בשעת בוקר מוקדמת התיישבה גברת גולדבלום על דרגש העץ החורק בכניסה לשוק הפועלים והחלה לבשל את תבשיל העדשים המפורסם שלה. תבשיל העדשים והעופות שהכינה התפרסם בכל רחבי המחוז, ופועלים רבים עמדו בתור בסבלנות בסוף יום עבודתם המפרך כדי לרכוש ממנה צלחת עדשים מהבילה.
באותו בוקר, ברגע שהחלה גברת גולדבלום לקצוץ את המצרכים ביסודיות על משטח העץ העתיק, הציצו מתוך הצמחייה שני זוגות עיניים זדוניות. היו אלו הצפרדע והזיקית, שריח העדשים המתבשלות עם התבלינים הטריף את דעתן. מאז שמצאו מקום בחסות הצמחייה הפראית שצמחה בכניסה לשוק, בכל בוקר הם השתכרו מריח התבשיל, והיום החליטו לשים לכך סוף.
"שימי לב!" קרקרה הצפרדע. "היא מביטה לעבר ערמת הירקות הגדולה שלצידה. לא נראה לי שנוכל להתגנב בלי שתבחין בנו."
"מה פתאום?" לחשה הזיקית. "בטח שאנחנו יכולים. רוצה לראות? אין סיכוי שהיום נוותר על צלחת מהאוכל שהיא מבשלת אחרי שחודש שלם אנחנו משתגעים מהריח כל יום!"
"את משוגעת?" קרקרה הצפרדע ולא ידעה בעצמה אם היא רועדת מרעב או מפחד. "היא תזרוק אותנו ישר לתוך להבות המדורה שמתחת לסיר הגדול. אין לך סיכוי אפילו להתקרב!"
הזיקית מתחה את ראשה בגאווה, הביטה בצפרדע בנונשלנטיות ואמרה: "גברתי, אני הולכת לאכול היום. אם את רוצה להצטרף, את מוזמנת. אם לא, זה בסדר. שבי בצד ותלמדי מהגדולים והחזקים איך עושים זאת."
הצפרדע התלבטה לכמה שניות, אך נחישות הזיקית הכריעה אותה. "טוב, אני אתך. אז מה התוכנית? איך נתקרב לסיר הרותח וניקח מאחת הצלחות שהיא מניחה על המשטח בלי שתבחין בנו?"
"זו לא בעיה!" השיבה הזיקית. "נזחל על משטח העץ הגדול שעליו היא מניחה את הצלחות ונפיל צלחת אחת ישירות לתוך הצמחייה. אם לא נעשה רעש, היא לא תשים לב שנפלה לה צלחת!"
הן החלו לזחול בשקט ובאיטיות, מתמזגות בתוך הרעש וההמולה שמסביב. גברת גולדבלום כבר החלה למזוג את הצלחות, ושורה של מנות עדשים בריח ממכר עמדה מוכנה עבור הפועלים שעתידים לחזור מעבודתם. זה היה הרגע הנכון עבורן, והן זינקו לעבר הצלחת בקצה המשטח וניסו להפילה לתוך הצמחייה.
אך ניתור הצפרדע היה גבוה מדי. ברגע שקפצה, הניחה גברת גולדבלום צלחת נוספת על המשטח והבחינה בצפרדע המנסה לזנק לתוך אחת הצלחות.
"אני כבר אראה לך!" כעסה הגברת. היא חטפה בחמת זעם אחד מעצי ההסקה והכתה את הצפרדע מכות נמרצות. בשארית כוחותיה הצליחה הצפרדע להפיל את עצמה לתוך השיחים ושכבה שם שעות ארוכות, חבולה ומרוסקת.
לאחר שלוש שעות מייסרות, הבחינה הצפרדע בזיקית חולפת לצידה. היא נעצרה ואמרה: "אני משתתפת בצערך, אבל היית צריכה לעשות זאת נכון! הסבת את תשומת ליבה בקפיצה שלך!"
הצפרדע שתקה בכאב ולאחר רגע שאלה: "אבל את? איך היא לא הבחינה בך? למה רק אני חטפתי כששתינו היינו יחד על המשטח?"
הזיקית מתחה את ראשה בגאווה והשיבה: "לכן אמרתי לך שהטעות הקשה שלך הייתה במשיכת תשומת ליבה. אני, ברגע שהיא הבחינה בנו, החלפתי צבעים במהירות והפכתי לחלק בלתי נפרד ממשטח העץ."
הצפרדע הנהנה בראשה והבינה שהיה אסור לה לצאת להרפתקה הזאת עם הזיקית המהירה והמיומנת.
"מה את חושבת שאני צריכה ללמוד מזה לפעמים הבאות?" שאלה הצפרדע.
והזיקית ענתה בכנות: "פשוט מאוד חברתי, אם אין לך את המיומנות, היכולות והכישורים הנדרשים, פשוט אל תהיי שם!"
*
הנסיון לחקות אחרים, או ללכת בעקבות רעיונות שליליים של אחרים מתוך מחשבה שמה שמתאים להם מתאים גם לנו, הוא תמיד בעייתי ומסתיים במפח נפש. על כל אדם מוטל לטפח עמוד שידרה ערכי ומוסרי, להבין את הכלים והכוחות שניתנו לו ולפעול בעולם בזהירות ובאחריות מרבית. לעולם אל תנסה להיות מישהו אחר. ותמיד תקשיב לקול הפנימי האמיתי שיודע להנחות אותך מה טוב ומה באמת נכון לך.
