"אני בטוח במאה אחוז שהוא גונב ממך!" התריע קוסטאס באזני קרלוס חברו הטוב. "תעשה בדיקה של חפצי הערך בבית ותגלה שאני צודק…" אף אחד לא היה אמור לשמוע את הלחישה הזאת מלבד קרלוס. אבל זוג אוזניים ארוכות במיוחד, היו גם הן שותפות לשיחה הסמויה הזאת, בזמן שיצאו השניים לשוחח בחצר הבית. אלו היו אוזניו של משרת נמוך דרג ששמח מאוד להתעשר ממטבעות הכסף שיעניק לו נשוא השיחה בתמורה למידע המסעיר שברשותו.
יומיים לאחר מכן שמעה כל העיר על עזיבתו החפוזה של מנהל משק ביתו של קרלוס, דה לקוסטה, לאיטליה. אף אחד לא ידע מדוע, מלבד בעל הבית, אשתו ובנו הבכור קרלוס. הם העדיפו להשתיק את העניין, אבל קרלוס בדק ברצינות את חשדותיו של חברו קוסטאס ואביו תפס 'על חם' את דה לקוסטה גונב כסף מביתם, מנהל משק הבית. הלה פחד מאוד מהלשנה למשטרה – הוא נפל לרגלי אביו של קרלוס והתחנן שלא ימסור אותו למשטרה. הוא הסכים ודה לקוסטה העדיף להיעלם מהארץ המאיימת ולנסות לפתוח דף חדש במקום טוב יותר.
קוסטאס וקרלוס היו צמד החברים הטובים ביותר שהכירה ספרד מעודה. היה בחברות שלהם מה שכל אדם מאחל לעצמו, ובעיקר עמדה ביניהם אהבה שאינה תלויה בדבר. מאז שהיו ילדים קטנים ממש ומשפחותיהם המיודדות נפגשו זו עם זו, נוצר ביניהם ה'קליק' הראשוני, ומאז בכל פעם שרצית לומר 'חברים', אמרת קוסטאס וקרלוס.
חמש שנים לאחר מכן, התרגשה גזרת הגרוש הנוראה על יהדות ספרד. המלך פרדיננד והמלכה איזבלה גזרו על יהודי ספרד להמיר את דתם, או לעזוב את ארצם. באותה תקופה קשה, החלו יהודי ספרד לעזוב את ארצם ולצאת בקבוצות לעבר מדינות שונות באירופה שהעניקו מקלט ליהודי ספרד.
בני משפחתו של קרלוס, הצטרפו לקבוצה היוצאת לאיטליה יחד עם בני משפחתו של חברו הטוב – קוסטאס, אבל בדיוק באותם ימים אחיו הקטן של קרלוס חלה במחלה קשה ובמצבו לא יכול היה לשרוד את המסע המפרך, קרלוס בכור הילדים נותר לסייע לו עד שיחלים ותכנן להצטרף אתו לקבוצה הבאה שתצא לאיטליה, קוסטאס רצה להישאר אתו בספרד, אולם הוריו לא הסכימו לכך בשום אופן.
הקבוצה יצאה לאיטליה וקרלוס נותר עם אחיו. אבל במקום להחלים, מצבו של האח הקטן הדרדר מיום ליום עד שנפח את נשמתו. קרלוס קבר את אחיו הקטן בעיניים צורבות, בגעגוע איום לבני משפחתו ובפחד מוות מפני הבאות. שבוע אחר כך הופיעה קבוצה נוספת שיצאה לאיטליה וקרלוס הצטרף אליה כדי לפגוש את בני משפחתו.
