מדרון חלקלק

שָׁלוֹם לָכֶם, שְׁמִי אַיָּלָה וַאֲנִי בַּת עֶשֶׂר וְרוֹצָה לְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בַּסִּפּוּר שֶׁלִּי: בִּתְחִלַּת שְׁנַת הַלִּמּוּדִים הַנּוֹכְחִית, בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה שֶׁנִּפְגָּשִׁים שׁוּב אַחֲרֵי חֻפְשָׁה אֲרֻכָּה, הוֹפִיעָה פִּתְאוֹם תַּלְמִידָה חֲדָשָׁה בְּכִתָּתֵנוּ. הִיא הָיְתָה נִרְאֵית נֶחְמָדָה וְהָיָה לִי בָּרוּר שֶׁהִיא תִּכְבֹּשׁ מָקוֹם נִכְבָּד בַּכִּתָּה.
תַּלְמִידָה חֲדָשָׁה גּוֹרֶרֶת הַרְבֵּה סַקְרָנוּת, כְּפִי שֶׁאַתֶּם בֶּטַח יוֹדְעִים, וּמִיָּד הִתְקַבֵּץ סְבִיבָהּ מַעְגָּל סְפּוֹנְטָנִי. שְׁאֵלוֹת הֶכֵּרוּת הִתְעוֹפְפוּ בַּמַּעְגָּל, אוּסִי, כָּךְ קָרְאוּ לַיַּלְדָּה הַחֲדָשָׁה, עָנְתָה בְּחִיּוּךְ כּוֹבֵשׁ לְכָל שְׁאֵלָה, הִפְרִיחָה מִדֵּי פַּעַם אֲמִירוֹת שְׁנוּנוֹת וְדֵי מַהֵר מָצְאָה כַּמָּה חֲבֵרוֹת שֶׁבִּקְּשׁוּ לָשֶׁבֶת לְיָדָהּ.
הִבַּטְתִּי עַל כָּל זֶה מֵהַצַּד. אֲנִי לֹא אַחַת כָּזוֹ שֶׁאֶתְנַפֵּל עַל תַּלְמִידוֹת חֲדָשׁוֹת… עָקַבְתִּי מֵרָחוֹק וְהִמְתַּנְתִּי לִשְׁעַת כֹּשֶׁר. בְּתוֹךְ לִבִּי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁזּוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלִּי. אוּסִי הָיְתָה נִרְאֵית לִי חֲבֵרָה כִּלְבָבִי.
כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים, כְּשֶׁהַהִתְרַגְּשׁוּת סְבִיבָה שָׁכְכָה מְעַט וְנוֹתְרוּ לָהּ אֵי אֵלֶּה רְגָעִים שֶׁבָּהֶם הָיְתָה לְבַדָּהּ, הִיא נִגְּשָׁה אֵלַי. "שָׁלוֹם!" הִתְיַשְּׁבָה לְיָדִי, "הִשַּׂגְתְּ אוֹתִי", אָמַרְתִּי לָהּ, "תִּכְנַנְתִּי לָבוֹא לְשׂוֹחֵחַ אִתָּךְ קְצָת". אוּסֵי צָחֲקָה וְאָמְרָה: "אֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ מֵהַצַּד, מִתְבּוֹנֶנֶת בְּכֻלָּן וְחוֹשֶׁבֶת. אַתְּ נִרְאֵית לִי יַלְדָּה מְסַקְרֶנֶת מְאֹד!"
אָהַבְתִּי אֶת הַסַּקְרָנוּת הַכֵּנָה שֶׁל אוּסִי לְגַבַּי, וְאֵיכְשֶׁהוּ הַפֶּה שֶׁלִּי הֵחֵל לְדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ כְּדֵי לִגְרֹם לָהּ לְהַמְשִׁיךְ לַחֲשֹׁב שֶׁאֲנִי מְסַקְרֶנֶת, מְעַנְיֶנֶת, בּוֹגֶרֶת וּבִלְתִּי שִׁגְרָתִית.
סִפַּרְתִּי לָהּ עַל סַבָּא אַרְכֵאוֹלוֹג וְסָבְתָא מַדְּעָנִית. הִיא פָּעֲרָה עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, וְרָאִיתִי שֶׁהַמֵּידָע הַזֶּה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֶיהָ. תַּרְתִּי בְּנִבְכֵי מֹחִי אַחַר כָּל הַיֶּדַע שֶׁהָיָה לִי לְגַבֵּי הַנּוֹשְׂאִים הָאֵלֶּה וְסִפַּרְתִּי לָהּ אֵיךְ סִנַּנְתִּי חוֹלוֹת בְּהַר הַבַּיִת יַחַד עִם סַבָּא שֶׁלִּי, וְאֵיךְ מָצָאנוּ חֶרֶס עַתִּיק בִּמְעָרוֹת בֵּית שֶׁמֶשׁ. פִּטְפַּטְתִּי בְּהִתְלַהֲבוּת כֹּה רַבָּה, לֹא דִּמְיַנְתִּי לְאֵיזוֹ מְעָרָה אֲפֵלָה אֲנִי מַכְנִיסָה אֶת עַצְמִי.
