באחד מרחובותיה הראשיים של איסטנבול עמדה חנותו של מוסא מרזוק 'מלך הכריות'. מכל רחבי טורקיה הגיעו אנשים כדי לקנות את התוצרת האיכותית של כריות הנוצות שהיו מוכנות בעבודת יד ובשימת לב מיוחדת. חייו של מוסא התנהלו על מי מנוחות פחות או יותר, עד לאותו בוקר שבו התייצבו בחנותו שני צעירים מזוקנים שחבשו משקפי שמש גדולות. "בוקר טוב מוסא, עליך להעביר לנו מאה אלף טורקיות במזומן עד לסוף השבוע הקרוב, אחרת ניאלץ לנקוט נגדך באמצעים לא ידידותיים…"
מוסא החוויר באחת, הוא שמע לא מעט מבעלי עסקים על חברי התנועה האסלאמית הקיצונית 'חרב האסלאם' ועל דמי החסות שהם דורשים מבעלי עסקים בכל רחבי העיר, אבל הוא היה בטוח ששמו הטוב וחוג לקוחותיו שכלל גם את הקצינים הבכירים במשטרת איסטנבול יגן עליו עד לאותו בוקר. הוא גמגם ולא ידע מה לומר. אבל הם לא ציפו להסברים ועזבו את המקום כלעומת שבאו, לא לפני ששרבטו את מספר הטלפון ליצירת קשר על דף מודפס שעליו התנוסס הלוגו של התנועה הקיצונית.
ברגע שהם יצאו מהחנות מיהר מוסא להרים טלפון לעבדאללה אבו סמור שהיה מפקד המרחב של אזור העיר ולעדכן אותו במתרחש. עבדאללה קיבל את השיחה בתשומת לב, הבטיח להקצות שוטרים בקרבת החנות שיפטרלו כדי למנוע מהצעירים הקיצוניים לממש את איומם.
למחרת בבוקר, כחצי שעה לאחר פתיחת החנות זה קרה: רכב שטח שחור עלה על המדרכה במהירות, נעצר בחריקת בלמים מול חלונות הראווה של 'מלך הכריות' וצרורות ירי ארוכים מקלצ'ניקוב חוררו את החנות. הקליעים פגעו גם במחסן הסחורה של מוסא שהיה בחלק הפנימי של החנות, ורק קיר עץ דק הפריד בין דלפק החנות למחסן הסחורה. מאות כריות שהמתינו ללקוחות שהזמינו אותם, הפכו בשניות ספורות לסופת של נוצות ולמערבולת כאוס שספק האם מוסא יצליח אי פעם להתאושש ממנה.
למזלו הטוב של מוסא, האינסטינקט שלו לחש לו לשכב על הרצפה ברגע שרכב השטח נעצר מול חנותו בחריקת בלמים. כך שהוא נותר בחיים, אבל החנות כבר הייתה סיפור אחר לחלוטין.
במשך כל הבוקר התרוצצו השוטרים בחנותו של מוסא ההמום, אבל הכתובת הייתה על הקיר אלו שהשאירו לו את המסר לא טרחו אפילו להסתתר והוא לא ידע האם המשטרה באמת תוכל להועיל לו כעת אחרי הנזק הגדול שנגרם לחנותו.
אבל למרות המסר הברור שהועבר לו, רוחו של מוסא לא נשברה. "אני לא ישלם להם את הכסף ויהי מה!" לחש לעצמו וקמץ את אגרופו בזעם. למחרת בבוקר, הוא לבש שכפ"ץ והלך לחנות למרות החשש שלו שהם ינסו לפגוע בו ישירות, אנשי 'חרב האסלאם' לא שיחקו משחקים – הם היו רציניים, יותר מדיי רציניים.
כשהגיע לחנות או למה שנשאר ממנה, חיכתה לו שם הפתעה מוזרה: ראמזי חמדאן – המשוגע של השכונה, חיכה לו בפתח. "שמעתי שאנשי 'חרב האסלאם' החריבו את החנות שלך" אמר בשקט. "כמה יעלה השיקום של החנות שלך, בתוספת הפסד העבודה של הכריות המוכנות שנהרסו?"
