נס פח הדלק

סיפור צעיר

הַטִּיּוּל הִתְחִיל נִפְלָא, בֶּאֱמֶת נִפְלָא. יִשְֹרָאֵל וְאוּרִי הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁכָּךְ הוּא גַּם הוֹלֵךְ לְהִסְתַּיֵּם. אַחֲרֵי הַכֹּל, מָה כְּבָר יָכוֹל לְהִסְתַּבֵּךְ בִּנְסִיעָה מְהַנָּה בֵּין שְׁבִילֶיהָ הַיְפֵהפִיִּים שֶׁל אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, בִּמְיֻחָד בָּאֵזוֹר הַצְּפוֹנִי שֶׁלָּהּ? הֵם בַּחֲרוּ לְעַצְמָם מַסְלוּל לֹא אָרֹךְ מִדַּי, סְבִיב הַכִּנֶּרֶת, וְתִכְנְנוּ אֶת כֻּלּוֹ לִפְרָטֵי פְּרָטִים. שׁוּם דָּבָר לֹא הָיָה אָמוּר לְהִסְתַּבֵּךְ.

אֲבָל לְרוֹעַ מַזָּלָם, הַטִּיּוּל נִגְדַּע בְּאֶמְצָעוֹ. "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁעָלִיתִי עַל סֶלַע בְּצוּרָה לֹא טוֹבָה", אָמַר אוּרִי הַנֶּהָג, כְּשֶׁהָרֶכֶב הִזְדַּעְזַע, וְקוֹל חֲבָטָה נִשְׁמַע מִכִּוּוּן חֶלְקוֹ הַקִּדְמִי. "נֵרֵד לִבְדֹּק", אָמַר יִשְֹרָאֵל, "וּנְקַוֶּה שֶׁשּׁוּם דָּבָר נוֹרָא לֹא קָרָה". הֵם הִבִּיטוּ בַּטַּמְבּוֹן הַקִּדְמִי שֶׁנִּמְעַךְ בְּחֶלְקוֹ, וְשִׁחְרְרוּ נְשִׁימָה כְּשֶׁהֵבִינוּ שֶׁאָכֵן לֹא קָרָה שׁוּם דָּבָר נוֹרָא.

"סְתָם דָּאַגְתָּ", חִיֵּךְ אוּרִי. "מַמְשִׁיכִים כָּרָגִיל". אֶלָּא שֶׁאָז הֵחֵל מַד הַדֶּלֶק לָזוּז בְּאֹפֶן מַחֲשִׁיד לְכִוּוּן הָאֵזוֹר הָאָדֹם, הַמְסַמֵּל שֶׁהַמֵּכָל רֵיק. "אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁמִּלֵּאתִי מֵכָל שָׁלֵם", אָמַר אוּרִי וּפָנָיו נִרְאוּ מֻדְאָגוֹת. "מוּזָר", הֵגִיב יִשְֹרָאֵל, וְשׁוּב בִּקֵּשׁ לָרֶדֶת לִבְדֹּק מָה קָרָה לַגִּ'יפּ.

כְּשֶׁיָּרְדוּ שְׁנֵיהֶם, לָקַח לָהֶם חֲצִי דַּקָּה לִקְלֹט אֶת שְׁבִיל הַטִּפְטוּפִים שֶׁנִּסְלַל מִתַּחַת לְרִכְבָּם, וְעוֹד חֲצִי דַּקָּה כְּדֵי לְהָבִין שֶׁאֵיכְשֶׁהוּ מֵכַל הַדֶּלֶק נִפְגַּע, וְהַנּוֹזֵל שֶׁגּוֹרֵם לַמְּכוֹנִית לִנְסֹעַ – הוֹלֵךְ וְאוֹזֵל. "אֵין בְּרֵרָה", אָמַר אוּרִי, "נִצְטָרֵךְ לְנַסּוֹת לְהַגִּיעַ לְתַחֲנַת דֶּלֶק הֲכִי קְרוֹבָה שֶׁנִּמְצָא. וּמִשָּׁם, אֱלֹקִים גָּדוֹל".

הַשְּׁנַיִם נִכְנְסוּ בַּחֲזָרָה לַגִּ'יפּ, וְאוּרִי פָּתַח בִּדְהָרָה, מְנַסֶּה לְהַסְפִּיק כְּכָל הַיּוֹתֵר קִילוֹמֶטְרִים בְּטֶרֶם יִגָּמֵר הַדֶּלֶק לַחֲלוּטִין. הוּא הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי, סֵמֶל תַּחֲנַת הַדֶּלֶק כְּבָר נִרְאָה מֵרָחוֹק, כְּשֶׁמַּד הַדֶּלֶק הִבְהֵב וְסִמֵּן שֶׁהַטִּפָּה הָאַחֲרוֹנָה בּוֹ נִגְמְרָה. הָרֶכֶב פִּרְפֵּר וְשָׁבַק חַיִּים.

