מַעֲשֶֹה בְּאִישׁ פָּשׁוּט שֶׁלּוֹ שְׁלֹשָׁה בָּנִים – הָאֶחָד חָכָם, הָאֶחָד גִּבּוֹר וְהָאֶחָד עַצְלָן. הָיוּ שְׁלֹשֶׁת הַבָּנִים מִתְגּוֹרְרִים בְּבֵית אֲבִיהֶם, אוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָנוֹ וִישֵׁנִים מִתַּחַת לְקוֹרַת גַּגּוֹ. הֶחָכָם הָיָה עָסוּק תָּמִיד בְּעִיּוּן בְּסִפְרֵי חָכְמָה לְמִינֵיהֶם, הַגִּבּוֹר עָרַךְ אִמּוּנִים יוֹמְיוֹמִיִּים לְחַזֵּק אֶת שְׁרִירָיו, וְהָעַצְלָן רַק יָשַׁב עַל כִּסֵּא הַנַּדְנֵדָה שֶׁבֶּחָצֵר וְהִבִּיט בְּאֶחָיו הַמֻּצְלָחִים. "עֲשֵֹה מַשֶּׁהוּ עִם עַצְמְךָ!" הָיָה אָבִיו גּוֹעֵר בּוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא הִתְעַלֵּם מִכָּל הָאֲמִירוֹת וְהִמְשִׁיךְ לְהִתְבַּטֵּל. "עַצְלָן אֲנִי", אָמַר וּמָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו, "כָּךְ נוֹלַדְתִּי".
וַיְהִי הַיּוֹם, וַאֲבִיהֶם חָלָה וְנָטָה לָמוּת. הוּא בִּקֵּשׁ לְשֹוֹחֵחַ עִם יְלָדָיו וּלְהִפָּרֵד מֵהֶם. לָכֵן זִמֵּן אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר, הֶחָכָם, וְאָמַר לוֹ כָּךְ: "הִנֵּה אָנֹכִי עוֹמֵד לָמוּת, כֹּחוֹתַי עוֹזְבִים אוֹתִי, וּמִי יוֹדֵעַ עוֹד כַּמָּה זְמַן נוֹתָר לִי לִחְיוֹת. כָּעֵת, כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי כִּי אַתָּה אֵינְךָ עוֹסֵק בִּמְלָאָכָה, חָשַׁשְׁתִּי כִּי לֹא תִּהְיֶה לְךָ פַּרְנָסָה כַּאֲשֶׁר אֶסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. עַל כֵּן אָסַפְתִּי בְּמַהֲלַךְ חַיַּי כְּסָפִים שֶׁחָסַכְתִּי, וְהִטְמַנְתִּי אוֹתָם בַּעֲבוּרְךָ בַּבִּקְתָּה שֶׁנִּמְצֵאת בַּיַּעַר הַסָּמוּךְ. אֶתֵּן לְךָ מַפָּה עִם הַמִּקּוּם שֶׁלָּהּ, וְלֵךְ קַח אֶת הָאוֹצָר לְעַצְמְךָ".
יָצָא הַבֵּן הֶחָכָם שָֹמֵחַ וְטוֹב לֵב מֵהַפְּגִישָׁה עִם אָבִיו. אוּלָם זֹאת הוּא לֹא יָדַע – הָאָב הַחוֹלֶה קָרָא לְאַחַר מִכֵּן גַּם לַבֵּן הַגִּבּוֹר, וְאָמַר לוֹ אוֹתָם דְּבָרִים בְּדִיּוּק. וְאַחֲרָיו, בְּלִי שֶׁשָּׂמוּ הָאַחִים לֵב, נִכְנַס אֵלָיו אַף הַבֵּן הָעַצְלָן וְשָׁמַע מִמֶּנּוּ אֶת צַוָּאָתוֹ עַל אוֹדוֹת הָאוֹצָר הַמַּמְתִּין לוֹ בַּבִּקְתָּה שֶׁבַּיַּעַר. שְׁלֹשֶׁת הַבָּנִים לֹא גִּלּוּ זֶה לָזֶה אֶת דְּבַר הַשִּׂיחָה עִם אֲבִיהֶם, וְכָךְ הָיָה כָּל אֶחָד מֵהֶם בָּטוּחַ כִּי הָאוֹצָר יִפֹּל לְיָדָיו בִּשְׁלֵמוּת.
כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ יָמִים עָצַם הָאָב אֶת עֵינָיו לָנֶצַח. לְאַחַר שֶׁהִתְאַבְּלוּ עָלָיו הָאַחִים, הֵחֵל כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּנִפְרָד לְתַכְנֵן אֶת צְעָדָיו. הַבֵּן הַגִּבּוֹר הָיָה הָרִאשׁוֹן לָצֵאת לַדֶּרֶךְ עַל פִּי הַמַּפָּה שֶׁמָּסַר לוֹ אָבִיו. הוּא נִכְנַס לְמַעֲבֵה הַיַּעַר וְהִתְקַדֵּם עוֹד וָעוֹד, עַד שֶׁמָּצָא אֶת הַבִּקְתָּה הַיְשָׁנָה. הִיא נִרְאֲתָה נְטוּשָׁה, וְלֹא מָשְׁכָה תְּשֹוּמַת לֵב. נִגַּשׁ הַגִּבּוֹר אֶל הַדֶּלֶת וְתִכְנֵן לִפְרֹץ אוֹתָהּ, אַךְ אָז נִתְקַל בְּמַנְעוּל מִסְפָּרִים כָּבֵד וְעָשֹוּי מִבַּרְזֶל שֶׁחָסַם אֶת הַכְּנִיסָה. בָּעַט הַבֵּן בַּמַּנְעוּל, נִעֲנַע אוֹתוֹ בְּחָזְקָה, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ לִגְבֹּר עָלָיו. בְּיֵאוּשׁ וּבְתִסְכּוּל חָזַר לְבֵיתוֹ וְנִסָּה לַחֲשֹׁב עַל פִּתְרוֹן.
לְמָחֳרָת הִגִּיעַ לַמָּקוֹם הַבֵּן הֶחָכָם, וּפָגַשׁ גַּם הוּא בְּמַנְעוּל הַמִּסְפָּרִים. "אַבָּא בְּוַדַּאי הִכְנִיס כָּאן קוֹד מְסֻיָּם שֶׁאֶפְשָׁר לְגַלּוֹת אוֹתוֹ", אָמַר לְעַצְמוֹ. "הוּא לֹא הָיָה שׁוֹלֵחַ אוֹתִי לָקַחְתָּ אֶת הָאוֹצָר, אִם לֹא הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁאוּכַל לִמְצֹא אֶת הַקּוֹד". וּבְמֶרֶץ רַב הִתְחִיל הֶחָכָם לְנַסּוֹת מִסְפָּרִים שׁוֹנִים, עַל פִּי רַעְיוֹנוֹת שֶׁעָלוּ לְרֹאשׁוֹ. אַחֲרֵי מַחֲצִית הַשָּׁעָה שֶׁל נִסְיוֹנוֹת, נִמְצָא הַקּוֹד – תַּאֲרִיךְ הַלֵּידָה שֶׁל הָאָב. שָֹמַח הַבֵּן הֶחָכָם וּפָתַח אֶת הַמַּנְעוּל לִרְוָחָה, אַךְ אָז הֵבִין כִּי הַדֶּלֶת שֶׁבְּפֶתַח הַבִּקְתָּה כְּבֵדָה וַחֲלוּדָה וּבִלְתִּי נִתֶּנֶת לַהֲזָזָה. נִסָּה הֶחָכָם לַהְדֹּף אוֹתָהּ בְּכָל כֹּחוֹ, אַךְ לַשָּׁוְא. הַדֶּלֶת לֹא נָעָה וְלֹא זָזָה. בְּמַר לִבּוֹ סָגַר בַּחֲזָרָה אֶת הַמַּנְעוּל, וְהִסְתַּלֵּק מֵהַמָּקוֹם מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לַחֲשֹׁב עַל רַעְיוֹן כֵּיצַד לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת הַכְּבֵדָה.
