נס בר מצוה

סיפור צעיר

אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר עַל הַנֵּס שֶׁקָּרָה לִי בְּבַר הַמִּצְוָה שֶׁלִּי, אֲבָל נֵס בְּמוּבָן שׁוֹנֶה מִמַּה שֶּׁאַתֶּם מַכִּירִים, וּמִמַּה שֶּׁתַּחְשְׁבוּ בִּתְחִלַּת הַסִּפּוּר. קֹדֶם כֹּל אַצִּיג אֶת עַצְמִי – שְׁמִי דָּנִיֵּאל, וְכַאֲשֶׁר הִתְרַחֵשׁ הַמְאֹרָע שֶׁעָלָיו אֲסַפֵּר, הָיִיתִי קָרוֹב לְגִיל שְׁלֹשׁ עֶשְֹרֵה. הָיִיתִי, כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִין, סָמוּךְ לְבַר הַמִּצְוָה שֶׁלִּי. הַהִתְרַגְּשׁוּת הָיְתָה בְּשִׂיאָהּ. הַתָּכְנִית הַמְּקוֹרִית שֶׁהוֹרַי תִּכְנְנוּ הָיְתָה לִצֹּר תַּהֲלוּכָה עִם כַּמָּה נַגָּנִים לְכִוּוּן הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, וְשָׁם לַעֲרֹךְ אֶת הַטֶּקֶס עִם עֲלִיָּה לַתּוֹרָה וְכָל הַמִּנְהָגִים. לְאַחַר מִכֵּן, הָיִינוּ אֲמוּרִים לָשֶׁבֶת לֶאֱכֹל בְּמִסְעָדָה קְרוֹבָה עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה הַמֻּרְחֶבֶת וְהַחֲבֵרִים.

אֶלָּא שֶׁשָּׁבוּעַ לִפְנֵי הַחֲגִיגָה הַגְּדוֹלָה נִגַּשׁ אֵלַי אַבָּא שֶׁלִּי בְּפָנִים רְצִינִיּוֹת. "תִּרְאֶה, דָּנִיֵּאל", הוּא אָמַר בְּטוֹן שֶׁהֵבַנְתִּי כִּי אֵינוֹ מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת, "בְּקֶשֶׁר לְבַר הַמִּצְוָה שֶׁלְּךָ". הַלֵּב שֶׁלִּי הֶחֱסִיר פְּעִימָה. "מָה קָרָה?" מִהַרְתִּי לִשְׁאֹל. "הַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי עַכְשָׁו בָּאָרֶץ אֵינוֹ מַמָּשׁ טוֹב, כְּפִי שֶׁאַתָּה בְּוַדַּאי יוֹדֵעַ", אָמַר אָבִי. "יְרוּשָׁלַיִם תָּמִיד הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת יוֹתֵר מֵהַבְּחִינָה הַזֹּאת, וּבַתְּקוּפָה הַזֹּאת הִיא עוֹד יוֹתֵר מְסֻכֶּנֶת. לָכֵן חָשַׁבְנוּ אִמָּא וַאֲנִי, שֶׁכְּדַאי לְהַעֲבִיר אֶת הָאֵרוּעַ לְמָקוֹם אַחֵר שָׁקֵט יוֹתֵר וּבָטוּחַ יוֹתֵר".

זוֹ הָיְתָה בַּעֲבוּרִי פְּצָצָה יוֹתֵר מַפְחִידָה מִכָּל מְחַבֵּל כָּזֶה אוֹ אַחֵר. הַבַּר-מִצְוָה שֶׁלִּי הָיְתָה פִּסְגַּת חֲלוֹמוֹתַי. צִפִּיתִי לָהּ יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר שֶׁאֵי פַּעַם צִפִּיתִי לוֹ. מָה גַּם, שֶׁכָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי עָשֹוּ בַּר מִצְוָה בַּכֹּתֶל. אָז דַּוְקָא אֲנִי לֹא?! לְכָךְ לֹא הָיִיתִי מוּכָן. "אֲבָל אַבָּא", נִסִּיתִי לוֹמַר. אוּלָם הוּא קָטַע אוֹתִי. "זֶה כְּבָר סָגוּר, דָּנִיֵּאל", אָמַר בְּתֹקֶף. "אֲנַחְנוּ לֹא נְסַכֵּן אוֹתְךָ וְאֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה וְאֶת הַחֲבֵרִים, רַק כְּדֵי שֶׁהָאֵרוּעַ יִהְיֶה בְּרָמָה קְצָת יוֹתֵר גְּבוֹהָה".

