לקבל זה לתת

סיפור צעיר

נַחוּם הִמְתִּין לַמַּעֲלִית הַמִּתְמַהְמַהַת. בֵּית הוֹרָיו שָׁכַן בְּבִנְיַן מְגוּרִים עַתִּיק וְקָדוּם, אֶלָּא שֶׁלְּנוֹחִיּוּת הוֹרָיו דָּאַג נַחוּם, הַבֵּן הַבְּכוֹר וְהַמָּסוּר, לְהַתְקָנַת מַעֲלִית שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ אוֹתָם לַעֲלִיָּה וְלִירִידָה בִּקְלִילוּת. כָּזֶה הוּא נַחוּם, מַשְׁקִיעַ כֹּחוֹתָיו לְמַעַן הוֹרָיו הַמִּתְבַּגְּרִים, וּפוֹקֵחַ עֵינָיו עַל כָּל צָרְכֵיהֶם. הוּא בְּעַצְמוֹ גַּם אֵינוֹ צָעִיר כְּלָל וּכְלָל, אוּלָם בַּעֲבוּר הוֹרָיו הוּא מְפַנֶּה מִזְּמַנּוֹ וּבָא לְבַקֵּר, לִסְעֹד וְלִתְמֹךְ. בְּאוֹתוֹ יוֹם שֵׁנִי קָפַץ נַחוּם לְבִקּוּר קְצַרְצַר אֵצֶל הַהוֹרִים הָאֲהוּבִים. פְּגִישָׁה חֲשׁוּבָה נִקְבְּעָה לוֹ בְּמִשְׂרָד סָמוּךְ לְבֵיתָם, הָאוֹטוֹבּוּס הִקְדִּים וְהוּא מָצָא חַלּוֹן זְמַן בְּדִיּוּק בִּשְׁבִיל הַמַּטָּרָה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת.

הַמַּעֲלִית הוֹפִיעָה, וְנַחוּם נִבְלַע בְּתוֹכָהּ, עוֹשֶֹה אֶת דַּרְכּוֹ מַעְלָה-מַעְלָה, אֶל הַקּוֹמָה הָאַחֲרוֹנָה. נָקַשׁ בַּדֶּלֶת, וְזוֹ נִפְתְּחָה עַל יְדֵי אָבִיו. "בְּרוּכִים הַבָּאִים!" קִדֵּם אוֹתוֹ אָבִיו בְּהִתְלַהֲבוּת אָפְיָנִית. "מָה נִשְׁמָע, נַחוּם? מָה שְׁלוֹם כֻּלָּם? אֵיךְ הַיְלָדִים?" הִתְעַנְיְנָה אִמּוֹ בִּדְאָגָה אִמָּהִית שִׁגְרָתִית. "כֻּלָּם בְּסֵדֶר, בָּרוּךְ הַשֵּׁם", הֵשִׁיב נַחוּם, וְהִתְיַשֵּׁב בַּאֲנָחָה עַל כִּסֵּא פָּנוּי. "מָה אִתְּכֶם?"

הִתְיַשְּׁבוּ הַשְּׁלֹשָׁה בַּמִּטְבָּח וְהֵחֵלּוּ עוֹבְרִים מִנּוֹשֵׂא לְנוֹשֵֹא. בַּתְּחִלָּה שָׂחוּ עַל אוֹדוֹת מַחֲלָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הָאַבָּא, כֵּיצַד סָבַל מִכְּאֵבֵי רֹאשׁ אֲיֻמִּים, וְאֵיךְ לְבַסּוֹף עָבְרָה הַמַּחֲלָה; מִשָּׁם הִמְשִׁיכוּ לָדוּן בַּתְּבִיעָה שֶׁהִגִּישָׁה הָאִמָּא לַבִּטּוּחַ הַלְּאֻמִּי, וְכֵיצַד שָׁלְחוּ אוֹתָהּ מִשָּׁם לְפֹה וּמִפֹּה לְשָׁם; לְבַסּוֹף כַּמּוּבָן שָׁאֲלוּ וְדָרְשׁוּ לָדַעַת בְּדִיּוּק מָה שְׁלוֹם הַיְלָדִים, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים גַּם יַחַד. נִסּוּ לְבָרֵר הַאִם אָכֵן אֱמֶת בְּפִיו שֶׁל נַחוּם וְכֻלָּם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, אוֹ שֶׁמָּא הוּא מְנַסֶּה לְהַעְלִים מֵהֶם חָלִילָה מֵידָע אוֹדוֹתָם.