הדרך הייתה מפרכת ומלאת תלאות, בסופה – לאחר אבדות לא מעטות מבני הקבוצה – הגיע איתם קרלוס לאיטליה בלילה חשוך ונטול ירח. קרלוס רצה להתחיל לחפש מיד את בני משפחתו, אולם חברי הקבוצה מנעו ממנו לצאת להסתובב והורו לו להמתין לבוקר. הם התמקמו לשנת לילה קצרה וברגע שהשחר עלה, זינק קרלוס על רגליו וניסה לברר לאיזה כיוון עליו לפנות כדי להגיע לעיר שבה מצאו מקלט בני משפחתו. לאחר בירור קצר נודע לו שעליו לנסוע לנאפולי – מרחק של כמה ימים תמימים. אבל לא הייתה בכיסו אפילו אגורה שחוקה. לפני שהספיק לחשוב על דרך חלופית, הגיע לאזור בריון מגודל גוף שהציע להם כסף תמורת עבודה. קרלוס קפץ מיד על המציאה והציע את עצמו לעבודה.
הנסיעה לאחוזה שדרשה ידיים עובדות הייתה קצרה מאוד וקרלוס המתין בדריכות לבאות. מנהל משק הבית פתח את השער הגדול והמחוטב והורה להם לרדת מהעגלה ולהתמקם בחדרי העובדים. משהו במבנה הפנים של האיש דגדג תאים רדומים במוחו, אולם מאורעות השעה דחקו את אותו זיכרון חמקמק. הוא הפשיל את שרווליו, וביקש להתחיל לעבוד מיידית.
פתאום, כמו משום מקום, הופיע קוסטאס. בוגר יותר, לאה יותר, שרירי יותר, אך ללא ספק היה זה קוסטאס. עוד לפני שהספיק לומר לו שלום, הפנה לו הלה את גבו והסתודד דקות ספורות עם מנהל משק הבית. הם העיפו לכיוונו מבטים חפוזים, ואז הצביעה עליו ידו השרירית של המנהל והוא נהם בקול החלטי: "אתה, צא מפה! אנחנו לא זקוקים לך!"
"אני…" ניסה לומר, אבל לא נתנו לו אפילו לדבר, הוא נזרק מיד מחוץ לאחוזה. הוא עמד שם המום כשדמעות מסמאות את עיניו על בגידתו השפלה של חברו. הוא יצא החוצה, הולך ברחובות שהתחילו להקיץ ליום החדש.
בשלב כלשהו שמע התנשפויות מאחוריו. "עצור!" צעק קולו הנואש של קוסטאס. "עצור, קרלוס! בשם הידידות שלנו!"
קרלוס עצר והביט לעברו בתיעוב: "קרלוס", לחש מאחוריו קוסטאס בקול כאוב, "אתה בטח חושב שאני בגדתי בך! אבל למעשה אתה חב לי את חייך, מנהל משק הבית הוא דה לקוסטה. הגנב השפל ההוא!"
קרלוס הביט בו בתדהמה. "כן, חבר. נשארתי פה כדי להגן עליך. נשארתי פה כי ידעתי כמה האיש הזה שונא אותך ותאב לנקמה. ראיתי את העיניים הרושפות שלו כשחיפש את המשפחות שלנו וחיפש אותך ביניהן. לדעתו החיים שלו נהרסו לו בגללך, כשהגענו לכאן הוא חיפש אותך בין המשפחות שלנו, זו הסיבה היחידה שנשארתי כאן – כדי לחכות לך!"
קוסטאס שלף מתרמילו לחם, גבינה וקצת ירקות. "בוא ידידי, שב לאכול מעט. לאחר מכן, נצא לדרך כדי שנוכל לפגוש את בני משפחתנו, אבל לעולם לא בגדתי בך – לקחתי עלי את העבודה הקשה הזאת, רק כדי שאוכל להציל אותך מידיו…"
העולם שאנחנו רואים מנקודת המבט שלנו, הוא שונה לחלוטין מנקודת המבט שבה הסובבים אותנו רואים את העולם. לא תמיד אנחנו מבינים את המתרחש מסביבנו, יכול להיות שבהמשך נבין אבל גם יכול להיות שלא. מה שנדרש בסופו של דבר מאיתנו, הוא לדון לכף זכות כל יהודי בגלל העובדה שאין לנו מושג מדוע הוא עשה זאת, כי כשנבין בסוף את המתרחש – יתכן שיתברר שזה היה לטובה.