"עַכְשָׁו נַתְחִיל לִדְחֹף אוֹתוֹ בְּכֹחוֹת עַצְמֵנוּ עַד תַּחֲנַת דֶּלֶק", קָבַע אוּרִי. "כְּלוֹמַר, אַתָּה תִּדְחֹף, וַאֲנִי אֲכַוֵּן אֶת הָרֶכֶב". וְעַל אַף שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ אֵי אֵלּוּ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת בָּעִנְיָן, הוּא שָׁתַק וְיָצָא לִדְחֹף אֶת הַמְּכוֹנִית. לְמַזָּלוֹ, הָיְתָה זוֹ יְרִידָה קַלָּה, וְהָרֶכֶב הִדַּרְדֵּר בַּמּוֹרָד עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְתַחֲנַת הַדֶּלֶק.

הַמְתַדְלֵק רָאָה אֶת שְׁנֵי הַצְּעִירִים הַמִּסְכֵּנִים, שֶׁהִגִּיעוּ לְתַדְלֵק כְּשֶׁהֵם מוּתָשִׁים. אוּלָם גַּם הוּא, עִם כָּל הָרָצוֹן הַטּוֹב, לֹא הָיָה יָכוֹל לְאַפְשֵׁר לָהֶם לְמַלֵּא דֶּלֶק בַּמְּכוֹנִית, מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה בְּאַמְתַּחְתָּם כֶּסֶף. "הֵכַנְתִּי מְדֻיָּק", הִתְנַצֵּל יִשְֹרָאֵל. "הוֹצֵאנוּ אֶת כָּל הַסְּכוּם עַל הַמֵּכָל הַמָּלֵא בִּתְחִלַּת הַנְּסִיעָה".

לֹא הָיְתָה לָהֶם בְּרֵרָה אֶלָּא לַעֲשֹוֹת מַה שֶּׁשְּׁנֵיהֶם שָֹנְאוּ לַעֲשֹוֹת, וְלֹא רַק הֵם: לְקַבֵּץ נְדָבוֹת. נֶהָגִים שֶׁבָּאוּ לַמָּקוֹם רָאוּ אֶת שְׁנֵי הַצְּעִירִים וְתָרְמוּ לָהֶם שְׁקָלִים בּוֹדְדִים. הַבְּעָיָה הָיְתָה שֶׁגַּם הַנֶּהָגִים הָיוּ בּוֹדְדִים, כָּךְ שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיוּ לָהֶם עֲשָֹרָה שְׁקָלִים בַּיָּד. "נְתַדְלֵק בַּעֲשָׂרָה שְׁקָלִים", פָּנָה אוּרִי לְעוֹבֵד הַתַּחֲנָה.

הַגִּ'יפּ שֶׁלָּהֶם עָמַד צָמוּד לְמִשְׁאֶבֶת הַדֶּלֶק מֵאָז שֶׁבָּאוּ. הַמְתַדְלֵק הִנִּיחַ לָהֶם לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ שָׁם בְּרֹב רַחֲמָיו. כָּעֵת כָּל שֶׁנּוֹתַר לָהֶם הָיָה לָגֶשֶׁת וּלְמַלֵּא אֶת מֵכַל הַדֶּלֶק שֶׁל הָרֶכֶב בַּטִּפּוֹת הַבּוֹדְדוֹת שֶׁיְּקַבְּלוּ תְּמוּרַת עֲשֶֹרֶת הַשְּׁקָלִים שֶׁלָּהֶם. אֲבָל הֵם הִתְעַקְּשׁוּ וּמִלְּאוּ בְּדִיּוּק בַּסְּכוּם הַזֶּה.

"תִּרְאֶה", אָמַר יִשְֹרָאֵל לְאוּרִי, "אִם אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים לְהִתָּקַע כָּאן עַד הַלַּיְלָה וּמִמֵּילָא עַד הַבֹּקֶר, נִצְטָרֵךְ לְהִתְקַדֵּם לְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לִישֹׁן בּוֹ, וּמָחָר נְנַסֶּה לְהִסְתַּדֵּר". אוּרִי הִבִּיט בּוֹ כְּמִי שֶׁהִשְׁתַּבְּשָׁה עָלָיו דַּעְתּוֹ. "לְהִתְקַדֵּם? אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהַדֶּלֶק הַזֶּה יַסְפִּיק בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ קִלּוֹמֶטֶר אֶחָד?" שָׁאַל בְּפַרְצוּף זוֹעֵף וּמְתֻסְכָּל. "אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְנַסּוֹת", הִתְעַקֵּשׁ יִשְֹרָאֵל.

