לירוי ג'נקינס מחה את הזעה המטפטפת ממצחו ושלף את מימיית הפח מנרתיק המותן שלו. הוא לגם עמוקות מן המים הפושרים ועיווה את פניו כשהרגיש את טעם הלוואי המתכתי שהתלווה אליהם. כבר שלושה ימים שהוא בעיצומו של מסע החיפושים הגדול שלו, אבל עדיין הוא לא הצליח להגיע לפריצת הדרך שכה ציפה לה.
הסיבה שהביאה את לירוי כל הדרך מקליפורניה עד לג'ונגלים הפראיים של מדגסקר, הייתה כסף, הרבה כסף. למעשה, לירוי לא היה הראשון שניסה לרדוף אחרי 'האגדה של ממפה'. שרווחה בעולמות עסקי היהלומים, האגדה סיפרה על מכרה ענק ונסתר שהראשון שימצא אותו יזכה בתהילת עולם ועושר מופלג מכיוון שיש בו כמויות אדירות של יהלומים גולמיים, אך למרות משלחות חיפוש עתירות משאבים וחפירות במקומות שונים, המכרה לא התגלה עדיין לאף אחד.
הדבר שהניע את לירוי לחשוב שדווקא הוא יצליח במקום שכולם נכשלו, היה המידע הסודי שהעביר לו סטיב, הקולגה שלו. סטיב שהיה ממוצא אפריקאי סיפר לו על הצוואה של סבו ממדגסקר. שבה נכתב כיצד ניתן למצוא את המכרה לפי תוואי השטח. את הצוואה סטיב מצא כאשר מיין מסמכים ישנים בבית הוריו הקשישים. כאשר שאל אותם מדוע לא ניסו לעשות משהו עם המידע יקר הערך, אביו הניף את ידו בתנועת ביטול והפטיר שאינו מאמין באגדות העם המופרכות הללו.
אך סטיב החליט שההשקעה שווה את המאמץ והסיכון ושיתף את איש סודו – לירוי בתכניותיו. הם תכננו ביחד את המסלול וסיכמו שלירוי ייצא ראשון למקום, מכיוון שסטיב היה צריך לטפל בבתו הטריה שנולדה יומיים קודם לכן. וכך לירוי יצא למסע של יותר מ- 17,000 ק"מ למדגסקר. הוא נחת בבירה אנטננריבו בשלוש לפנות בוקר וצנח סחוט מעייפות למיטה בחדר המלון. כאשר בבוקר חיכה לו עם חיוך רחב ובוהק, אנטואן, בן דוד רחוק של סטיב, שהתעתד לשמש ללירוי מורה דרך ומתורגמן לשפה המלגשית.
מסע החיפושים של לירוי החל ברגל שמאל, כלומר הוא התחיל מילולית ברגל שמאל. כאשר הניח את רגלו על מדרגת הדלת של הג'יפ של אנטואן, המדרגה נשברה תחתיו והוא עיקם את רגלו השמאלית. אנטואן קפץ אליו בדאגה, חבש את רגלו והם המשיכו בדרכם. אך זאת הייתה רק יריית הפתיחה לסאגה בלתי פוסקת של תקלות, עיכובים וחוסר מזל כללי.
במהלך שלושת הימים שחלפו, שבהם ניסו להתחקות אחר ההוראות של סבו של סטיב, אנטואן היה צריך לתקן פנצ'רים בארבעת הגלגלים של הג'יפ, רק כדי לגלות חור במיכל הדלק. אנטואן הלך והתגלה ככולבויניק מוצלח ביותר, הוא זחל מתחת לג'יפ, סתם את החור ומילא דלק מאחד מהג'ריקנים שהם סחבו עמם בדיוק למטרה הזאת. אלא שלאחר מספר קילומטרים נוספים, הג'יפ החל לקרטע ולירוי נחרד לראות עשן שחור וסמיך מלווה בגיצים שפורץ מן האגזוז.
