בני המשפחה הקרובים והרחוקים קיבלו הזמנה מעוטרת עם כותרת משונה: "הנכם מוזמנים בהתרגשות למסיבת הלחם של אהוב ליבנו". כולם הכירו מקרוב את הסיפור של הילד המאומץ. קרובי משפחתם, בני הזוג המיוחדים, גילו במהלך מסע ביערות האמזונאס ילד שאומץ בידי שבט קופים וחי בזהות של קוף, מקפץ מעץ לעץ, אוכל אגוזי קוקוס ופירות יער ונוהם נהמות משונות.

הם לקחו אותו לביתם, ובתהליך מדהים של חודשים ארוכים לימדו אותו את זהותו האמיתית.

לרגל ההתפתחות המדהימה שחלה לאחרונה כשהילד הסכים להיגמל ממאכלי הקופים והצליח ליהנות ממאכלי אדם, החליטו לחגוג את "חגיגת הלחם".

"עכשיו אנחנו מרגישים", כך אמרו ההורים המאמצים, "שסוף סוף אפשר להגיד שהקוף מקבל צביון של אדם".

*

ספירת העומר מייצגת עבורנו את תהליך ההתפתחות של האדם והתקדמותו אל מימוש הפוטנציאל שלו.

בחג הפסח, היום הראשון של הספירה, אנו מצווים להקריב במקדש "עומר שעורים" מיבול השעורה החדש של השנה. השעורה היא "מאכל בהמה", והיא מייצגת את ראשית האדם הנמוך, את המצב הבהמי היצרי, הלא מפותח עדיין. את המצב שבו האדם פועל מתוך האינסטינקט הנמוך שבו ורואה בעולם מקום שבו הוא יכול למלא את תאוותיו וסיפוקיו הגשמיים בלבד.

אולם, האדם הוא הרבה יותר מגוף שזקוק למזון ולסיפוקים גשמיים. לאדם יש דעת עליונה מעצם בריאתו "בצלם אלוהים", והפוטנציאל שלו גבוה הרבה יותר מן הבהמה שבו.

בתהליך מתמשך של ארבעים ותשעה יום "סופרים" את הימים. "ספירה" מייצגת "הארה", מלשון "ספיר" (אבן מאירה). ללמד על הצורך להכניס "אור" לתוך מערכת האדם ובכך להאיר את המקומות החשוכים שבו ולהוציא אל האור את האדם העליון, את האדם שמסוגל להאיר את המציאות.

ורק אז מביאים למקדש בחג השבועות, חג מתן תורה, את קרבן "שתי הלחם" העשויות מהחיטה החדשה שהיא מאכל אדם.

*

"חטה" היא בגימטרייה 22 – מספר אותיות האל"ף-בי"ת שמהן מורכבת התורה כולה. ולכן החיטה מייצגת את ה"דעת", כלומר את היכולת של האדם להתחבר למציאות גבוהה יותר מהמציאות הגשמית הנמוכה שמושכת אותו למטה.

*

חכמינו מלמדים, שכאשר התינוק מגיע לשלב שבו הוא מסוגל לאכול לחם המופק מחיטים, גם כוח הדיבור שבו מבשיל. כי גם הדיבור מייצג את החלק הגבוה יותר שבאדם. 

הדיבור יכול להיות חלילה דיבור נמוך ובהמי, דיבור גס, מפריד ופוגעני, אך הוא יכול גם להיות דיבור מאיר, שמחבר, מאחד ומרים את האדם ואת סביבתו ליכולת לראות את המציאות בצורה עמוקה יותר ורחבה יותר. ובעיקר דיבור של תורה, שהוא דיבור של אור. המשך של מעמד הר סיני שבו ניתן לנו הדיבור האלוהי שהאיר את המציאות כולה, וכאשר אנחנו מדברים תורה אנחנו ממשיכים ומאירים את האור הזה.

ימי ספירת העומר הם זמן מופלא לשכלל את האדם שבנו, להתרומם למציאות גבוהה יותר, ולהביא תשומת לב לדיבור מאיר.