מוזיאון הפארדו במדריד נחשב לאחד מהמקומות היחידים בעולם שמחזיקים ברשותם יצירות אמנות מקוריות ואותנטיות. אפשר היה למצוא במוזיאון ציורים נדירים של גדולי הציירים המפורסמים ביותר, מדי יום מאות תיירים וחובבי אומנות פוקדים את הגלריות השונות שבמוזיאון. מאות מבקרים שמביאים איתם גם בלי כוונה המון לכלוך וגורמים להרבה בלאגן בכל המסדרונות והחדרים השונים שבמוזיאון – בלאגן, שתפקידו של אליאס המנקה היה להחזיר לקדמותו בכל סוף יום במוזיאון.
אליאס עבד כבר שנים כמנקה במוזיאון. בכל ערב לקראת סגירת השערים הוא היה מתחיל בעבודתו – לאסוף את עלוני המידע שהתפזרו לכל עבר, לרוקן את פחי האשפה שהתמלאו במשך היום, לשטוף את כל המסדרונות הארוכים ולארגן מחדש את פינות הישיבה. בסוף כל יום, כשאליאס היה נותר לבדו במוזיאון הגדול, הוא היה עובר בין הציורים השונים ונהנה להביט בהם בנחת כשמסביבו הכל נקי, שקט ורגוע. אחת הפינות שאליאס הכי אהב לבלות בה באותן שעות לילה מאוחרות הייתה על הספסל שניצב והשקיף על הציור האהוב עליו במוזיאון – 'שמיים זרועי כוכבים'. זו הייתה יצירת אומנות של ממש, גגות של בניינים שמעליהם נפרש רקיע בגוון כחול ועמוק ובו אלפי נקודות אור קטנות שנצנצו באור כוכבים כחלחל. ככה אהב אליאס לסיים את יום עבודתו המפרך, באותם רגעים כשהכל כבר היה חשוך מסביב והוא היה עייף ומותש, היה מביט בכוכבים ומחפש גם בחייו, את כל אותן נקודות אור קטנות שהפיחו בו תקווה בכל יום מחדש.
באחת הפעמים בדיוק כשאליאס כבר עמד לקום מהספסל שממול הציור האהוב, הוא הבחין בדבר מוזר והיה נדמה לו שאחד הכוכבים בציור חסר. במחשבה ראשונה הוא נטה לבטל את הרעיון המגוחך הזה, מן הסתם הוא לא זוכר בדיוק איפה כל כוכב וכוכב נמצא וכנראה הוא פשוט התבלבל. אבל אחרי עוד כמה דקות של התבוננות בציור, אליאס כבר היה בטוח – אחד הכוכבים מהציור לא נמצא במקום שבו הוא היה. למחרת ניגש אליאס נרעש כולו אל האוצֵר הראשי של המוזיאון והתחיל להסביר שחסר כוכב בציור. כששמע האוצר את טענותיו של אליאס הוא ממש התאפק שלא לצחוק: "אליאס ידידי, בציור שאתה מדבר עליו יש אלפי נקודות זוהרות קטנטנות. אתה באמת רוצה להגיד לי שספרת את כולן?!" אליאס נבוך כולו חזר לעבודת הניקיון הרגילה שלו. למרות שהיה בטוח שהוא צודק, הוא לא העז לספר את התגלית שלו לאף אחד נוסף.
בסוף אותו היום אליאס החליט שהוא לא עוזב את המוזיאון. הוא נשאר להשגיח מקרוב על התמונות האהובות שלו, לדאוג שאף פרט לא ייעלם מהן בדרך מסתורית. אחרי כמה שעות של סיורים ברחבים המוזיאון ראשו של אליאס נעשה כבד עליו ועיניו החלו להיעצם. הוא התיישב לנוח רק לכמה דקות, אלא שאז העייפות גברה עליו והוא שקע בשינה. אליאס התעורר לפתע בבהלה, הוא היה בטוח שהוא שמע משהו. מבלי לזוז ממקומו הוא הצליח להבחין בחבורת אנשים לבושה בשחור עם כפפות וברדסים על ראשיהם. מיד הבין אליאס שהוא עד לגניבת אומנות מהמוזיאון. החבורה המתוחכמת כנראה הצליחה להתגבר על כל מנגנוני האבטחה שהגנו על היצירות, תכננה לקחת כמה ציורים יקרים ששוויים מוערך במאות מיליונים. אליאס היה משותק מרוב פחד, הוא ידע שאין לו סיכוי מול אותם גנבים. לכן הוא נשאר במקומו וניסה לזכור כל פרט שיעזור לו אחר כך להפליל אותם.
אחרי דקות ארוכות החבורה המאיימת עזבה את המוזיאון, וברגע שאליאס היה בטוח שהסכנה חלפה הוא החל מסתובב במוזיאון מחפש את התמונות שנגנבו. אליאס לא הפסיק להסתובב ועבר בכל האגפים והגלריות של המוזיאון אבל שום תמונה לא הייתה חסרה. כל הציורים נשארו במקומם בדיוק כמו שהשאיר אותם אליאס לפני שנרדם. "מה קורה פה? למה גנבים מסתכנים כל כך ובסוף לא לוקחים כלום". שאל את עצמו, אבל בעודו מהרהר הבחין אליאס שבציור שלידו חסר אחד מעלי הכותרת שהיו באחד הפרחים. ברגע אחד אליאס הבין את התרמית הגדולה. הגנבים באמת לקחו ציורים מהמוזיאון באותו לילה, לפחות ציור אחד, אלא שהם דאגו להחליף אותו בזיוף מדויק להפליא שללא ספק השקיעו בו עבודה רבה לפני הפריצה למוזיאון. מיד אליאס נזכר בכוכב החסר מהציור האהוב שלו והבין שזו כנראה לא הפעם הראשונה שחבורת הזייפנים מבקרת במוזיאון.
בזכות ערנותו של אליאס, הצליחה המשטרה לתפוס את החבורה המתוחכמת וכל הציורים הגנובים נמצאו והושבו למוזיאון. אחרי התנצלות מצד אוצֵר המוזיאון ועוד שלל תעודות הוקרה שקיבל אליאס בטקסים שונים – חזר אליאס לספסל הקבוע שלו והתבונן שוב ביצירה שהוא כל כך אהב, אלא שהפעם כוכב נוסף נצנץ לו שם והאיר לו את פניו כמו בכל לילה מחדש…
*
פרשות השבוע מתארות לפרטי פרטים כל אחד מהכלים והבגדים שנדרשו לעבודת המשכן. לכל כלי ולכל בגד מוקדשים כמה וכמה פסוקים כדי לתאר במדויק כיצד להכין אותו, באילו חומרים להשתמש, ומהן המידות המדויקות שלו. כל פרט ופרט שמוזכר בפסוקי התורה הוא חשוב ומשמעותי מאוד, מכיוון שהקב"ה מסר לנו סדר מדויק שרק באמצעותו נוכל להתקרב אליו ולזכות להשראת השכינה בצורה המושלמת.
