שאלה: שלום הרב, אני בא ממשפחה לא כל – כך דתית אבל בשנה האחרונה התחזקתי מאוד. אני מאמין בכל ליבי שהקב"ה מנהל את העולם ושהכול לטובה, אבל יש דבר אחד שמאוד קשה לי: הכמות העצומה של המצוות! בכל שבת בצהריים אני משתתף בשיעור על ספר המצוות לרמב"ם, ובכל פעם הרב מלמד רק מצווה אחת. לא תאמין אבל התחלנו את הספר לפני שנה ועד עכשיו הגענו בקושי לחצי הספר… לא תיארתי לעצמי שיש כל כך הרבה מצוות שצריך לקיים.
אז ברור לי שיהודי צריך אמונה בה', אבל למה לא די בזה? הרי העיקר הוא מה שנמצא לאדם בראש ובלב. מצוות הן בסך הכול מעשים גשמיים שאדם עושה עם הגוף. זה באמת כל כך חשוב?
יאיר.
תשובה: שלום יאיר.
מה תגיד על אדם שאומר שהוא אוהב מאד את אשתו. ממש מאוהב בה עד לב השמים.
אלא שפה זה נגמר. הכול נשאר אצלו בלב והוא לא עושה כלום למענה. לא מקדיש לה זמן, לא עוזר לה, לא קונה לה מתנות.
לאחד כזה נגיד: נו, על מי אתה עובד?! אם זו אהבת אמת למה היא נשארת 'באוויר'?! למה היא לא באה לידי ביטוי בחיים?!
כמו האהבה כך גם האמונה באלוקים. היא לא יכולה להישאר 'תלושה' ומרחפת מלמעלה. אנחנו בני אדם שיש להם נשמה וגוף, וממילא חיבור אמיתי לאלוקים חייב להיות שלם ולכלול גם את הנשמה וגם את הגוף. בלי זה – החיבור יהיה חלקי וחסר.
סולם אל השמים
ספר הזוהר מכנה את המצוות "תרי"ג עיטין". 613 עצות שמלמדות אותנו כיצד להתחבר לאלוקים. היו בהיסטוריה דתות (הנצרות, למשל) שחשבו שאפשר בלי זה. שדי בדיבורים על אמונה ואהבה והאדם יעוף לגן עדן. התוצאות הנוראיות ידועות: כמה דם נשפך בשם אותה אהבה – אינקוויזיציה, פוגרומים, עלילות דם ומסעי צלב אכזריים.
תורת ישראל דוגלת בדרך שונה. היא מאמינה שכדי לחבר את הארץ לשמים צריך לבנות סולם, וכל מצווה וכל הלכה הן שלבים בסולם הזה. נכון, לא קל להיות מחויב לשמירת מצוות ולקיום ההלכה, אבל רק כך הופכים את החיים שלנו ל'אלוקיים' יותר ובתוך מעשים אנושיים מכניסים נשמה.
מעבר לכך, המקובלים מלמדים שכמו שיש לאדם אברים גשמיים כך גם יש לו 'אברים רוחניים'. כל מצווה נותנת חיים באבר מסוים. וכמו שלא היינו מוכנים לוותר אפילו על אצבע קטנה שלנו, כך לא נכון לוותר על מצווה ועל אף אבר רוחני שיש לנו.
מה הסיבה למצווה?
אני יכול לתת לך, יאיר, עצה: למד את 'טעמי המצוות'. עיין למשל בספר החינוך ותגלה שלכל מצווה ישנם טעמים וסיבות עמוקים מאוד. הדבר יכול לעזור להתחבר אל המצוות מתוך רצון ושמחה, ועם זאת צריך להיזהר מלחשוב שאנחנו יודעים בוודאות מה הסיבה האמיתית למה ה' ציווה אותנו דבר מסוים. "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם" (ישעיהו נ"ה, ט'). מחשבותיו של ריבון העולמים גדולות מאיתנו ואיננו מתיימרים לומר מה בדיוק הטעם למצווה מסוימת. אנחנו מנסים ויכולים להצביע על דברים בהן נראה לנו שהמצוות משפיעות על האדם לטובה, אך לפני ואחרי הכול הסיבה העיקרית לקיום המצוות היא: כך ציווה אותנו הקב"ה ואנו שמחים על הזכות למלא את רצונו ודרך זה להתחבר אליו.