לְאַחַר שֶׁהִבְטִיחַ לָהֶם נַחוּם נֶאֱמָנָה כִּי אָכֵן כֻּלָּם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים בִּמְאַת הָאֲחוּזִים, הַפַּרְנָסָה מְצֻיֶּנֶת, וְהָעֲבוֹדָה לֹא קָשָׁה מִדַּי – אוֹ אָז נֶאֶנְחוּ הַהוֹרִים בְּאַנְחַת רְוָחָה שֶׁהוֹצִיאָה מִתּוֹכָם אֶת כָּל הַחֲשָׁשׁוֹת שֶׁהָיוּ בִּפְנִים, בְּתוֹךְ לִבָּם, לֵב שֶׁל אַבָּא וְשֶׁל אִמָּא. הוֹרָיו שֶׁל נַחוּם תָּמִיד הָיוּ הוֹרִים דּוֹאֲגִים. לְמַעֲשֶֹה, הֵם גַּם הָיוּ סַבָּא וְסַבְתָּא דּוֹאֲגִים. בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת נִסּוּ לִבְדֹּק אִם כָּל הַצֶּאֱצָאִים שֶׁלָּהֶם מִסְתַּדְּרִים, וְאִם שָׁמְעוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ נֶחֱלָה בְּשַׁפַּעַת, מִיָּד מִהֲרוּ לִשְׁלֹחַ לוֹ תְּרוּפוֹת סַבְתָּא. וְגַם אִם מִישֶׁהוּ מֵהַיְלָדִים – שֶׁבְּעַצְמָם כְּבָר הָיוּ אָבוֹת לִילָדִים – הָיָה זָקוּק לְהַלְוָאָה אוֹ לְעֶזְרָה כַּסְפִּית, הֵם נֶחְלְצוּ לְעֶזְרָתוֹ בִּמְהִירוּת.

כֵּיוָן שֶׁמְּחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן הִמְשִׁיכוּ לָנוּעַ כְּהֶרְגֵּלָם וְנִהְיְתָה הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, נֶאֱלַץ נַחוּם לְהַפְסִיק אֶת הַשִּׂיחָה הַחַמָּה. "יֵשׁ לִי פְּגִישָׁה חֲשׁוּבָה עַכְשָׁו", הִסְבִּיר וְהִצְבִּיעַ עַל הַשָּׁעוֹן. "לֹא כְּדַאי לִי לְאַחֵר, אַתֶּם בְּוַדַּאי מְבִינִים". הוֹרָיו הֵבִינוּ כַּמוּבָן, וְהֵחֵלּוּ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם. אֶלָּא שֶׁאָז, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהוּא נֶעְלַם מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת, קָרְאָה לוֹ אִמּוֹ. "כֵּן, אִמָּא? מָה רָצִית לוֹמַר?" שָׁאַל אוֹתָהּ נַחוּם. "יֵשׁ תַּפּוּזִים בַּמִּרְפֶּסֶת, נַחוּם. זֶה חָשׁוּב וּבָרִיא לֶאֱכֹל תַּפּוּזִים בַּחֹרֶף. יֵשׁ בָּהֶם הַרְבֵּה וִיטָמִין סִי. קַח לְךָ, שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁבִילְךָ וּבִשְׁבִיל הַיְלָדִים הַמְתוּקִים. שֶׁלֹּא תִּצְטַנְּנוּ לִי".

