ניחוח בשר כבש צלוי התפשט ברחבי המדבר. החינגה בקרב שבט ג'בארת הייתה בעיצומה. לא בכל יום חוגג בנו של השייח' את יום הולדתו השמונה עשרה. השייח' סאהיר היה מעשירי המדבר, ותחום מסחר הסוסים שלו השתרע מפרס שבצפון ועד הסהרה בדרום. גולת הכותרת של האירוע הייתה כמובן המתנה המיוחדת. השייח' הזמין את סעדאן בנו לצידו והשתיק את הקהל. לאחר מכן הוא הסיט את יריעת האוהל וגילה סוס שחור אציל ויפהפה שעמד מאחוריו. "בני! סוס זה הוא מהמשובחים ביותר שהיו פעם. שמור עליו היטב!" אמר השייח' וסטר לבנו בחיבה. סעדאן חיבק את אביו בהתרגשות ומיהר לחבריו. הם קיבלו אותו בשריקות ובטפיחות על השכם: "וואלה, זכית בסוס חלומי!" אמרו. מנגד היו גם כאלו שלטשו מבטים מלאי קנאה ועינם הייתה צרה במתנתו הזוהרת של בן השייח'.
יומיים אחר כך יצא סעדאן עם סוסו לרכיבה ארוכה. הוא התרחק מבני שבטו ודהר במעלה הגבעות. לפתע חש שמשהו גורם לסוס להאט. הוא ירד וגילה לחרדתו שהפרזול סביב אחת
הפרסות התפרק לחלוטין. מחוסר ברירה נכנס לבית מלאכה מתאים בכפר סמוך. גבר עטור כאפייה הביט בו ופלט שריקה למראה הסוס המשובח. לאחר מכן הביט בצעיר שהוביל אותו ודרש מחיר מפולפל עבור התיקון. סעדאן ניסה להתמקח, אך ללא הועיל. כשקיבל בעל הכאפייה לידיו את מלוא הסכום אמר: "חבוב! מישהו טיפל לך בסוס, דברים כאלו לא קורים לבד!" סעדאן יצא עם הסוס בתחושה קשה שסידרו אותו ושיש קנאים שעיניהם צרה בהצלחתו.
כעבור שבוע נשלח סעדאן בשליחות אביו לשוק בעמאן. באחד העיקולים, לאחר שחלף על פני שיירת גמלים, צעקו לעברו הרוכבים: "הלו! האוכף שלך השתחרר!" סעדאן ירד מן הסוס והתפלא מאוד לראות שרצועות האוכף התחתונות התפוררו לחלוטין. "זה לא הגיוני!" הרהר. "האוכף היה חדש לחלוטין!" בבדיקה מעמיקה ראה שהרצועות פשוט הוחלפו על ידי מישהו. סעדאן נאלץ לחזור למאהל ברגליו תחת השמש הקופחת.
כאשר הוא הגיע בשעות הערב מותש ומזיע, פגש סמוך לביתו שניים מבני גילו. הללו צחקו למראהו: "מה עם הסוס? נתת לו חופש?" סעדאן לא ענה, מחשבות אפפו אותו. "מישהו צר עין מטפל לי בסוס, ללא ספק!"
למחרת הוא שיתף חבר קרוב בתחושותיו. הידיד האזין ברוב קשב וסקר בעיון רב את אזור מגורי הסוסים. "תקשיב… אין ספק שמישהו מעורב בעניין!" אמר החבר. "אומנם כרגע אין לי רעיון, אך הייתי מציע לך להעביר את הסוס למקום שמור יותר, אולי אוהל מרוחק". סעדאן קיבל את הרעיון ודאג להעביר את הסוס למקום סגור ובטוח יותר.
