מאחורי הקלעים

שלב איסוף החומרים

השעה הייתה מאוחרת כאשר הטלפון צלצל ואיתמר היה על הקו: "רפי, אני רוצה שתי מדורים של מבט אל החיים לפרשות הקרובות מקסימום עד סוף השבוע…" אני מבטיח להגיש את החומרים בזמן, שולח מבט מיואש בלו"ז המשימות שלי ונפרד בשקט מעוד כמה דברים דחופים שתכננתי לסיים ביומיים הקרובים.

למחרת בערב, השעה כבר אחת בלילה ואני מנסה לשבת בעיניים טרוטות מול מסך המחשב ולכתוב את הרעיון שטוויתי הבוקר בתור לדואר. אבל המסר, אוף! למה הוא לא יוצא כמו שתכננתי? קם להכין לי את כוס הנס קפה הרביעית הערב וכבר מדמיין איך אני הולך להתהפך במיטה בגלל הקפאין, אבל שוב, זה לא הולך!

במוצאי שבת כשהטלפון מצלצל ואיתמר מבקש לדעת מה קורה לגבי המדור, אני מחוויר מעט. "מחר על הבוקר זה מוכן!" אני מבטיח בהן צדקי. ומדליק את המחשב, הלחץ עושה את שלו והאדרנלין מתחיל לזרום כמה שינויים בסיפור והוא גמור לחלוטין, סיימתי ליצור סיפור נוסף!

קדימה, לעריכה!

בשבוע שלאחר מכן מגיע שלב העריכה, שלב איסוף החומרים מסתיים וזהו השלב שבו מחליט העורך, האם לשנות את הסגנון, ללטש, למחוק או להוסיף ולפעמים גם להתערב בסיפור כדי להוסיף בו אלמנטים או להשביח את העלילה והטוויסט שבסיומה.

אין 'בית המדרש' בלא חידוש

במהלך העריכה הוא מצלצל: "יעקב, מה קורה לגבי השאלה במדור בית המדרש? קיבלתי שאלה, אבל לא קיבלתי מראי מקומות!" יעקב ממהר לצלצל לרב דוד בשביל מראי המקומות, אבל זו רק ההתחלה. כבר באותו יום צריך לסיים את התשובה לשאלה מעלון קודם, לנסח אותה מחדש. לרדת לבית הדין ולהראות לדיינים את צדדי התשובה להלכה כדי לקבל חוות דעת נוספת, הכול כדי שבשולחן שבת – כשייפתח סיעור מוחות משפחתי בין אבא והבנים, או שאר בני המשפחה החומרים יהיו מובנים ברמה המיטבית וההלכה על כל צדדיה תהיה ברורה כשמש בצהריים.

ציור לפי סיפור

לאחר שהמדורים ערוכים, מקבל אבימי את החומרים. "תעשה לי טובה, תביא לי רק חומר ערוך!" הוא מבקש בפעם המאה, אבל יום לאחר מכן מתחילים לזרום הציורים וממתינים לשיבוץ במדורים השונים שבעלון.

פתגם לחיים

"מה עם הפתגם למדור 'סיפור צעיר'?" ומרים טלפון לאבישי חן (בדרך כלל אחרי אחת בלילה) "אבישי, מה עם ציור? אתה כאן איתנו על כדור הארץ?" אבישי מחייך בענווה ומפרט את רמת המטלות וההתחייבויות שיש לו לסיים ומבקש רחמים. "אני יכול לקבל זמן עד ראשון בבוקר?" אבל הסאגה עוד לא הסתיימה. רוטינה אינסופית של טלפונים ומחשבה, על הציור (שבדרך כלל לא קשור למסופר בסיפור) כדי שיעביר את המסר שמתוך הציור, בצורה ההומוריסטית והמשעשעת כמו שאבישי יודע לעשות…

עורכים רבותיי, עורכים!

