לקחת את האור מתוך החושך

מקרה מצער אירע ביער. האריה היה רעב מאוד, הוא התנפל על אנטילופה קטנה, טרף אותה, ותוך כדי הארוחה המהירה נתקעה עצם בגרונו.

האריה היה עצבני מאוד, וחיפש פתרון. הוא כינס את כל חיות היער והכריז כי שכר גדול מובטח למי שיצליח להוציא את העצם.

אחרי נסיונות רבים ואין ספור רעיונות יצירתיים של בעלי החיים השונים, הגיעה החסידה, הכניסה את המקור הארוך שלה אל תוך לועו של האריה ושלפה משם את העצם.

האריה היה מרוצה מאוד.

אך כשהגיעה החסידה לבקש את השכר שהובטח, אמר ה"מלך":

"תסתפקי בכך שהכנסת את ראשך ללוע הארי ויצאת בשלום…"

*

בפרשה זו מסופר על יעקב שנאבק  בחשכת הלילה –

מאבק עיקש ולא פשוט עם "איש מסתורי".

המדרש מבאר כי האיש המסתורי הזה –
מייצג את הכוח הרוחני של "עשיו", האח שמבקש להרוג אותו.

יעקב מנצח במאבק, אך יוצא חבול ומוכה.

השחר עולה,

והאיש המסתורי, שאת כוחו הוא יונק מה"חושך", מתחנן:

"וַיֹּאמֶר: שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר".

אך יעקב אינו ממהר לשחרר אותו לדרכו,

הוא לא מסתפק בכך שהוא "הכניע" אותו.

הוא דורש:

"לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי".

אני לא משחרר אותך עד שאקבל ממך ברכה…

ושם, בנקודה הזו,

הוא משתנה והופך להיות "ישראל".

הוא עולה ממצב תודעה של "יעקב", לשון "עקב",
למצב גבוה של "ישראל", לשון "שררה".

(במילה "ישראל" יש גם את המילים "לי-ראש")

*

יש מצבים בחיים שצריך לברוח מהרוע,

ולהגיד תודה על שהכנסנו את הראש ללוע הארי ויצאנו בשלום.

אולם יעקב מלמד אותנו גם –

שעלינו להפיק את המקסימום מתוך החושך.

לקחת כל ברכה שאנחנו יכולים –

דווקא מהמצבים הכי קשים.

כל מה שאנחנו חווים בחיים הללו,

גם אם מדובר בדברים לא פשוטים בכלל,

יש בהם ברכה גדולה 

להמשך הצמיחה וההתפתחות שלנו.