.
הדיבר הראשון בעשרת הדיברות הוא: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". הקדוש ברוך הוא מזכיר לנו שהיינו במקום הנמוך ביותר בעולם ובמצב הגרוע ביותר שאפשר, ובכל זאת זכינו לעמוד למרגלות הר סיני ולקבל את הגילוי האלוקי הגדול והנשגב מכול. אסור לנו לשכוח זאת לעולם. גם אם הלכנו לאיבוד בדרך ונפלנו למצב תודעה נמוך, אנחנו מסוגלים להתגבר, להתרומם ולחזור להכרה ש"אין עוד מלבדו".