הם עצרו בצד ואנטואן פתח את מכסה המנוע כדי לברר את פשר התקלה, אך הוא לא העלה דבר בחכתו. אלא שלפתע הבריק רעיון במוחו, הוא ניגש אל הג'ריקנים הנותרים, פתח את אחד מהם ורחרח את תוכנו: "כן, מה שקרה זה בדיוק כמו שחשבתי!" הכריז באכזבה: "הוא מכר לי בטעות ג'ריקנים של בנזין במקום סולר". לירוי רצה לצרוח מרוב תסכול: "אז מה עושים?" הוא שאל. "דבר ראשון מרוקנים את הדלק השגוי" השיב אנטואן, הוא שלף צינור גמיש, החדיר את קצהו האחד אל מיכל הדלק ומקצהו השני הוא ינק את האוויר עד שזרם של בנזין פרץ מתוכו.
אחרי שחבר של אנטואן הגיע עם הג'ריקנים הנכונים הם המשיכו בדרכם, בתקווה שהמזל הרע מאחוריהם. ואכן, ביום שלמחרת התרחשה פריצת הדרך, במהלך החפירות שלהם באחד מהמקומות המשוערים להימצאות המכרה, אנטואן מצא משהו. הוא הראה את הסלע הקטן ללירוי ושאל אותו אם זה מעניין. לירוי בחן בהתרגשות את הגוש האדמדם וביצע בו מספר בדיקות. "זה יהלום גולמי" קולו רעד בהתרגשות, "עכשיו רק עלינו לוודא שמוצא היהלום הזה מכאן והוא לא התגלגל ממקום אחר". הם הוציאו את ציוד החפירה מהג'יפ והחלו לחפור במרץ.
הם עבדו עד החשיכה, אך לא איתרו שום ממצא נוסף ובנוסף לירוי החל להרגיש לא טוב. סחרחורת מלווה בכאבי ראש חזקים תקפה אותו בפתאומיות. אנטואן סייע לו לעלות לג'יפ והדבר הבא שלירוי זכר הייתה הבקתה שבה התעורר. הוא מצא את עצמו במיטת ברזל פשוטה בתוך צריף עלוב למראה. הוא התרומם ממשכבו אט אט, הוא קם והחל לשוטט בחדר בניסיון להבין היכן הוא נמצא. הוא הבחין שעל שולחן העץ בקצה החדר, נחה קופסת קש. הוא הציץ בתוכה ונדהם לגלות מספר יהלומים לא מעובדים.
באותו הרגע הדלת נפתחה בחריקה ואנטואן נכנס פנימה, בעוד הוא בוהה ביהלומים. הוא הביט באנטואן בחוסר הבנה מוחלט. אנטואן נאנח והסביר: "הכפר שלי, המקום שאתה נמצא בו כעת נקרא 'ואטו צרה', אבנים טובות בשפה המלגשית. המכרה שאותו הזרים מחפשים כבר שנים רבות נמצא מתחת לאדמות הכפר.
התפקיד שלי הוא לחבל בכל מאמץ למצוא אותו, אני דאגתי למדרגה השבורה, לפנצ'רים, לדלק לחיפושים חסרי תוחלת ואפילו לשתול יהלום במיקום לא נכון. אלא שכנראה נעקצת על ידי החרק הלא נכון אז הייתי חייב להביא אותך לכאן כדי להציל את חייך. עכשיו כהכרת תודה הייתי מצפה שתחזור לארצך ותשמור את המידע הזה לעצמך. המכרה הזה הוא שלנו המקומיים, ושום אדם זר לא יוכל להשתלט עליו ללא מלחמת חורמה מצדנו. כעת, קח לך כמה יהלומים גולמיים וברגע שתרגיש טוב יותר אני מצפה שתעזוב את המקום בהקדם…"
הדוגמא הקלאסית ל'חבר' שרק מניח לנו רגליים בדרכים שונות ויצירתיות ומנסה להניא אותנו מעבודת הבורא, היא היצר הרע בכבודו ובעצמו. לפעמים הוא נראה לנו כחבר שדואג ובא לסייע לנו, אבל אנחנו תמיד צריכים לחקור אחרי המניעים האמיתיים שלו ולהבין האם אנחנו באמת הולכים בדרך הנכונה.