אָבִי יָצָא מִן הַחֶדֶר, וַאֲנִי הִתְחַלְתִּי לִדְמֹעַ. הַבִּטּוּל שֶׁל הָאֵרוּעַ הַזֶּה צִעֵר אוֹתִי מְאֹד. לְפֶתַע נִשְׁמְעוּ נְקִישׁוֹת עַל דֶּלֶת חַדְרִי. "כֵּן?" קָרָאתִי וְהִשְׁתַּדַּלְתִּי לְהַסְתִּיר אֶת הַדְּמָעוֹת. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְאֶל הַחֶדֶר נִכְנַס הָרַב אֵלִיָּהוּ, שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי לִקְרֹא אֶת הַהַפְטָרָה וְהִדְרִיךְ אוֹתִי גַּם אֵיךְ מַנִּיחִים תְּפִלִּין. שָֹמַחְתִּי לִרְאוֹת אוֹתוֹ. הַשִּׁעוּרִים שֶׁלּוֹ הָיוּ לִי נֶחְמָדִים, וְהוּא הָיָה חָבִיב אֵלַי מְאֹד. "שָׁמַעְתִּי עַל מַה שֶּׁקָּרָה", הוּא פָּנָה אֵלַי. "זֶה בֶּאֱמֶת מְאֹד מְצַעֵר, דָּנִיֵּאל". הֵרַמְתִּי אֶת רֹאשִׁי וְהִנְהַנְתִּי. "אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לְךָ מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב", הִמְשִׁיךְ הָרַב אֵלִיָּהוּ. "אַתָּה נִהְיֶה עַכְשָׁו בַּר מִצְוָה, וְזֶה בְּעֶצֶם מַעֲבָר מִיֶּלֶד לְנַעַר, לְבָחוּר מַמָּשׁ. אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין יֶלֶד לְבָחוּר?"

"לֹא מַמָּשׁ", מִלְמַלְתִּי. הָרַב אֵלִיָּהוּ הִסְבִּיר: "יֵשׁ הַרְבֵּה הֶבְדֵּלִים, כַּמּוּבָן. אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְמַקֵּד בְּאֶחָד מֵהֶם. יֶלֶד, אִם לֹא מִסְתַּדֵּר לוֹ מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא תִּכְנֵן, הוּא מִתְרַגֵּז  וְאֵינוֹ יָכוֹל לָשֵֹאת אֶת זֶה. בָּחוּר, לְעֻמַּת זֹאת, מֵבִין שֶׁבַּחַיִּים צָרִיךְ לְהִתְגַּמֵּשׁ. שֶׁאִם לֹא הוֹלֵךְ כְּמוֹ שֶׁרוֹצִים, אָז רוֹצִים כְּמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ. אַתָּה מֵבִין?" הוּא סִיֵּם. "עַכְשָׁו שֶׁאַתָּה נִהְיֶה בָּחוּר, זֶה הַזְּמַן שֶׁלְּךָ לִבְחֹר. לִבְחֹר הַאִם לְהִתְמוֹדֵד בְּבַגְרוּת מוּל הַמַּצָּב שֶׁנּוֹצָר, אוֹ לְהִשָּׁאֵר יֶלֶד קָטָן…"

דִּבַּרְנוּ עוֹד קְצָת, הָרַב אֵלִיָּהוּ הִרְגִּיעַ אוֹתִי, וְאַחַר כָּךְ נִפְרַדְנוּ לְשָׁלוֹם. שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן נֶעֶרְכָה שִֹמְחַת הַבַּר-מִצְוָה שֶׁלִּי, בְּאוּלָם צָנוּעַ אֲבָל יָפֶה, עִם אֹכֶל דֵּי מְשֻׁבָּח, וְעִם הַרְבֵּה אוֹרְחִים שֶׁבָּאוּ בְּלֵב קַל וְשָֹמֵחַ. יָשַׁבְנוּ לַסְּעֻדָּה, וּפִתְאֹם בְּאֶמְצַע שֶׁאָכַלְנוּ הִתְחִילוּ דִּבּוּרִים בֵּין הָאוֹרְחִים. בַּהַתְחָלָה לֹא הֵבַנְתִּי מָה קוֹרֶה, אֲבָל לְאַט לְאַט הִתְבָּרְרָה הַתְּמוּנָה הַמְלֵאָה – בְּדִיּוּק בַּזְּמַן שֶׁהָיִינוּ אֲמוּרִים לְקַיֵּם אֶת טֶקֶס הַבַּר-מִצְוָה שֶׁלִּי בִּירוּשָׁלַיִם, בַּדֶּרֶךְ לַכֹּתֶל, הִתְרַחֵשׁ פִּגּוּעַ יֶרִי מַחֲרִיד עַל יְדֵי מְחַבֵּל עֲרָבִי, שֶׁגָּבָה כַּמָּה קָרְבָּנוֹת יְהוּדִים.

