נסיכים בסערה

סיפור צעיר

עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת יָשַׁב לוֹ הַמֶּלֶךְ פֶרְדִּינַנְד, וְגַבּוֹת עֵינָיו הָעֲבוֹתוֹת מְכֻוָּצוֹת. הוּא אָחַז בְּיָדָיו אִגֶּרֶת שֶׁהֵבִיא לוֹ שַֹר הַדֹּאַר, וְכַאֲשֶׁר קָרָא אֶת הָאָמוּר בָּהּ – אָחֲזָה בּוֹ חַלְחָלָה. "הַמְּדִינוֹת הַשּׁוֹכְנוֹת לְחוֹף הַיָּם, הַנִּמְצָאוֹת תַּחַת חֲסוּתְךָ הַנִּכְבָּדָה, עוֹמְדוֹת בִּפְנֵי הִתְמוֹטְטוּת. מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים עֲתִידָה לִפְרֹץ בְּכָל יוֹם, וּשְׁתֵּי הַמְּדִינוֹת הַשְּׁכֵנוֹת נִצָּבוֹת בִּפְנֵי מִלְחָמָה קָשָׁה. אִם לֹא יִנָּקְטוּ צְעָדִים בַּנִּדּוֹן בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר, הַמַּצָּב יִדַּרְדֵּר", כֹּה הָיוּ דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת, שֶׁנִּשְׁלְחוּ מִטַּעַם שִׁלְטוֹנוֹת שְׁתֵּי הַמְּדִינוֹת הַיְרִיבוֹת.

הַמֶּלֶךְ יָשַׁב וְהִתְחַבֵּט בַּבְּעָיָה, וְנִסָּה לִמְצֹא לָהּ פִּתְרוֹן. כַּעֲבֹר מַחֲשָׁבָה מְאֻמֶּצֶת הוּא הֶחְלִיט לַעֲשֹוֹת מַעֲשֶׂה. "קִרְאוּ לְכָאן אֶת שְׁנֵי בָּנַי, אַלְפוֹנְסוֹ וְחוּאַן!" צִוָּה עַל מְשָׁרְתָיו. בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר הוֹפִיעוּ שְׁנֵי הַנְּסִיכִים בִּטְרַקְלִין הָאַרְמוֹן. "אֲנִי מַטִּיל עֲלֵיכֶם מְשִֹימָה חֲשׁוּבָה וּקְרִיטִית", פָּתַח הַמֶּלֶךְ פֶרְדִּינַנְד וְאָמַר לָהֶם. "שְׁתֵּי מְדִינוֹת שְׁכֵנוֹת, סְמוּכוֹת לְחוֹף הַיָּם, נִצָּבוֹת לִפְנֵי מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים. עֲלֵיכֶם לְהַפְלִיג לְשָׁם בְּסִירָה מְהִירָה שֶׁאַעֲמִיד לִרְשׁוּתְכֶם, וְלַעֲמֹד בְּרָאשׁוּת הַמְּדִינוֹת. כָּל אֶחָד מִכֶּם יִמְשֹׁל בְּאַחַת מֵהֶן, וּבְעֶזְרַת תְּבוּנַתְכֶם תַּצְלִיחוּ לִמְנֹעַ אֶת הַמְרִיבָה".

