סוחר עשיר נכנס פעם אל רבי משה סופר, ה"חתם סופר". הוא סיפר על הצרות והבעיות הכלכליות שפקדו אותו לאחרונה וביקש את עצתו של הרב.
אמרו לו הרב: "שמעתי שמצבו הכלכלי של אחיך קשה מאוד, ואתה מתעלם מבקשות העזרה שלו…"
הסוחר מיהר להתגונן: "כבוד הרב, אני עצמי בבעיה גדולה, איך אעזור לאחי אם אני בעצמי במצוקה?!"
החתם סופר פתח בפניו את החומש בפרשת "וארא" והצביע על הפסוק: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי", ואז שאל: "אמור לי בבקשה, מדוע כתוב "וגם אני", מי עוד שמע חוץ מהקדוש ברוך הוא? למי מתכוון הפסוק?
הסוחר שתק והרב המשיך: "הפסוק בא ללמד אותנו על צורת ההתנהגות של בני ישראל שהביאה לכך שהקב"ה יתערב במציאות לטובתם. כל אחד מהם היה במצב קשה וסבל בעצמו מעול השעבוד, ובכל זאת הם שמעו זה את נאקתו של זה. הם הרגישו בכאב הזולת ודאגו לעודד ולחזק זה את זה ולעזור כפי יכולתם.
ועל כך אומר הקדוש ברוך הוא למשה: "וגם אני שמעתי". אחרי שהם גילו אכפתיות ורגישות אמיתית זה לזה, גם אני שמעתי, והגיע הזמן להתחיל להניע את תהליכי הגאולה כדי להוציא אותם ממצרים".
סיים החתם סופר ופנה לסוחר: "למרות מצבך הקשה עליך להרגיש את אחיך ולנסות לעזור לו להיחלץ מתוך הקושי. זו העצה הכי טובה בשבילך, ובזכות התנהגות זו גם המציאות שלך תשתנה לטובה".
*
בפרשה הקודמת למדנו שמשה ראה שני יהודים רבים ושמע את צורת הדיבור שלהם אליו, ואז אמר: "אכן נודע הדבר". הוא מבין מכך שהפירוד בין בני ישראל הוא הסיבה לסבל הקשה שלהם.
הפרשה הזו, כפי שלימד אותנו ה'חתם סופר', מצביעה על כך שאחרי שנים ארוכות של סבל הפנימו בני ישראל את המסר. הייסורים והסבל שעברו גרמו להם לפתוח את הלב זה לזה, להרגיש זה את זה לסייע.
ועכשיו, כשהם במקום חדש, זו תחילתה של גאולה.
*
זו היא קריאה לכולנו, להגביר "אהבת חינם". לראות את הזולת, להרגיש את כאבו ומצוקתו של הזולת. הדבר דורש מאיתנו להרפות לרגע מהאחיזה בבעיות שלנו. כך ניצור שינוי חיובי במציאות של כולנו.