ביום העריכה מתחיל הלחץ האמיתי: "אני רוצה ארבעה עלונים אחרי הגהה, תוך 24 שעות!" ביקש העורך משמחה שעובד על ההגהה, המרוץ אחרי הלו"ז הפנוי של הנקדנית כדי לקבל ארבעה מדורי 'סיפור צעיר' מנוקדים. ולאחר מכן שכשכל החומר נאסף לקובץ אחד ערוך ומוגה מתחיל שלב הגרפיקה, עיצוב העלון והמודעות.

קדימה להורדה

"אין מצב שנוריד היום ארבעה עלונים?" שואל העורך, אבל הגרפיקאית טוענת שאין סיכוי: "לא שלחו לי מודעות!" היא מסבירה ואז מגיע שלב הדיון המי סופר כמה, לגבי הטקסטים במודעה. "אתה חייב לקצר את הטקסט, חשוב שהמודעה תהיה ברורה שאנשים יבינו מה אנחנו רוצים מהם" אומר לי הרב חיים. אז מתחילות הטיוטות (לפעמים על ההגה בצד הכביש, או בפנקס) כותבים, מוחקים, עוד פעם כותבים עד שלבסוף הנוסח המתוקן משביע את רצון כולם והמודעה יוצאת לדרך…

הגיע השלב הסופי, העלונים מוכנים לאחר הגרפיקה כולל המודעות. שלב הגהה נוסף ומהיר נערך ברגעים האחרונים לפני האישור לדפוס, אבל חכו רגע: זה עדיין לא התחיל….

מה עם הדפוס?

"חביב, אישרתי ארבעה עלונים לדפוס. תזמין נייר!" אני מבקש ממנו את הבקשה הקבועה בכל פעם, אני מנסה ללחוץ שהעלונים יהיו מוכנים כבר מחר על הרמפה מחוץ לדפוס. אבל חביב מסביר לי בסבלנות שבדפוס לא עובדים מלאכים ושגם למכונת דפוס לוקח זמן להדפיס, לחתוך ולקפל מאה אלף עותקים.

שלב ההפצה

כשאני מקבל 'אור ירוק' שהעלונים יהיו מוכנים, זה הזמן להרים טלפון ליוסף. האיש שלנו שאחראי על השילוח, האריזה וההפצה בכל רחבי הארץ. "יוסף, העלונים בחוץ על הרמפה! מתי אתה מגיע לירושלים לאסוף אותם?"

"הערב, אל תדאג!" הוא מרגיע אותי (יאמר לשבחו, שהוא עושב הכול ובא לקחת אותם הכי מהר שאפשר) אבל אז לפחות אני רגוע, יודע שמתחיל שלב האריזה, ההכנה למעטפות או חבילות והעלונים מתחילים להישלח למנויים…

מהדפוס, הקרטונים המלאים בעלונים עוברים לחברת ההפצה. שם הם נארזים עבור בתי הכנסת ביחד עם עלונים נוספים. מתחילים לחלק את החבילות למוקדי ההפצה, כדי שאנשים יוכלו כבר ביום חמישי להתחיל לקחת את העלון עבור השבת הקרובה…

משתדלים, עד הרגע האחרון…

יום חמישי בבוקר, אני מקבל טלפון בשעה שבע וחצי בבוקר ממנוי ישנוני מנתיבות. "יום חמישי בבוקר ועדיין לא קיבלתי עלונים!" הוא מזכיר ודורש ממני לקבל בהקדם, אני מרים סדרת טלפונים לאיתור החבילה שלו. ומוצא אותה לבסוף באשקלון. "תעשה טובה יוסף, מישהו נתקע בלי עלונים בנתיבות, תוכל לדאוג שהחבילה תגיע אליו מאשקלון?" יוסף מתחיל להריץ את הטיפול ובשישי בבוקר כבר החבילה מונחת למנוי מעל תיבות הדואר.

יום שישי הגיע, העלונים הגיעו לכולם. מוקדי החלוקה כבר אספו את העלונים, המנויים כבר מחכות להם המעטפות בדואר. מרוץ המרתון להורדת ארבעה עלונים נוספים הסתיים בהצלחה. יש לנו שבוע אחד בלבד לנוח, לשבץ כותבים למרתון הבא. ושבוע לאחר מכן הכול מתחיל מחדש…