הָאַחִים הִבִּיטוּ זֶה בִּפְנֵי זֶה וּמִיָּד הִנְהֲנוּ. "טוֹב וְיָפֶה", נֶהֱנָה הַמֶּלֶךְ מִנְּחִישׁוּת בָּנָיו. "כָּעֵת אֶמְסֹר לְכָל אֶחָד מִכֶּם תֵּבַת אוֹצָרוֹת וּמַטְבְּעוֹת זָהָב, וְגַם גְּלִימָה מַלְכוּתִית וְכֶתֶר מְיֻחָד. אַטְבִּיעַ עֲלֵיהֶם אֶת חוֹתַם הַמַּלְכוּת שֶׁלִּי, וְכָךְ יֵדְעוּ אֶזְרָחֵי הַמְּדִינָה כִּי אַתֶּם בָּנַי, וְיִתְּנוּ לָכֶם לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלוֹת שָׁם". שְׁנֵי הַנְּסִיכִים קִבְּלוּ תֵּכֶף וּמִיָּד אֶת הַצִּיּוּד הַדָּרוּשׁ לָהֶם לַהַפְלָגָה, וּבְלִי הִתְמַהְמְהוּת מְיֻתֶּרֶת נִגְּשׁוּ אֶל הַסִּירָה שֶׁהִמְתִּינָה לָהֶם כְּבָר בַּמֶּזַח.

הַהַפְלָגָה הֵחֵלָּה בִּנְעִימוּת. הַמַּיִם הָיוּ שְׁקֵטִים וְהַשֶּׁמֶשׁ פִּזְּזָה מֵעַל רָאשֵׁיהֶם. אַלְפוֹנְסוֹ וְחוּאַן יָשְׁבוּ לְצַד שְׁנֵי הָאַרְגָּזִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵאֲבִיהֶם הַמֶּלֶךְ, וְשׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם עַל אוֹדוֹת הַתַּפְקִיד הֶחָשׁוּב שֶׁהִטִּיל עֲלֵיהֶם. אֲבָל כַּעֲבֹר שָׁעָה שֶׁל נְסִיעָה, הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם בַּעֲנָנִים אֲפֹרִים, וּסְעָרָה נִרְאֲתָה מִתְקָרֶבֶת. רַב הַחוֹבֵל שֶׁהֵשִׁיט אֶת הַסִּירָה – וְהָיָה הַנּוֹסֵעַ הַנּוֹסָף הַיָּחִיד מִלְּבַדָּם – הָיָה מֻדְאָג. וְאָכֵן, כַּעֲבֹר דַּקּוֹת סְפוּרוֹת הִתְבָּרֵר כִּי דַּאֲגָתוֹ הָיְתָה מֻצְדֶּקֶת. הַיָּם הֵחֵל לִגְעֹשׁ וְלִסְעֹר, הַגַּלִּים הִתְחַזְּקוּ, וְגֶשֶׁם זַלְעָפוֹת הֵחֵל לָרֶדֶת.

"מָה נַעֲשֶֹה?" שָׁאֲלוּ שְׁנֵי הַנְּסִיכִים כְּאֶחָד. "בֵּינְתַיִם אֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים לְהִתְקַדֵּם", הֵשִׁיב הַקַבַּרְנִיט, "אֲבָל אִם הַסְּעָרָה תִּתְגַּבֵּר נֵאָלֵץ לַחֲשֹׁב עַל דְּרָכִים אֲחֵרוֹת כְּדֵי לְהִנָּצֵל". כְּשֶׁחָלַף זְמַן וְהַסְּעָרָה הִתְחַזְּקָה, הוּא גַּם הִסְבִּיר לְמָה הִתְכַּוֵּן. "תִּרְאוּ, יֵשׁ לְכָל אֶחָד מִכֶּם שְׁנֵי אַרְגָּזִים כְּבֵדִים. הַמִּשְׁקָל הַכָּבֵד אֵינוֹ מֵיטִיב עִם הַסִּירָה. הִיא מִתְמַלֵּאת מַיִם וַעֲלוּלָה לִטְבֹּעַ מֵרֹב עֹמֶס. לָכֵן, בְּצַעַר רַב, יִהְיֶה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁלִיךְ אַרְגָּז אֶחָד לְפָחוֹת. הָבָה נְקַוֶּה שֶׁבָּזֹאת יִהְיֶה דַּי, וְלֹא נֵאָלֵץ לְהַשְׁלִיךְ גַּם אֶת יֶתֶר הָאַרְגָּזִים".