אוּרִי, בְּצַעַד שֶׁל יֵאוּשׁ, עָלָה לְכִסֵּא הַנֶּהָג וְהִתְנִיעַ. מַה שֶּׁרָאוּ עֵינָיו הָיָה אַחַד הַדְּבָרִים הַמַּפְתִּיעִים בְּיוֹתֵר שֶׁרָאָה בְּחַיָּיו – מֵכַל הַדֶּלֶק הָיָה מָלֵא לְגַמְרֵי! הוּא לֹא הֵבִין אֵיךְ קָרָה הַנֵּס הַזֶּה, וְגַם לְיִשְֹרָאֵל לֹא הָיָה מֻשָּׂג. "בּוֹא נִגַּשׁ לַמְתַדְלֵק, אוּלַי הוּא יָבִין מָה קָרָה כָּאן".

לָעוֹבֵד לֹא הָיוּ תְּשׁוּבוֹת בַּעֲבוּרָם. "בּוֹאוּ נָצִיץ בַּמַּצְלֵמוֹת, אוּלַי נְגַלֶּה מַשֶּׁהוּ". בְּתוֹךְ כַּמָּה דַּקּוֹת יָשְׁבוּ הַשְּׁלֹשָׁה וְהִבִּיטוּ בְּמַצְלֵמוֹת הָאַבְטָחָה שֶׁהָיוּ מְכֻוָּנוֹת לְעֵבֶר מַשְׁאֵבוֹת הַדֶּלֶק. הֵן עָמְדוּ מְסֻדָּרוֹת בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ מַשְׁאֵבוֹת, וְכָל מַצְלֵמָה צִלְּמָה שׁוּרָה אַחֶרֶת. הַמְתַדְלֵק בָּחַר אֶת הַמַּשְׁאֵבָה שֶׁבָּהּ עָמַד הַגִּ'יפּ שֶׁל אוּרִי וְיִשְֹרָאֵל, וּלְפֶתַע הֵם רָאוּ אִישׁ בִּלְתִּי מֻכָּר נִגָּשׁ לְעֵבֶר הַמַּשְׁאֵבָה וּמְמַלֵּא לָהֶם דֶּלֶק.

"מָה הַהֶסְבֵּר שֶׁל זֶה?" תָּהָה אוּרִי. "מָה, הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא?". יִשְֹרָאֵל מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו, וְגַם הַמְתַדְלֵק נִרְאָה תָּמֵהַּ. "בּוֹאוּ נִרְאֶה מֵאֵיפֹה הוּא הִגִּיעַ, הָאִישׁ הַמּוּזָר הַזֶּה", הִצִּיעַ, וְהִפְעִיל אֶת סִרְטוֹנֵי הָאַבְטָחָה שֶׁל שׁוּרַת הַמַּשְׁאֵבוֹת הַסְּמוּכָה. שָׁם אָכֵן נִרְאֶה הָאִישׁ יוֹצֵא מֵרִכְבּוֹ וְנִגַּשׁ לִקְנוֹת דְּבַר מָה. הָרֶכֶב שֶׁלּוֹ, זִהוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּבַת אַחַת, הָיָה זֵהֶה לַגִּ'יפּ שֶׁלָּהֶם.

"הוּא פָּשׁוּט הִתְבַּלְבֵּל בַּמַּשְׁאֵבוֹת", הֵבִין הַמְתַדְלֵק. "הוּא מִלֵּא לָכֶם בִּמְקוֹם לְמַלֵּא לְעַצְמוֹ. מָה אֲנִי אַגִּיד לָכֶם? אֱלֹקִים אוֹהֵב אֶתְכֶם". יִשְֹרָאֵל הִבִּיט בְּאוּרִי בְּמַבָּט מָלֵא מַשְׁמָעוּת כְּשֶׁאָמַר: "אֱלֹקִים אוֹהֵב אֶת מִי שֶׁמְּנַסֶּה, וְהוּא גַּם עוֹזֵר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ עַכְשָׁו".

 

יִשְֹרָאֵל וְאוּרִי הִתְנַהֲגוּ כְּמוֹ הַכֹּהֲנִים שֶׁמָּצְאוּ אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַטָּהֹר הַיָּחִיד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כִּי הֵם לֹא אָמְרוּ לְעַצְמָם: "מָה כְּבָר שָׁוָה כַּמּוּת קְטַנָּה כָּזֹאת שֶׁל דֶּלֶק?" אִם מִתְיָאֲשִׁים עוֹד לִפְנֵי שֶׁעוֹשִׂים מַשֶּׁהוּ, מְאַבְּדִים בָּטוּחַ אֶת הַכֹּל. אֲבָל אִם מְנַסִּים, עַל אַף שֶׁלֹּא מַמָּשׁ הוֹלֵךְ, אֶפְשָׁר תָּמִיד לְהִתְקַדֵּם. אוּלַי קְצָת, אֲבָל זֶה עָדִיף מִכְּלוּם. אוּלַי גַּם זֶה מֶסֶר שֶׁחַג הַחֲנֻכָּה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

בארץ הפאפים

סיפור צעיר

והדרת פני זקנה

סיפור צעיר

צחוק הגורל

סיפור צעיר

סוף דב

סיפור צעיר

בחזרה למסלול

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'