וְכָל אוֹתוֹ הַיּוֹם אוּסִי הָלְכָה לְצִדִּי. גַּם בַּיָּמִים שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן, אֲבָל אָז זֶה כְּבָר הֵחֵל לִהְיוֹת מֵעִיק, כִּי אוּסִי בִּקְּשָׁה לָדַעַת עוֹד, רָצְתָה תְּמוּנוֹת, וְהִתְחִילָה לְהַעֲבִיר אֶת הַמֵּידָע הַכּוֹזֵב הָלְאָה, וַאֲנִי – – – רָעַדְתִּי מֵהַצֵּל שֶׁל עַצְמִי.
הִתְחַלְתִּי לְהִתְנַהֵג בְּאֹפֶן מוּזָר. אוּסִי הִזְמִינָה אוֹתִי לְבֵיתָהּ וְרָצְתָה שֶׁאֶגְמֹל לָהּ בְּבִקּוּר בְּבֵיתִי. אֲבָל אָז הֵחֵלָּה מַסֶּכֶת תֵּרוּצִים לָמָּה אִי אֶפְשָׁר בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ.
אִמָּא שֶׁלִּי שָׂמָה לֵב שֶׁמַּשֶּׁהוּ קוֹרֶה לִי. מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב. הִיא נִסְּתָה בַּעֲדִינוּת לְבָרֵר מָה הַסִּפּוּר, אֲבָל הִתְבַּיַּשְׁתִּי. מִיּוֹם לְיוֹם נַעֲשָׂה הַמַּצָּב גָּרוּעַ יוֹתֵר, הַמּוֹרָה הִתְקַשְּׁרָה הַבַּיְתָה וּבִקְּשָׁה לְשׂוֹחֵחַ עִם אִמָּא שֶׁלִּי. הֵן חָשְׁבוּ יַחַד מָה קוֹרֶה לִי וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְשַׂמֵּחַ אוֹתִי, וְהַמּוֹרָה הִצִּיעָה: "אוּלַי שֶׁהַסָּבְתָא הַמַּדְּעָנִית שֶׁאַיָּלָה כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת, תָּבוֹא לְלַמֵּד אוֹתָנוּ מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן? אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה יִתֵּן לָהּ הָמוֹן". אִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה הֲמוּמָה: "סָבְתָא מַדְּעָנִית? לְאַיָּלָה אֵין סָבְתָא מַדְּעָנִית! אַתְּ בְּטוּחָה שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת עַל אַיָּלָה?"
"בְּטוּחָה", אָמְרָה הַמּוֹרָה, נְבוֹכָה, "וַאֲנִי בְּטוּחָה גַּם שֶׁאַיָּלָה מְסַפֶּרֶת הָמוֹן עַל הַסָּבְתָא הַמַּדְּעָנִית וְעַל הַסַּבָּא הָאַרְכֵאוֹלוֹג, אַתְּ לֹא יוֹדַעַת עַל מָה אֲנִי מְדַבֶּרֶת?"
"לֹא", לָחֲשָׁה אִמָּא שֶׁלִּי בְּחֻלְשָׁה. "אֲנִי מַמָּשׁ לֹא יוֹדַעַת עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת". כָּכָה הִתְגַּלָּה הַסּוֹד הַכָּמוּס שֶׁלִּי. לֹא מְשַׁנֶּה מָה הָיָה בַּשִּׂיחָה עִם אִמָּא שֶׁלִּי כְּשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה מֵהַלִּמּוּדִים. לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה בָּכִיתִי אַחַר כָּךְ וְחַשְׁתִּי שֶׁעוֹלָמִי חָרַב עָלַי. אֲבָל מָה שֶׁכֵּן מְשַׁנֶּה זֶה שֶׁסּוֹף סוֹף יָכֹלְתִּי לִישֹׁן בַּלַּיְלָה, כִּי הַשֶּׁקֶר הַזֶּה רָבַץ לִי עַל הַלֵּב וְלֹא נָתַן לִי מָנוֹחַ.
הַהוֹרִים שֶׁלִּי הָלְכוּ לִפְגִישָׁה עִם הַמְּנַהֶלֶת וְהַיּוֹעֶצֶת שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר. הֵם הֵכִינוּ יַחַד תָּכְנִית עֲבוֹדָה שֶׁנּוֹעֲדָה לְסַיֵּעַ לִי. הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן הָיָה – לְיַדֵּעַ אֶת אוּסִי בְּצוּרָה חֲכָמָה אֶת הָאֱמֶת, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא אֲנִי דִּבַּרְתִּי אִתָּהּ – הִתְבַּיַּשְׁתִּי לְהַבִּיט בְּפָנֶיהָ.
כָּכָה נִשְׁכְּחוּ הָעִנְיָנִים וְהַחַיִּים חָזְרוּ לְמַסְלוּלָם. אֲבָל מֵאָז אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלַּשֶּׁקֶר אֵין רַגְלַיִם וְחַיָּבִים לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא יוֹתֵר שׂוֹרֵף מֵאֵשׁ. בְּבַקָּשָׁה – אִם יֵשׁ לָכֶם שֶׁקֶר כָּזֶה – עָדִיף לָכֶם לַחֲשֹׂף אוֹתוֹ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר, לִמְנֹעַ סֵבֶל מְיֻתָּר וּבוּשׁוֹת גְּדוֹלוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר. כְּכָל שֶׁהַשֶּׁקֶר קָטָן יוֹתֵר – כָּךְ אֶפְשָׁר לָצֵאת מִמֶּנּוּ מַהֵר יוֹתֵר. אַחַר כָּךְ הוּא רַק גָּדֵל וְתוֹפֵחַ וְלֹא נוֹתֵן מָקוֹם לִנְשֹׁם.