"לֹא צָרִיךְ, אִמָּא. תּוֹדָה. בֶּאֱמֶת תּוֹדָה. אֲבָל לֹא צָרִיךְ". אִמּוֹ, כְּאִלּוּ לֹא שָׁמְעָה אֶת הַסֵּרוּב, לָקְחָה בְּעַצְמָהּ שַֹקִּית נַיְלוֹן פְּשׁוּטָה וְרָצָה לַמִּרְפֶּסֶת לְמַלֵּא אוֹתָהּ בְּתַפּוּזִים כְּתֻמִּים. "אַל תִּטְרְחִי", קָרָא נַחוּם אַחֲרֶיהָ, מְנַסֶּה לְהָקֵל מֵעַל אִמּוֹ. כְּבֵן אוֹהֵב, הוּא לֹא רָצָה שֶׁהִיא תִּטְרַח בַּעֲבוּרוֹ. אֲבָל הִיא כְּבָר חָזְרָה וּבְיָדָהּ הַשַּׂקִּית הַמְלֵאָה. "תִּקַּח, תִּקַּח", דָּחֲקָה בּוֹ. "זֶה בָּרִיא מְאֹד. בִּמְיֻחָד בַּחֹרֶף. יֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה וִיטָמִינִים, וְזֶה גַּם מְחַסֵּן מִפְּנֵי מַחֲלוֹת".

"אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּבַּיִת. אַתְּ לֹא צְרִיכָה לִטְרֹחַ". נַחוּם פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיקוּ הוֹרָיו לִמְחוֹת עַל הַבְּרִיחָה הַחֲפוּזָה, הוּא נִפְרַד מֵהֶם לְשָׁלוֹם וְרָץ אֶל הַמִּשְׂרָד שֶׁבּוֹ נִקְבְּעָה לוֹ הַפְּגִישָׁה. "חֲבָל", מִלְמְלָה אִמּוֹ בְּהִסָּגֵר הַדֶּלֶת. "הַתַּפּוּזִים כָּל כָּךְ עֲסִיסִיִּים. חֲבָל מְאֹד". כַּעֲבֹר שְׁתֵּי דַּקּוֹת נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה לְאוֹתָהּ שָׁעָה, וּדְמוּתוֹ שֶׁל נַחוּם הוֹפִיעָה בַּשֵּׁנִית. "אֲנִי אֶקַּח אֶת הַתַּפּוּזִים, אִמָּא", הִפְתִּיעַ אוֹתָהּ בַּאֲמִירָה. "תּוֹדָה רַבָּה, אֲנַחְנוּ מַמָּשׁ נִשְֹמַח לֶאֱכֹל אוֹתָם בַּשָּׁבוּעַ הַקָּרוֹב".

מַחְשְׁבוֹת הַחֲרָטָה שֶׁעָלוּ בְּתוֹכוֹ עַל שֶׁסֵּרַב לְאִמּוֹ, הֵן שֶׁגָּרְמוּ לוֹ לַחֲזֹר עַל עֲקֵבָיו. הוּא הֵבִין לְפֶתַע כִּי אִמּוֹ נֶהֱנֵית מִלָּתֵת לוֹ, וְכַאֲשֶׁר הוּא מְקַבֵּל אֶת הַתַּפּוּזִים מִיָּדֶיהָ – הוּא בְּעֶצֶם נוֹתֵן לָהּ אֶת הַתְּחוּשָׁה הַנִּפְלָאָה שֶׁיֵּשׁ בִּמְסִירוּת שֶׁל אִמָּא לִילָדֶיהָ. כָּעֵת הָיְתָה שַֹקִּית הַתַּפּוּזִים בְּיָדוֹ, וְהוּא מִהֵר אֶל הַפְּגִישָׁה, בְּתִקְוָה שֶׁלֹּא יְאַחֵר. אֲבָל הַתִּקְוָה שֶׁלּוֹ הִתְבַּדְּתָה. הַדַּקּוֹת הַבּוֹדְדוֹת שֶׁבִּזְבֵּז, גָּרְמוּ לוֹ לְאַחֵר אֶת הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁהָיָה אָמוּר לְהוֹבִיל אוֹתוֹ בִּמְהִירוּת אֶל בִּנְיַן הַמִּשְׂרָדִים שֶׁבָּרְחוֹב הַסָּמוּךְ, וְהוּא נֶאֱלַץ לָלֶכֶת אֶת הַדֶּרֶךְ בָּרֶגֶל, מַה שֶּׁגָּרַם לוֹ לְאַחֵר.