הַבֵּן הָעַצְלָן הִתְעַצֵּל לָלֶכֶת אֶל הַבִּקְתָּה, וְנִשְׁאַר לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַנַּדְנֵדָה הָאָהוּב עָלָיו. כְּשֶׁחָזַר הֶחָכָם מֵהַיַּעַר וּפָגַשׁ אֶת אָחִיו הַגִּבּוֹר – נָפַל רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ. 'אֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִפְתֹּחַ בַּעֲבוּרִי אֶת הַדֶּלֶת, וְאֶתֵּן לוֹ מַחֲצִית מֵהָאוֹצָר', חָשַׁב. הוּא פָּנָה אֶל הָאָח בְּבַקָּשָׁה: "הַאִם תּוּכַל לְהִתְלַוּוֹת אֵלַי אֶל הַיַּעַר? אֲנִי זָקוּק לְעֶזְרָתְךָ". הִבִּיט בּוֹ הַגִּבּוֹר בִּפְלִיאָה וְאָמַר: "כַּמָּה מְעַנְיֵן! גַּם אֲנִי בְּדִיּוּק חָשַׁבְתִּי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לְהִתְלַוּוֹת אֵלַי אֶל הַיַּעַר, כִּי גַּם אֲנִי צָרִיךְ אֶת טוֹבָתְךָ".
צָעֲדוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַבִּקְתָּה, וְאָז הִצְבִּיעוּ בְּיַחַד לְעֶבְרָהּ. "יֵשׁ כָּאן אוֹצָר", אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, וְאָז הֵבִינוּ כִּי אֲבִיהֶם מָסַר לִשְׁנֵיהֶם אוֹתָהּ מַפָּה… "אֲנִי צָרִיךְ אֶת חָכְמָתְךָ כְּדֵי לִפְתֹּחַ אֶת הַמַּנְעוּל", אָמַר הַגִּבּוֹר. "וַאֲנִי צָרִיךְ אֶת גְּבוּרָתְךָ כְּדֵי לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת", אָמַר הֶחָכָם. נִגְּשׁוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַבִּקְתָּה, הֶחָכָם הִקִּישׁ אֶת הַקּוֹד, וְהַגִּבּוֹר דָּחַף אֶת הַדֶּלֶת, וְהֵם מָצְאוּ אֶת עַצְמָם עוֹמְדִים מוּל תֵּבָה מְעֻטֶּרֶת שֶׁעָלֶיהָ חָרוּט: "הָאַחְדוּת מְנַצַּחַת – אוֹהֲבִים אֶת הָאַחִים!"
הֵם פָּתְחוּ אֶת הַתֵּבָה וּמָצְאוּ בְּתוֹכָהּ מַטְבְּעוֹת זָהָב לָרֹב. "כַּמָּה טוֹב וְחָכָם הָיָה אָבִינוּ!" שָֹמְחוּ וְהֵחֵלּוּ לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת הַשָּׁלָל. אֶלָּא שֶׁאָז, כְּשֶׁסָּגְרוּ אֶת תֵּבַת הָאוֹצָרוֹת, נִתְקְלוּ שׁוּב בַּמִּלִּים "הָאַחְדוּת מְנַצַּחַת – אוֹהֲבִים אֶת הָאַחִים!" וּלְפֶתַע נִזְכְּרוּ שְׁנֵיהֶם בָּאָח הָעַצְלָן שֶׁלָּהֶם. "נָכוֹן שֶׁהוּא עַצְלָן", אָמַר הֶחָכָם, "אֲבָל הוּא אָחִינוּ". וְהַגִּבּוֹר אָמַר: "לָזֶה בְּדִיּוּק הִתְכַּוֵּן אַבָּא, שֶׁנֹּאהַב גַּם אֶת הָאָח הַזֶּה וְנַחֲשֹׁב עָלָיו". וּכְאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: "אָז הָבָה נְחַלֵּק אֶת הָאוֹצָר בֵּין שְׁלָשְׁתֵּנוּ!"
סוֹד הָאַחְדוּת וְאַהֲבָה בֵּין אֲנָשִׁים הוּא בַּכֹּחַ הַמְיֻחָד לְהַצְלִיחַ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַצְלִיחַ בָּהֶם לְבַד. כִּי כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּאַחְדוּת, אֶחָד וְעוֹד אֶחָד בִּכְלָל לֹא שָׁוֶה שְׁנַיִם; זֶה שָׁוֶה מִילְיוֹן!
