ניצחון מתוק

מבט אל החיים

גנרל דייוויד הביט לעבר המרחבים הפרושים לפניו וחשק את שיניו. התמרון הצבאי נמשך כבר שבועיים אך ללא הישגים משמעותיים בשטח. רק נקודות עשן סימנו תקיפות אקראיות במרחב ההרים. "פטרסון, אנחנו חייבים למצוא פתרון!" הוא פנה לסגנו שהשתמש במשקפת כדי לסקור את הגזרה. פטרסון הוריד את המשקפת והנהן בחיוב: "כן המפקד, האויב חפור היטב במנהרות שנמצאות במעמקי האדמה. אנחנו לא מצליחים לאתר את נקודות הכניסה והיציאה, חייבים לחשוב על תוכנית!"
ובינתיים בעומק האדמה פעילי ארגון הטרור הקיצוני 'איסאם מוזאייף' הקשיבו לנאום מוקלט של מוחמד עיסאם, מזכ"ל הארגון הנודע לשמצה: "עליכם להישאר במחילות ולהפתיע את האויב רק כאשר אתם בטוחים שהוא אינו עוקב אחריכם. הסוו את עצמכם, כסו את פתחי המנהרות ולעולם אל תסגירו את הנקודות האסטרטגיות!" אמר הטרוריסט בנאום ששלהב את הפעילים לצאת ולהילחם בחיילים האמריקאים.
"אז אנחנו לא יודעים כלום?" שאל גנרל דייוויד את פטרסון. "האמת היא שיש לנו כמה נקודות כניסה, אבל אנחנו מעריכים שמה שמצאנו אלו מלכודות שנועדו למשוך אותנו פנימה למארב מתוכנן, לא יהיה חכם להיכנס משם!" ענה פטרסון בכובד ראש.
הגנרל דייוויד חשק את לסתותיו הרבועות והליט את ראשו בין כפות ידיו. "חייב להיות פתרון!" הוא מלמל בקול עמום.
זה היה הרגע שבו טוראי מרטין קפץ: "יש לי רעיון, גנרל!" הוא הזדעק. גנרל דייוויד זרק בו חצי מבט והנהן: "מה בפיך, חייל?" הטוראי הסמיק קלות אבל שטח את רעיונו בפני הפיקוד. בהתחלה גנרל דייוויד לא הצליח 'לבלוע' את התוכנית. אבל ככל שהפך בה, התחוור לו שמדובר בפתרון גאוני מחוץ לקופסה, שיש לו סיכוי אמיתי להוציא את חייליו מהבוץ.
"אם זה יעבוד", הכריז בפאתוס, "תקבל העלאה בדרגה, ותוכל לצאת לחופשה של חודש על חשבון משלם המיסים האמריקאי". טוראי מרטין הצדיע כמקובל ושב למקומו. "חיילים", חייך גנרל דייוויד, "תתחילו לשאוב, מלחמת מים עומדת לפתחנו…"
למחרת עמלו החיילים האמריקאים לחבר את משאבות המים לחוף התמרים ועסקו בחיבור הצינורות זה לזה בעזרת חישוקי מתכת עבים. עד הערב הושלמה הקונסטרוקציה. החיילים העייפים חיכו לפקודת הגנרל, ובינתיים העבירו את זמנם במשחקי קלפים אקראיים.
כאשר ניתנה פקודת ה"זרום", הפעילו חיילי הפלוגה את המשאבות, ומי הים החלו לטפס במעלה הצינור כל הדרך מהחוף אל המנהרות. החיילים גיחכו כאשר זרנוקי מים ספורדיים ניתזו מפתחים אקראיים בקווי מתאר הגבעות. "לנו הניצחון", הם פיזזו ברחבי שדה הקרב, בטוחים בניצחון.
אבל השקט החזיק מעמד יומיים בדיוק, ולאחריו חזר האויב לתקוף ביתר שאת וביתר עוז. גנרל דייוויד לא ידע היכן לשים את עצמו. תוכניותיו התקדמו שלא כמתוכנן, וההישגים שהבטיח למפקדיו לא נראו בשטח.