אִישׁ הָעֲסָקִים שֶׁעִמּוֹ נִפְגַּשׁ הִזְעִיף אֶת פָּנָיו כְּשֶׁהִבִּיט בְּנַחוּם וּבַשָּׁעוֹן לְחִלּוּפִין. "אֵחַרְתָּ", הוּא רַק אָמַר. "כֵּן, אֵחַרְתִּי, וַאֲנִי מִתְנַצֵּל עַל כָּךְ". בְּמִלִּים סְפוּרוֹת סִפֵּר לוֹ נַחוּם עַל הַמִּקְרֶה שֶׁהָיָה לוֹ עִם אִמּוֹ וְעִם הַתַּפּוּזִים שֶׁהִיא הִגִּישָׁה לוֹ, וְהִצְבִּיעַ עַל הַשַּׂקִּית הַשְּׁקוּפָה כְּהוֹכָחָה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִתְמַלְּאוּ עֵינָיו שֶׁל הָאִישׁ בִּדְמָעוֹת. "הִתְיַתַּמְתִּי מֵאִמִּי בְּגִיל שְׁמוֹנֶה" סִפֵּר בְּרֶגֶשׁ. "אֲנִי כִּמְעַט לֹא זוֹכֵר מִמֶּנָּה כְּלוּם, אֲבָל אֶת הַתַּפּוּזִים שֶׁהִיא הָיְתָה סוֹחֶטֶת לִי בְּכָל תְּחִלַּת הַחֹרֶף – לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם… זֶה בְּסֵדֶר, הָאִחוּר שֶׁלְּךָ הוּא מֵהַסִּבָּה הֲכִי נִפְלָאָה בָּעוֹלָם!"

 

כִּבּוּד הוֹרִים זוֹ מִצְוָה שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מַבְטִיחַ עָלֶיהָ בִּמְפֹרָשׁ שָֹכָר בַּתּוֹרָה. אוּלַי לָכֵן הַיֵּצֶר הָרָע מַפְרִיעַ לָנוּ הַרְבֵּה פְּעָמִים לְקַיֵּם אוֹתָהּ. הוּא יוֹדֵעַ כַּמָּה הִיא חֲשׁוּבָה, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בִּטְעָנוֹת שֶׁנִּרְאוֹת לָנוּ אֲפִלּוּ צוֹדְקוֹת. כְּמוֹ בַּסִּפּוּר, גַּם בַּחַיִּים אֲנַחְנוּ מְסָרְבִים לָקַחַת מִמִּשֶּׁהוּ דְּבַר מָה שֶׁהוּא מַצִּיעַ לָנוּ מִתּוֹךְ רָצוֹן טוֹב, וְלֹא מְבִינִים שֶׁלְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּשֶּׁהוּ הַזֶּה, זֶה בְּעֶצֶם לָתֵת לוֹ הַרְגָּשָׁה טוֹבָה. זֶה נָכוֹן לַהוֹרִים, וְזֶה נָכוֹן לְכָל אֶחָד אַחֵר.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

בארץ הפאפים

סיפור צעיר

והדרת פני זקנה

סיפור צעיר

צחוק הגורל

סיפור צעיר

סוף דב

סיפור צעיר

בחזרה למסלול

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'