אַלְפוֹנְסוֹ הִסְתַּכֵּל עַל חוּאַן, שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מַבָּט דּוֹמֶה. אֵיזֶה אַרְגָּז יַשְׁלִיכוּ? הַאִם אֶת זֶה שֶׁבּוֹ אוֹצְרוֹת הַזָּהָב, אוֹ אֶת הָאַרְגָּז שֶׁבּוֹ הַגְּלִימָה וְהַכֶּתֶר? הַהִתְלַבְּטוּת הָיְתָה קָשָׁה וּמְיַסֶּרֶת, אוּלָם רַב הַחוֹבֵל דָּחַק בָּהֶם לְהִזְדָּרֵז וּלְקַבֵּל הַחְלָטָה. "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁגְּלִימָה וְכֶתֶר הֵם דְּבָרִים חֲשׁוּבִים", אָמַר בַּסּוֹף חוּאַן, "אֲבָל כֶּסֶף וְזָהָב נְחוּצִים הַרְבֵּה יוֹתֵר כְּדֵי לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הַמְּדִינָה. בִּזְמַן מִלְחָמָה זְקוּקִים לִכְסָפִים רַבִּים". הוּא הֵצִיץ בְּפָנָיו שֶׁל אַלְפוֹנְסוֹ, שֶׁנִּרְאָה בִּלְתִּי מְרֻצֶּה. "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה טוֹעֶה", אָמַר אָחִיו הַנָּסִיךְ. "הַגְּלִימָה וְכֶתֶר הַמַּלְכוּת הֵם הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר כְּדֵי לִמְשֹׁל".

אַלְפוֹנְסוֹ לֹא הִסְפִּיק לְסַיֵּם אֶת דְּבָרָיו, כְּשֶׁגַּל גָּדוֹל שָׁטַף אֶת הַסִּירָה הַקְּטַנָּה. "מַהֵר!" קָרָא הַקַבַּרְנִיט. "הַשְׁלִיכוּ אֶת הָאַרְגָּז שֶׁבְּחַרְתֶּם, בְּטֶרֶם יִהְיֶה מְאֻחָר!" זֵרֵז אוֹתָם. כָּל אֶחָד מֵהַנְּסִיכִים תָּפַס אֶת אַחַד הָאַרְגָּזִים הַכְּבֵדִים שֶׁלּוֹ וְזָרַק אוֹתוֹ בְּמַאֲמָץ אֶל הַיָּם. כֻּלָּם הִרְגִּישׁוּ שֶׁהַסִּירָה נֶעֶשְֹתָה קַלָּה יוֹתֵר. כָּעֵת הִיא שִׁיְּטָה עַל גַּבֵּי הַגַּלִּים. אָמְנָם הִיא עֲדַיִן הִטַּלְטְלָה, אֲבָל רַב הַחוֹבֵל הִסְבִּיר שֶׁכְּבָר אֵין מְאַיֶּמֶת עֲלֵיהֶם סַכָּנַת הַטְּבִיעָה.

כַּעֲבֹר שָׁעָה נוֹסֶפֶת נִרְגַּע הַיָּם, וְהֵם הִמְשִׁיכוּ בַּהַפְלָגָה לְכִוּוּן הַחוֹף. חוּאַן הָיָה אָמוּר לָרֶדֶת הָרִאשׁוֹן, שֶׁכֵּן הַמְּדִינָה שֶׁהוּא הָיָה עָתִיד לִמְשֹׁל בָּהּ הָיְתָה קְרוֹבָה יוֹתֵר. אַךְ כְּשֶׁהִגִּיעָה הַסִּירָה אֶל הַיַּבָּשָׁה, נָכוֹנָה לוֹ אַכְזָבָה. עָמְדָה שָׁם פָּמַלְיָה שֶׁל שָֹרִים וְנִכְבָּדִים, שֶׁשָּׁמְעוּ כִּי בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ פֶרְדִּינַנְד עוֹמֵד לָבוֹא לִמְדִינָתָם. כַּאֲשֶׁר יָרַד חוּאַן מֵהַסִּירָה, דָּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ הַשָּׂרִים לִרְאוֹת אֶת כֶּתֶר הַמַּלְכוּת וְאֶת הַגְּלִימָה שֶׁקִּבֵּל מֵהַמֶּלֶךְ.

