צחי ושימי טיילו להם בפארק של השכונה, אלא שלפתע הבחין צחי בשטר של מאה שקלים שמונח בין השיחים בצד השני של השביל. הוא צעק לשימי בהתלהבות: "תפוס לי את השטר שם של המאה שקל, לפני שהרוח תעיף את זה!" שימי רץ לעבר השטר, אלא שבמקום להביא אותו לצחי הוא פשוט הכניס אותו לכיס. אבל צחי כעס: "אני ראיתי ראשון את הכסף ואמרתי לך להביא לי אותו!" אבל שימי לא התרגש והשיב: "אבל אני תפסתי את הכסף!" בעוד הם מדברים הבחין צחי בשטר נוסף מונח באמצע השביל, הוא לא לקח סיכונים ורץ במהירות לעבר הכסף והניח עליו את הרגל שלו. אבל שימי התקדם לעברו באיטיות, שלף לו את השטר מתחת לנעל ואמר: "עכשיו השטר הוא שלי!" הפעם כעסו של שימי עלה עד השמיים והוא אמר: "אבל הפעם אני באמת תפסתי!" אבל שימי שוב לא התרגש ואמר: "אתה שמת את הרגל ואני הרמתי עם היד, זה ההבדל הגדול!" במקום לריב עם שימי, ביקש ממנו צחי לבוא לפני רב השכונה שיאמר להם מי צודק. מה לדעתכם השיב להם הרב?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ח סעיף א' וסימן רס"ט סעיף ו'. תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף ט' עמוד א' במשנה: 'היה רוכב על גבי בהמה' ודף י' עמוד א' במילים: 'ראה את המציאה'.
תשובה לשאלה "עלון וארא" (שאלה מס' 726)
תקציר השאלה השבועית: משפחת לוי החליטה לצאת לנופש של סוף שבוע באחד מהצימרים בצפון הארץ, מכיוון שבעונת החורף מחירי הצימרים זולים במיוחד. כשהגיעו לצימר שהוזמן הודיע להם בעל הצימר שבקומה העליונה של הצימר אין מזגן, אבל המזגן שנמצא למטה חזק דיו כדי לחמם את הגלריה שלמעלה. אבל בדיוק באותו ליל שבת, פקד גל קור קיצוני את אזור הצפון והילדים שישנו למעלה בגלריה פשוט הרגישו את הקור המקפיא חודר להם לעצמות. כשניגשו לבעל הצימר וביקשו ממנו צימר אחר עבור הילדים, הוא טען שאינו חייב לתת להם מכיוון שבימים כתיקונם המזגן למטה מחמם גם את החלק העליון של הצימר והוא אמר להם מראש שכך יהיה ואינו אשם שלפתע פקד קור מקפיא את אזור הצפון. האם לדעתכם בעל הצימר צודק בטענתו, או שהוא חייב לפצות אותם?
תשובה בקצרה: נראה שמשפחת לוי יכולים לתבוע מבעל הצימר שייתן להם צימר אחר לשינה או להפחית לו מדמי התשלום עבור הצימר שהשכיר להם.
תשובה בהרחבה: הנידון שלנו דומה למקרה המופיע בגמרא (תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף ק"ג עמוד ב') לגבי אדם ששכר מחברו שדה שבסמוך אליה, היה מעיין שהיה משקה את השדה. כעבור זמן תוך כדי תקופת השכירות התייבש המעיין, והשוכר תבע מבעל השדה שיפחית לו מדמי השכירות מכיוון ששדה שאין מעיין צמוד אליה שווה הרבה פחות. במקרה הזה, מסקנת הגמרא שהדבר תלוי בצורת השכירות מכיוון שאם השוכר אמר במפורש שהוא מעוניין דווקא בשדה הזאת, הרי שהוא גילה את דעתו בפירוש שהוא רוצה בגלל המעיין שצמוד אליה. אבל אם הוא ביקש לשכור סתם שדה, ובעל השדה הציע לו את השדה שאליה היה צמוד המעיין – במקרה כזה הוא לא יכול לדרוש מבעל השדה שיפחית לו מדמי השכירות. דבר נוסף שהובא שם בגמרא, שגם במקרה שהנהר הגדול התייבש מה שנקרא בלשון הגמרא 'מכת מדינה' וכעת אין לו בכלל מהיכן להשקות את השדה, השכירות מתבטלת מכיוון שברור שבמצב כזה אילו היה יודע זאת השוכר הוא לא היה שוכר אותה מלכתחילה. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שכ"א) אבל דעת הרמ"א שגם במקרה של 'מכת מדינה' יכול אמנם השוכר לבטל את חוזה השכירות על השדה, אבל אינו יכול לדרוש החזר כספי ואם לא דרש את ביטול החוזה, קרוב לוודאי שמחל על הכסף לבעל השדה ואין לו תביעה כלפיו.
מה הדין במקרה שלנו?
הנידון שלנו שבו גל קור קיצוני תקף בפתאומיות את כל אזור הצפון, דומה ל'מכת מדינה' ובוודאי שבמקרה כזה יש 'גילוי דעת' מצד השוכרים של הצימר – משפחת לוי שהם לא היו מוכנים לשכור צימר שאינו מחומם כראוי במצב קור שכזה ולכן בעל הצימר צריך לנכות להם מדמי השכירות. אבל לדעת הרמ"א, בעל הצימר אינו חייב לנכות להם מהכסף אבל בוודאי שחייב לתת להם במידה ויש ברשותו צימר אחר מחומם כראוי מבלי להוריד להם כסף מדמי השכירות של הצימר.