הַמַּחֲשָׁבוֹת רָצוּ בָּרֹאשׁ שֶׁל כֻּלָּנוּ. הָיִינוּ אֲמוּרִים עַכְשָׁו לִהְיוֹת שָׁם, מַמָּשׁ שָׁם, בַּמָּקוֹם שֶׁקָּרָה הַכֹּל. אִם לֹא הָיִינוּ מְבַטְּלִים אֶת הַחֲגִיגָה הַמְתֻכְנֶנֶת וּמַעֲבִירִים אוֹתָהּ לָאוּלָם הַשָּׁקֵט הַזֶּה, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לַחֲשֹׁב מֶה הָיָה עָלוּל לִקְרוֹת אִתָּנוּ, לִי, לְמִשְׁפַּחְתִּי, לַחֲבֵרַי, לְכֻלָּם. אַבָּא שֶׁלִּי הִבִּיט בִּי בְּמַבָּט שֶׁאָמַר הַכֹּל. אֲבָל הוּא הָיָה מַסְפִּיק רָגִישׁ כְּדֵי לֹא לוֹמַר לִי מִלָּה.

רֶבַע שָׁעָה לְאַחַר מִכֵּן הוֹפִיעַ בָּאוּלָם הָרַב אֵלִיָּהוּ. הוּא לָחַץ אֶת יָדִי בַּחֲמִימוּת וּבֵרֵךְ אוֹתִי בְּמַזָּל טוֹב, וְאָז אָמַרְתִּי לוֹ בְּרֶגֶשׁ: "הָרַב אֵלִיָּהוּ! קָרָה לִי נֵס!" הוּא חִיֵּךְ חִיּוּךְ עָצוּב וְאָמַר: "כֵּן, נָכוֹן. הַפִּגּוּעַ הַזֶּה הָיָה עָלוּל לַהֲרֹס לְךָ אֶת הַבַּר-מִצְוָה, וְלֹא רַק… זֶה בְּהֶחְלֵט נֵס". הִתְקָרַבְתִּי אֵלָיו וְלָחַשְׁתִּי לוֹ: "לֹא, אֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן לַנֵּס הַזֶּה". רָאִיתִי אֶת פְּלִיאָתוֹ, אָז הִסְבַּרְתִּי אֶת עַצְמִי: "הַנֵּס שֶׁלִּי הוּא שֶׁהִפְנַמְתִּי מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לִי. גָּדַלְתִּי. הִתְבַּגַּרְתִּי. נִהְיֵיתִי בָּחוּר וְהֶחְלַטְתִּי לִבְחֹר. אֲנִי בּוֹחֵר בְּחַיִּים שֶׁל בַּגְרוּת. וַאֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לְךָ מַשֶּׁהוּ", סִיַּמְתִּי לְמוּל מַבָּטוֹ הַנִּרְגָּשׁ, "גַּם לִפְנֵי הַפִּגּוּעַ הַנּוֹרָא הַזֶּה, אֲנִי כְּבָר הִשְׁלַמְתִּי בְּלֵב רָגוּעַ עִם הָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא תָּמִיד הַכֹּל הוֹלֵךְ כְּמוֹ שֶׁרוֹצִים, אָז הִתְחַלְתִּי לִרְצוֹת כְּמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ…"

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

בארץ הפאפים

סיפור צעיר

והדרת פני זקנה

סיפור צעיר

צחוק הגורל

סיפור צעיר

סוף דב

סיפור צעיר

בחזרה למסלול

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'