"אֵין לִי אוֹתָם", עָנָה חוּאַן. "אַךְ אֶתֵּן לָכֶם אוֹצָרוֹת, כֶּסֶף וְזָהָב לָרֹב". הָאֲנָשִׁים נִעְנְעוּ בְּרָאשֵׁיהֶם. "בְּלִי הַכֶּתֶר וְהַגְּלִימָה לֹא נֵדַע הַאִם אַתָּה הוּא הַנָּסִיךְ אוֹ שֶׁמָּא מִתְחַזֶּה הִנְּךָ", הִסְבִּירוּ. לֹא הוֹעִילוּ הֶסְבֵּרָיו שֶׁהַסִּירָה עָמְדָה לִטְבֹּעַ וְהוּא נֶאֱלַץ לְהַשְׁלִיךְ אֶת הָאַרְגָּז שֶׁבּוֹ הַגְּלִימָה וְהַכֶּתֶר. הַשָּׂרִים סֵרְבוּ לְקַבְּלוֹ. אַלְפוֹנְסוֹ נֶחֱלַץ לְעֶזְרָתוֹ. "קְחוּ תְּחִלָּה אֶת הָאַרְגָּז וְלַוּוּ אֶת אָחִי לְעִיר הַבִּירָה", הִצִּיעַ. "נִשְׁלַח יוֹנַת דֹּאַר לָאַרְמוֹן וּנְבַקֵּשׁ מֵאָבִי שֶׁיִּשְׁלַח כֶּתֶר וּגְלִימָה אֲחֵרִים". הַשָּׂרִים הִסְכִּימוּ לַהַצָּעָה. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הֵרִימוּ אֶת הָאַרְגָּז שֶׁל חוּאַן, הוּא נִשְׁמַט מִידֵיהֶם וּמִתּוֹכוֹ הִתְגַּלְגְּלוּ – גְּלִימָה וְכֶתֶר!

הָיְתָה זוֹ הַטָּעוּת הֲכִי מֻצְלַחַת שֶׁאֵרְעָה לְחוּאַן… הוּא הֵחֵל לִמְשֹׁל עַל אוֹתָהּ מְדִינָה, וְאַלְפוֹנְסוֹ הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ אֶל הַמְּדִינָה הַשְּׁכֵנָה, שָׁם מָשַׁל גַּם הוּא בְּיָד רָמָה. שְׁנֵי הַנְּסִיכִים הֵשִׁיבוּ אֶת הַשָּׁלוֹם לַמְּדִינוֹת הַיְרִיבוֹת, וְשָׁבוּ בְּשָׁלוֹם אֶל הָאַרְמוֹן.

 

הַדֶּרֶךְ לִהְיוֹת מֶלֶךְ אֲמִתִּי, הִיא לָדַעַת לִשְׁלֹט עַל הַדְּחָפִים שֶׁקַּיָּמִים בָּנוּ וְלִבְחֹר בַּעֲרָכִים שֶׁחֲשׁוּבִים לָנוּ בֶּאֱמֶת. לִפְעָמִים דַּוְקָא הַדָּבָר שֶׁנִּרְאֶה הֲכִי חֲסַר עֵרֶךְ, יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת הַמַּצָּב וְלַעֲזֹר לָנוּ לִשְׁלֹט עַל עַצְמֵנוּ וּלְהוֹבִיל אוֹתָנוּ לְהַצְלָחָה.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

טעות קטנה וגדולה

סיפור צעיר

בארץ הפאפים

סיפור צעיר

והדרת פני זקנה

סיפור צעיר

צחוק הגורל

סיפור צעיר

סוף דב

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'