מוסא הביט בו בהפתעה ולא הבין מנין השאלות הללו, אבל בעיניו של ראמזי היה ברק מוזר והוא אמר: "מנהיג 'חרב האסלאם' הוא חבר ילדות שלי, מבחינתי הם יכולים לפגוע במי שהם רוצים – אבל שלא יעזו לפגוע ב'מלך הכריות' אני עוד זוכר איך הענקת לי כרית במתנה מהטובות ביותר שהיה לך בחנות, כאשר באתי וביקשתי ממך לשלם עליה בתשלומים. כעת אני חייב לך ואני הולך לשלם את החוב במלואו!" ראמזי סיים את דבריו ויצא מהחנות בצעדים נחושים.
מוסא לא ידע האם לצחוק או לבכות, האם ניתן לסמוך על ראמזי שנחשב למשוגע של השכונה כך או כך החיים שלו בכל מקרה בסכנה ואין לו יותר מדיי אפשרויות.
למחרת בבוקר שוב חיכה לו ראמזי בפתח החנות כשבידיו כרית גדולה. "מנהיג 'חרב האסלאם' כעס עלי וגירש אותי מהבית שלו…" סיפר למוסא שהקשיב לו בחשדנות. "אבל הנה הכרית שלי, יש בתוכה את כל החסכונות שאספתי מקיבוץ נדבות. יש כאן קרוב למאתיים אלף לירות, אני מאמין שזה יספיק לך כדי לשקם את החנות שלך מחדש…" אמר והושיט לו את הכרית שבידיו.
"אתה לא צריך לעשות את זה!" התרגש מוסא, "יהיה בסדר, ייקח לי זמן – אבל אני עוד ישקם את החנות!" אבל ראמזי הביט בו ועיניו שוב ברקו באותו ברק מוזר מאתמול. "אני כבר לא יצטרך אותה יותר, קח את הכסף!"
בעוד ראמזי מושיט לעברו את הכרית נשמעה חריקת בלמים מחוץ לחנות ומוסא המבוהל השתטח באינסטינקט מהיר על הרצפה מאחורי הדלפק וקיווה בכל ליבו שהם לא יכנסו פנימה. אבל הם לא ירדו מהרכב, החלון נפתח והם ירו צרורות ארוכים לעברו של ראמזי שעמד מולם מחייך באותו חיוך מוזר ונהרג במקום.
אלא שבאותו רגע נשמעו סירנות המשטרה, שישה ניידות הקיפו את רכב השטח השחור ושוטרים פתחו בירי ללא אבחנה לעבר יושבי הרכב שמיהרו להרים את ידיהם בכניעה ולהניח את נשקם. המשטרה עצרה את חברי 'חרב האסלאם' ותוך שעות ספורות עשרות מחברי התנועה הקיצונית היו במעמקי הכלא הטורקי, כאשר התנועה הקיצונית נכחדה ביום אחד וכל חבריה נעצרו או נהרגו על ידי המשטרה.
"אני חושב שראמזי ידע שהם עומדים להרוג אותו, זאת הסיבה שהוא אמר שהוא לא יצטרך את הכרית יותר…" חשב מוסא לעצמו בצער. הוא הביט בכרית שבתוכה היו השטרות וידע שבזכות הטובה שעזר למשוגע של השכונה מהעבר, הוא יצליח כעת לשקם את חנותו מחדש וחייו כבר אינם נתונים יותר בסכנה…
לפעמים טובה אחת קטנה ולא חשובה שלא זכרנו בכלל, נחקקת בליבו של האדם שסייענו לו בעוד שאיננו מודעים לעוצמת הטובה שהענקנו לו, חשוב לשים לב מכיוון שאנחנו לא יודעים עד כמה דבר קטן יכול לשנות לטובה את חייו של האדם העומד מולנו, ולכן מטבע הדברים גם טובה קטנה נחשבת לדבר גדול ומשנה חיים.