כשהחליט סעדאן לצאת לרגל שמחה משפחתית, בדק את הסוס מכל הכיוונים – את הפרסות, את האוכף וכל דבר נוסף שעלה בדעתו. הרכיבה החלה נהדר, אך בעלייה במעלה ההר החל הסוס להראות סימני עייפות. גופו רעד והוא נתמלא זיעה, לבסוף כמעט עצר במקום. סעדאן לא ידע את נפשו: "איך ייתכן שסוס משובח וחדש בקושי סוחב?!" הוא ירד ובדק והכול היה תקין. "אולי מישהו טיפל לו באוכל, התעסק בתערובות או הוסיף חומרים??" הרהר בכעס.
למחרת בערב ניגש אליו ידידו. השניים מצאו פינה שקטה. "תקשיב, אומנם עוד אין לי קצה חוט, אבל עלה לי רעיון פשוט ונועז", לחש החבר. סעדאן הקשיב היטב. "אתה תדאג ליידע את כולם שעוד יומיים אתה יוצא עם הסוס לרכיבה ארוכה. מסתבר שערב לפני כן ינסה בן הבלייעל לטפל לך בסוס… אנחנו נמתין לו באותו הלילה במגורי הסוס ופשוט נתפוס אותו על חם! מה אתה אומר?" "נועז בהחלט!" ענה סעדאן: "הולכים על זה!"
למחרת פרסם סעדאן לכולם את דבר הטיול הארוך שאליו הוא יוצא ביום הבא. עם ערב הגיעו סעדאן וידידו למאהל שבו היה הסוס. השניים דאגו להתחבא היטב והצטיידו בפנסים רבי עוצמה ובאלות.
סמוך לחצות נשמע קול צעדים חרישיים. דמות רעולת פנים דאגה לכבות כל בדל אור שהאיר מסביב ולאחר מכן הרימה את יריעת האוהל ונכנסה פנימה. בידיים מיומנות ניגש הברנש אל רסן הסוס והחל להתעסק בו. סעדאן וידידו ספרו בשקט עד שלוש ואז בבת אחת הדליקו את הפנסים והסתערו לעבר הדמות. הדמות הופתעה והסתובבה בבהלה. "אבא??!!" זעק סעדאן, "אבא, זה אתה!? מה אתה עושה כאן?!"
דממה מתוחה השתררה. אביו של סעדאן – השייח' – הסיר את הרעלה מפניו וניגב טיפות זיעה שהיו על מצחו. "כן! זה אני!" אמר בלחש: "הקדמתם אותי!" "אבל אבא… למה?!" זעק סעדאן בכאב ומחה דמעות מעיניו.
"בואו נצא החוצה", אמר האב. השלושה יצאו לאוויר הלילה הקריר. האב התיישב על החול והדליק מדורה קטנה. הוא חימם קפה על הגחלים ושלף מאנשהו כנאפות מתוקות לכיבוד השניים. ואז הוא פתח ואמר :"סעדאן בני, זה לא סוד שאינני בקו הבריאות. אבל מה שאתה לא יודע הוא, שמצבי הידרדר מאוד לאחרונה…" האב השתתק, אחר המשיך: "כנראה בעוד זמן קצר תעבור לידך כל אימפריית סחר הסוסים הענקית שלי. הייתי חייב להעביר אותך קורס מקוצר בלהכיר אנשים לא ישרים, להרגיש מה חש רוכב ללא אוכף בלב המדבר, בלהיות זהיר ממזון לא מתאים… לא הספקתי הכול. התכוונתי לטובה, סעדאן! להכין אותך היטב לתפקיד הגדול שאתה עתיד לקבל". האב נאנח והמשיך: "האמן לי בני, הלימוד הטוב ביותר הוא כאשר אתה עובר זאת על בשרך וחווה את תחושות התסכול והכעס של הלקוחות שלך. זה נבע רק מאהבה, יקירי…"
*
בפרשה נאמר: "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך". כל הקשיים והאתגרים שפוגשים אותנו ונראים לנו כדברים רעים ושליליים, אינם אלא סדנת חינוך עמוקה, שתפקידה להיטיב איתנו וללמד אותנו מוסר, מידות והנהגות טובות. הקב"ה הוא טוב ומיטיב, ואם הוא בוחר להקשות עלינו, יש לזה ללא ספק תכלית נסתרת שנועדה להעצים אותנו.
