שאלה: שלום הרב. אולי זו תיראה לך שאלה מוזרה אבל היא מציקה לי הרבה זמן: מה אלוקים מוצא בבני אדם?!
הרי מדובר בייצור מלא מידות רעות, חסרונות וחולשות. לעיתים קרובות הוא רעב או עייף, לחוץ או עצבני. אפילו כשמדובר ביהודים – תראה בכל התנ"ך כמה פעמים ה' ציווה דבר אחד, ועם ישראל עשה בדיוק את ההפך. אם ה' רוצה שמשימות יתבצעו – האם לא עדיף לו לתת את התפקיד למלאכים? הם יודעים לעשות עבודה כמו שצריך בלי להסתבך עם היצר הרע או עם מחסומים אחרים. קראתי פעם שהאדם הוא "נזר הבריאה", כלומר, הכתר של כל העולם. האם ככה אמור להיראות 'כתר'?
נריה
תשובה: שלום נריה.
חז"ל מספרים שכאשר הקב"ה רצה לברוא את האדם התעורר בשמים ויכוח בין המלאכים. היו כאלו שהתנגדו לרעיון, בין השאר מהסיבות שהזכרת: אדם נוטה לשקר, לריב, לחטוא. מצד שני, יש באדם גם צד טוב: הוא גומל חסדים, נותן צדקה, עוזר לחלשים. בסופו של דבר ריבון העולמים הכריע לברוא את האדם והכניס בתוכו נשמה עליונה. רבי משה חיים לוצאטו, מגדולי המקובלים, כותב שנשמת האדם אף גבוהה מזו של המלאכים. נכון שיש לאדם גם יצר הרע, אך גם הוא לא נמצא שם במקרה. מלאך הוא סוג של 'מכונה'. עושה בדיוק מה שכתוב בתוכנה שלה. אדם, לעומת זאת, הוא לוחם. הוא נאבק ומתמודד עם קשיים ויצרים שעומדים בדרכו, ודווקא בגלל זה לכל בחירה שלו יש ערך הרבה יותר גדול. אם הוא בוחר בטוב, הטוב הזה אכן 'שלו' והוא ראוי על כך לשכר גדול.
מה אנחנו עושים פה?
עם זאת, על האדם לשים לב שהוא אכן מממש את הפוטנציאל שלו והנשמה הענקית שבו באה לידי ביטוי. אם הוא יחיה את חייו כעוד בעל חיים, רק עם קצת יותר אינטליגנציה, זו תהיה החמצה אדירה. מספרים על גמל קטן שהיה עם אימו בתוך הכלוב בגן חיות. "תגידי, אמא", פנה אליה הגמל בשאלה, "למה יש לנו רגליים כל-כך גדולות ומגושמות?". "כי אנחנו הגמלים – 'ספינת המדבר'", ענתה אימו, "בעזרתן אנחנו מסוגלים לצעוד במסעות של אלפי קילומטרים". "ולמה יש לנו כאלו ריסים עבים וארוכים?", הוסיף הקטנצ'יק לשאול. "כי אנחנו הולכים במדבר שם יש סופות חול. הריסים הגדולות מגנות על העיניים שלנו". "ולמה הגב שלנו כזה עקום?", שאל עוד הגמל, "לכל החיות יש גב ישר, ורק לנו גיבנת מכוערת כזו". "קוראים לזה דבשת", הסבירה לו אימו, "שם נאגר מים ומזון, ובזכות זאת אנחנו מסוגלים ללכת שבועיים רצוף במדבר בלי להזדקק לאוכל ושתיה".
"אז דבר אחד אני לא מבין", אמר הגמל הקטן, "אם יש לנו רגליים שמסוגלות לצעוד אלפי קילומטרים, וריסים שמגנים עלינו מפני סופות חול, ודבשת שאוגרת מים ומזון לימים ארוכים – מה לכל הרוחות אנחנו עושים פה בתוך הכלוב?!".
המצפן שמראה את הדרך
הסיפור הזה, נריה, הוא בעצם עלינו. האם אדם יהיה ב'כלוב' ולא ימצה את היכולות שלו? האם יחיה את חייו ברמה נמוכה כאילו היה בעל חיים, או שיבין שיש לו נשמה ענקית והוא יכול להגיע למדרגות גבוהות וחיים של קדושה, רוחניות, מוסריות ואפילו נבואה?
מהי הדרך להגיע לשם, אתה שואל? התורה שקיבלנו היא ה'מצפן' שמכוון אותנו. היא מראה לאדם את המסלול הנכון לצעוד בו וכיצד להתקדם צעד אחר צעד ולהיות כזה שאלוקים יוכל לשמוח ולהתגאות בו. "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיהו מ"ט, ג').
