לשלם על הפקק

שגיא מיהר מאוד לעבודה והחליט לקחת מונית מביתו לעבודה באחת משכונות ירושלים. נהג המונית שעצר לו הפעיל מונה מייד בעלייתו למונית ורצה לנסוע דרך כביש בגין, אבל שגיא טען שבשעות כאלו יש פקקים בכביש בגין. "אל תסמוך על הווייז, אני יודע מה אני אומר לך!" אמר שגיא בביטחון והציע לו לנסוע דרך רחוב דרך חברון. הנהג נענה לבקשתו ונסע כפי שביקש, אלא שלאחר נסיעה קצרה התברר שיש פקק חריג ברחוב דרך חברון, והנסיעה משם תארך כפול מהמתוכנן. שגיא, שהיה לחוץ להגיע לעבודה, דרש מהנהג לאפשר לו לרדת מהמונית וביקש לשלם את המחיר שעמד בינתיים על שלושים שקלים בלבד. אבל הנהג טען בתוקף, שכעת אין לו אפשרות להיחלץ מהפקק והוא יפסיד לפחות חצי שעה נוספת. "אמרתי לך שעדיף לנסוע מכביש בגין ואתה ביקשת לנסוע מכאן, עכשיו תשלם לי עוד חמישים שקלים על חצי שעה שאהיה תקוע כאן בפקק!" טען הנהג. האם הוא צודק בטענתו?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף ע"ו עמוד ב' וע"ז עמוד א' במילים: 'האי מאן דאוגיר'. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ד סעיף א' בדברי הרמ"א.
תשובה לשאלה 'צביעה פלוס שיפוץ' (שאלה מס' 795)
תקציר השאלה השבועית: אוריאל שכר דירה למגורים, ובעל הבית התנה איתו תנאי בכניסתו לדירה: כשהוא עוזב את הדירה עליו לצבוע אותה ולהחזירה כפי שקיבל אותה. אחרי שנתיים עזב אוריאל את הדירה, וכשבא לצבוע את הדירה, הוא ראה שבעל הבית משפץ, מחליף ריצוף ודלתות ושובר קירות. הוא ניגש לבעל הדירה ואמר: "תראה, נכון שהתחייבתי לצבוע אבל אם אתה גם ככה משפץ, אז תצבע אתה, כי אני התחייבתי להחזיר את הבית לקדמותו". אבל בעל הדירה טוען: "התחייבת לצבוע, מה זה משנה לך אם שיפצתי. או שתצבע בעצמך או שתשלם את עלות הצביעה". מה דעתכם? האם אוריאל צריך לצבוע את הדירה?
תשובה בקצרה: נראה שאם בעל הבית משפץ בכל מקרה, אוריאל פטור מתשלום עבור הצביעה.
תשובה בהרחבה: למעשה הדברים תלויים בנוסח ההסכם שנעשה ברגע הכניסה לדירה. אם ההסכם היה שברגע עזיבת השוכר את הדירה, הוא מתחייב לשלם את עלות הצביעה, הוא חייב לשלם את הסכום הזה גם אם בעל הבית משפץ את הדירה. אבל היות שההסכם ביניהם היה שהוא צריך לצבוע את הדירה ולהחזיר אותה כפי שקיבל אותו וכעת בעל הדירה משפץ אותה בכל מקרה, אז הוא פטור מדין 'כופין על מידת סדום' כפי שנראה בהמשך התשובה.
מהו דין "כופין על מידת סדום"?
למדנו בגמרא (תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף כ' עמוד ב') שמי שמתגורר בחצר חברו שאינה מיועדת להשכרה ללא ידיעת חברו, פטור מתשלום של שכר דירה. והעיקרון הוא, שאם אדם נהנה מחברו וההנאה הזאת לא החסירה מחברו ממון, הוא לא צריך לשלם על כך שכר לחברו. ההלכה הזאת נובעת מהיסוד של חז"ל ש"כופין על מידת סדום" כלומר שמידת סדום הייתה, שעל כל הנאה שאדם נהנה הוא צריך לשלם לחברו ואין ארוחות חינם, אבל תקנת חז"ל היא שאם אדם נהנה בלי שהוא מחסיר משהו מחברו, אינו חייב לשלם על ההנאה הזאת, כיוון ש"כופין על מידת סדום". דוגמה נוספת לכך מצאנו בפוסקים (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קע"ד סעיף א') לגבי אחים שחולקים שדה בירושה, שאחד מהם יכול לכפות את אֶחָיו שייתנו לו דווקא חלק מהשדה שקרוב לשדה שכבר נמצאת בבעלותו כיוון ש'כופין על מידת סדום' והם לא מפסידים מכך מאומה. ולכן במקרה שלנו אוריאל השוכר פטור מתשלום על ההנאה בכך שלא צבע את הדירה, כיוון שבכל מקרה בעל הדירה כבר משפץ אותה והוא לא מפסיד מכך כלום.