מבט מחדש

מבט אל החיים

היה זה ביום חם בסוף הקיץ. לחות רבה הייתה באוויר ויבחושים צרצרו בחלל. גדי ישב על כיסא במרפסת הקטנה של בית הנופש שלו במושב שתולה ולגם תה שהיה מריר, כמעט כמו מצב הרוח שלו.
גדי, שהיה אז בעשור השביעי לחייו, היה אחראי על ענף שלם במשק – פרדסים ומטעים שופעי פירות. במשך ארבעה עשורים סיפק בגאווה תוצרת חקלאית איכותית ליצרניות המזון המובילות, וייצר פרנסה לעשרות עובדים חרוצים.
גדי נאנח ונשף אל הספל שחבק בשתי ידיים. האדים התעבו על זגוגיות משקפיו הכבדות. הוא הבריש את שפמו האפרפר באגודל ובאצבע מיומנות, ונאנח שוב, הפעם בתוספת יבבה צרודה.

בשנה האחרונה גדי אינו כתמיד. גדי החסון והלבבי ובעל האנרגיות הבלתי נדלות, הפך לנרגן. במקום לצאת לשדות בבוקר ולנופף לפועליו בתנועות רחבות, העדיף להצטנף על הגזוזטרה שלו ולהסוות קיטורים מתחת לשפמו היורד על פי מידותיו.

חמשת בניו של גדי: יוחנן, טוביה, מושיק, צחי ובן הזקונים נריה, ניסו להחזיר לאביהם את החשק והשמחה, אבל כל ניסיון כזה נחל כישלון. הם שיפצו את הבית, קנו עבורו טרקטור חדש, ארגנו לו חופשה באירופה, אבל דבר לא עזר.
בסופו של דבר העלה נריה, בן הזקונים רעיון. בבית החולים 'שמאי נאה' בו עבד כמנהל אדמיניסטרטיבי עבדה רופאה מבוגרת בשם דוקטור מגי, אישה שופעת חיוכים ושמחת חיים שתחום התמחותה היה רפואה טבעית. את קירות משרדה עיטרו המוני מכתבי תודה, חלקם מצהיבים ומתקלפים וכתב היד שבהם מסתלסל בעט נובע, וחלקם מודפסים על נייר יוקרתי נטול עץ 300 גרם בפונט ראווה חסר נשמה אך מרשים.

נריה פנה אל דוקטור מגי, סיפר לה על המקרה המצער של אביו, והפציר בה להגיע לבקר במושב שתולה כדי לאבחן את אביו. הוא ידע היטב שגדי לא יטריח את עצמו בשביל "שרלטנים ואמונות תפלות" כפי שכינה את תחום הרפואה הטבעית בזלזול מופגן.
לאחר מסע תחנונים ושכנועים נעתרה דוקטור מגי להגיע אל החווה של גדי, תמורת סכום מפולפל שכלל החזר נסיעות מלא.

דוקטור מגי ישבה מול הפציינט במרפסת ביתו, וחמשת הילדים הצטופפו על ספת הנצרים בקצה הגזוזטרה והביטו בעניין רב בדוקטור שמנסה להפעיל את קסמיה על אביהם. היא שאלה אותו על שגרת יומו ועל תחושותיו היומיומיות. גדי שיתף פעולה בחוסר רצון בולט וסיפר לה שבעבר מצא בעבודת השדה יופי והנאה גדולה, אך בשנה האחרונה משהו כבה בו. השדות כבר לא מוריקים בעיניו, האופק כבר לא מביא איתו עתיד ותקווה, אפילו הזריחות והשקיעות שאהב כל כך לצפות בהן נראו לו אפרוריות ומשעממות.

גדי הביט בה מבעד למשקפיו ואמר לה באופן חד וחלק שבעיניו הניסיונות של בניו הם ניסיונות עקרים וחסרי תוחלת. הוא מאמין שמה שקרה לו הוא חלק מתהליך התבגרות טבעי, ולא קיימת שום אפשרות מעשית לשנות את המצב הקיים.
דוקטור מגי הנהנה בראשה בהסכמה ואמרה: "ראה אדון גדי, המקרה שלך מעניין ומסקרן, אך לדעתי הפתרון פשוט מאד. מחר אגיש את מסקנותיי לבנך נריה ונראה איך נתקדם".

למחרת הפנתה דוקטור מגי את נריה ואת אביו לאדם ביישוב מעלות הסמוך לשתולה. גדי סירב לפנות לאיש, אבל נריה שכנע אותו לנסות בכל זאת. בהגיעם למקום פגשו איש חביב שבירך אותם לשלום וסיפר שדוקטור מגי כבר דיברה איתו.
התברר שהאיש הוא אופטומטריסט, והוא בדק את עיניו של גדי. לאחר שאסף את ממצאיו נטל בידיו זוג משקפיים אדומים ואלגנטיים.

הוא הסיר בעדינות את משקפיו העתיקים של גדי והרכיב לו את הזוג החדש והמבריק. "צא עכשיו לשדות", הוא אמר לגדי, "קדימה, תתחיל לחוות את העולם!"
גדי מצמץ פעם ופעמיים המום, כבר יותר מעשרים שנה לא ראה את העולם בצלילות וחיות כמו עכשיו.
"אתה מבין?" פנה האופטומטריסט הנחמד לנריה, "אבא מרכיב את המשקפיים ברגע שהוא פוקח את עיניו, ומסיר אותם רגע לפני שהוא עוצם אותן. עם השנים נוצרו בהם חריצים קטנים וכתמים, שהפכו את חוויית החיים שלו למטושטשת ואפרורית. הוא אפילו לא חשב שאולי הגיע הזמן להחליף משקפיים, לכן דוקטור מגי הייתה האישה הנכונה ובזמן הנכון".

הדיאגנוזה של דוקטור מגי והמשקפיים החדשים הוכיחו את עצמם בצורה מופלאה ומהירה. הצבע חזר ללחייו של גדי, שפמו התרונן מעל זמר בוקר ישן, ונפנופיו הרחבים חזרו למלא את המשק. קריאות העידוד הרועמות שלו מילאו את אוויר הגליל הצלול, והשלווה שבה למשק המשפחתי.

***

"טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ" מלמד אותנו החכם באדם בספר משלי. אדם שמביט על העולם בעין חיובית, מושך אליו ברכה מפני שהוא רואה את המציאות באופן מבורך, ובכך הוא יוצר מציאות טובה ומבורכת עוד יותר, כי טוב מושך טוב.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

מבט אל החיים

שלושה מרצדסים

מבט אל החיים

חמורים בתפקיד

מבט אל החיים

קפה על הקיר

מבט אל החיים

חברה טובה

מבט אל החיים

מבט לעומק

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'