באותו ערב, כאשר גנרל דייוויד ניסה להרגיע את עצביו המרוטים בניסיונות קליעה כושלים של מסמכים מקומטים לפח האשפה, פנה אליו שוב טוראי מרטין וביקש לשוחח איתו. גנרל דייוויד הזועף ניסה לדחות אותו בתואנות סרק, אבל טוראי מרטין היה עקשן.
לבסוף, לאחר דין ודברים קצר ונזיפה על מדיו הבלתי־מגוהצים של מרטין, ניאות גנרל דייוויד להקשיב שוב לפנייתו של מרטין. בתחילה הוא זלזל ביומרנותו החוזרת ונשנית של החייל הצעיר, אך עם כל מילה שאמר הטוראי, הלך פרצופו הזועף של דייוויד והשתנה לחיוך רחב. "חייל", פנה אליו הגנרל, בפעם השנייה, "ננסה את מה שהצעת, אני מקווה מאוד בשבילך שזה יעבוד…"
למחרת עם שחר יצא לדרכו מבצע 'נקמה מתוקה'. החיילים שקיבלו את התדרוך לא האמינו למשמע אוזניהם, אבל הם ביצעו את הפקודה ללא שאלות מיותרות. כל חייל העמיס על גבו שק של סוכר טהור ויצא אל עבר משאבות המים. בפתח השסתום של משאבות המים שמהן הזרימו מים לתוך פתחי המנהרות, הם רוקנו את השקים אל הצינורות ואיחלו להם דרך צלחה.
כעבור שעות מספר נשמעו פיצוצים מבטן האדמה. מאות טרוריסטים רטובים עד לשד עצמותיהם זחלו מן המחילות כשידיהם על ראשיהם, מבקשים להיכנע ולקבל מחסה.
"זיהינו את מוחמד עיסאם בורח בכיוון צפון מערב!" נשמעה הקריאה במכשיר הקשר של גנרל דייוויד. "עצרו אותו מייד!" החזיר דייוויד למכשיר הקשר בקשיחות אופיינית.
לאחר מרדף של כמה שעות מתישות הביאו חיילי היחידה המובחרת את מוחמד עיסאם לרגליו של גנרל דייוויד. הגנרל ביצע כמה הקפות מאיימות סביב הטרוריסט המבוקש ואז שאל: "מה קרה? מדוע עזבתם את מחילותיכם?"
מוחמד עיסאם הצטנף על הקרקע וענה בקול צורמני: "המים, אדוני, המים גרמו לנו לעזוב. אנחנו לא יכולים לנשום בתוך המים". גנרל דייוויד ליטף את זיפיו: "אבל את המים התחלנו להזרים לפני שבועיים, מדוע רק עכשיו יצאתם?"
מוחמד עיסאם ענה בשקט: "נכון אדוני, אבל את הסוכר הוספתם היום, לפני כמה שעות. הסוכר הדביק שיבש את מנועי המשאבות הטקטיות שהכנו כדי לנקז את המים, כך שהמים זרמו בחופשיות לתוך המנהרות שלנו, חלחלו בשכבת הסלע, קלקלו לנו את האוכל ואת בקרי השליטה שלנו. לא נותרה לנו ברירה אלא לברוח ולהיכנע ולא למות בחנק בתוך המנהרות".

פעמים רבות אנחנו נוטים לזלזל ברעיונות של אחרים, רק משום שלא חשבנו עליהם בעצמנו, או מפני שהם צעירים או מנוסים פחות מאיתנו. אבל שלמה המלך מלמד אותנו: "מכל מלמדי השכלתי". החוכמה יכולה להימצא בכל מקום, עלינו רק להיות פתוחים וקשובים לקבל אותה ולהבין שרק ביחד יש לנו את היכולת האמיתית להצליח.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

מבט אל החיים

סיפור הפרדה

מבט אל החיים

מבט במראה

מבט אל החיים

לחשוב מחוץ למגרסה

מבט אל החיים

בדרך אליך  

מבט אל החיים

לחלום למרחקים

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'