שרה שלא זכתה למעלה מעשר שנים לפרי בטן, החליטה לקראת חג הפסח המתקרב לבער את החמץ הרוחני ולזרוק לפח את כל הבגדים שאינם מתאימים לגדרי ההלכה. היא ערכה מיון קפדני בבגדים שלה ומילאה שלוש שקיות מלאות בבגדים חלקם חדשים ממיטב האופנה. היא הלכה לפח וזרקה את השקיות, אלא שהשכנה שהבחינה בה זורקת את השקיות החליטה לקחת לעצמה את הבגדים. אחרי החג הבחינה פתאום שרה בשכנה שלה, לובשת את אחד הבגדים שזרקה. ואמרה לה: "מה פתאום את לובשת את הבגד הזה, אני זרקתי אותו לפח כי אסור ללבוש אותו לפי גדרי ההלכה!" אבל השכנה טענה כנגדה: "אני לקחתי את זה מהפח וזכותי ללבוש מה שאני רוצה, את זרקת את זה לפח. את לא יכולה לבוא ולומר לי אל תלבשי את הבגד הזה!" מה דעתכם, מי מהם צודקת?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ר"ס סעיף י"א בדין: 'הזורק לאשפה' ומה דין החפץ. תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף קט"ז עמוד א' במעשה של רב ספרא וב'תוספות' על המקום.
תשובה לשאלה "חפץ שאינו חשוד" (שאלה מס' 736)
תקציר השאלה השבועית: עזרי מיהר מאד לתחנת האוטובוס, כדי לתפוס את האוטובוס האחרון הביתה לפני כניסת השבת. ואז הוא הבחין כיצד השוטרים מרחיקים את הקהל מתיק גב גדול בצבע תכלת שהיה מונח בצד הרחוב, עזרי לא חשב יותר מדי ובלי לדבר הרבה פרץ את המחסום המשטרתי, הרים את התיק והחל לצעוד במהירות לעבר תחנת האוטובוס. השוטרים עוד הספיקו לצעוק עליו, אבל עזרי לא חשב ומיהר להספיק את האוטובוס. לאחר שהתיישב בדק את תכולת התיק וגילה שם חפצים בעלי ערך כספי גבוה. כמובן שמעשהו הפזיז של עזרי ראוי לגינוי בגלל הסכנה הגדולה. אבל האם מותר לו להשתמש בחפצים שהיו בתיק מכיוון שאם לא היה לוקח אותו, החבלן היה מפוצץ את התיק ומהחפצים האלו לא היה נשאר כלום?
תשובה בקצרה: עזרי חייב להחזיר את החפצים לבעליהם ולא זכה בהם.
תשובה בהרחבה: לפני שאנו דנים בנושא מבחינה הלכתית, חשוב להדגיש את הסכנה הגדולה הטמונה במעשהו הפזיז של עזרי ובוודאי שבמעשה הזה עבר על 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'. ראינו בגמרא (תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף י"ז עמוד ב', ב'תוספות' דיבור המתחיל 'זרק כלי') שיש לחלק בין מקרה של אדם שזרק כלי של חברו מראש הגג ובא אדם אחר ושבר אותו באוויר, ששם מי ששבר את הכלי באוויר פטור מתשלום. לבין אדם שירה חץ על כלי ובא אדם אחר ושבר את הכלי קודם שפגע בו החץ, ששם חייב מי ששבר את הכלי.
מה ההבדל בין שני המקרים?
הכל תלוי בהגדרת 'מעשה מזיק', מי ביצע את המעשה עצמו, במקרה שאדם זרק חפץ מראש הגג במעשה הזריקה הוא ביצע 'מעשה מזיק' ולכן גם אם אדם אחר בא ושבר אותו, החפץ מוגדר כחפץ שבור אף על פי שעדיין לא נשבר בפועל. אבל ברגע שאדם ירה חץ, עצם מעשה הירייה אינו מוגדר כ'מעשה מזיק' ואילו השבירה בפועל של הכלי כל עוד החץ לא פגע לו, מוגדרת בוודאות כ'מעשה מזיק', למרות שייתכן והכלי היה נשבר כתוצאה מיריית החץ. ואילו דעת הרמב"ן אפילו שהכלי היה נשבר בעוד רגע מיריית החץ, צריך שיהיה תנאי בסיסי על מנת לחייב את מי ששבר את הכלי – והיא שהייתה עדיין אפשרות להציל את הכלי, אבל אם בכל מקרה הכלי בוודאי היה נשבר, במקרה הזה ייחשב כאילו השובר ביצע 'מעשה מזיק' בכלי שבור ופטור מתשלום הנזק. וראיה לדברים הללו מצאנו בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד, סעיף ה') לגבי עיר שפרצה בה דליקה וחלק מהבתים נשרפו והיו אנשים שהצליחו להיכנס לתוך הבתים הבוערים ולהציל משם דברים, מה שהצילו שייך להם. כיוון שאי אפשר היה להציל את הדברים אלא בדרך נס, אבל בוודאי שאם הייתה עוד אפשרות להציל את הדברים מהבתים הבוערים בוודאי שהחפצים לא שייכים להם.
מה הדין במקרה שלנו?
בסיפור שלנו כיוון שעדיין הייתה אפשרות להציל את התיק והחפצים שהיו בתוכו, הרי יכול לקרות שהיה מגיע בפתאומיות הבעלים האמיתיים של התיק ואז החבלן לא היה מפוצץ את התיק, לכן זה לא נקרא שהחפץ אבוד מכל אדם ומשום כך עזרי חייב להחזיר את החפצים לבעלים.
