סוף דב

סיפור צעיר

אִם הֱיִיתֶם שׁוֹאֲלִים אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי לִפְנֵי שָׁנָה, כֻּלָּם הָיוּ מְסַפְּרִים לָכֶם שֶׁאֲנִי יֶלֶד אַלִּים. וְהֵם הָיוּ צוֹדְקִים בְּמֵאָה אָחוּז. הָיִיתִי מַרְבֶּה לָרִיב, בַּהַתְחָלָה בְּוִכּוּחִים עַל מִלָּה שֶׁמִּישֶׁהוּ אָמַר, וְהָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁהוּא פָּגַע בַּכָּבוֹד שֶׁלִּי, אַחַר כָּךְ בִּצְעָקוֹת, וְאַחַר כָּךְ זֶה הִתְפַּתַּח לְאַלִּימוּת פִיזִית, לְמַכּוֹת מַמָּשׁ. בַּנְּקֻדָּה הַזֹּאת, הָיִיתִי תָּמִיד מְנַצֵּחַ. קָשֶׁה לְהִתְמוֹדֵד אִתִּי. הַגּוּף שֶׁלִּי מְפֻתָּח, גָּדוֹל, יֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ שָׁמֵן, וַאֲנִי גַּם מִתְאַמֵּן וְעוֹשֶֹה כֹּשֶׁר וְתַרְגִּילִים שׁוֹנִים לְפִתּוּחַ הַשְּׁרִירִים. אָז כָּכָה שֶׁאֲנִי רָגוּעַ בְּעִנְיַן שֶׁל מְרִיבָה אַלִּימָה.

הַבְּעָיָה שֶׁלִּי הָיְתָה שֶׁלֹּא פָּחַדְתִּי לָרִיב אֲפִלּוּ עִם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל עָלַי, אָז הִרְשֵׁיתִי לְעַצְמִי לַעֲשֹוֹת אֶת זֶה. וְהַמְּצִיאוּת הִיא, שֶׁכָּל הַשָּׁנִים מֵעוֹלָם לֹא יָצָאתִי מַפְסִיד מִקְּטָטָה. אֵיכְשֶׁהוּ תָּמִיד נִצַּחְתִּי. אֲבָל כָּל זֶה הָיָה פַּעַם, כִּי הַיּוֹם – אֲנִי בֵּין הַתַּלְמִידִים הָרְגוּעִים וְהַנֶּחְמָדִים בְּיוֹתֵר בְּבֵית הַסֵּפֶר. אֶת הַכֹּחוֹת שֶׁלִּי אֲנִי מְנַצֵּל כְּדֵי לַעֲזֹר בַּבַּיִת אוֹ לַחֲבֵרִים, כְּשֶׁצָּרִיךְ מִישֶׁהוּ בַּעַל יְכוֹלוֹת פִיזִיּוֹת. הַרְבֵּה זְמַן לֹא הֵרַמְתִּי יָדַיִם עַל מִישֶׁהוּ.

אֵיךְ זֶה קָרָה, אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? הַכֹּל הִתְחִיל בַּחֻפְשָׁה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל מִשְׁפַּחְתִּי. טַסְנוּ, הַהוֹרִים שֶׁלִּי וְכָל אַחַי, וְכַמּוּבָן אֲנִי, לְאוֹסְטְרִיָּה. שָׂכַרְנוּ שָׁם דִּירָה יָפָה בְּאֵיזֶה מָקוֹם פַּסְטוֹרַלִי בִּמְעֵין כְּפָר לְיַד הֶהָרִים. הָיָה נִפְלָא, בֶּאֱמֶת. וְדַוְקָא בַּחֻפְשָׁה הַחֲלוֹמִית הַזֹּאת, הַסִּפּוּר שֶׁלִּי הִתְחִיל. בַּבֹּקֶר הַשֵּׁנִי לִשְׁהוּתֵנוּ שָׁם יָצָאתִי לְבַדִּי לֶחָצֵר. יָשַׁבְתִּי עַל הָעַרְסָל וְהִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַנּוֹף הַמַּדְהִים. לְפֶתַע עָבַר שָׁם בָּחוּר גָּבוֹהַּ, רָחָב, בַּעַל שֵֹעָר בְּלוֹנְדִינִי וְעֵינַיִם מְלֵאוֹת בְּשִֹנְאָה. הוּא הִבִּיט בִּי וְזִהָה שֶׁאֲנִי יְהוּדִי עַל פִּי הַכִּפָּה שֶׁעַל רֹאשִׁי. בְּלִי לְהִתְבַּלְבֵּל, הַבָּחוּר נֶעְצַר וְיָרַק לְעֶבְרִי…

הָאֱמֶת שֶׁהַיְרִיקָה שֶׁלּוֹ לֹא מַמָּשׁ פָּגְעָה בִּי בַּגּוּף, אֲבָל הִיא כֵּן פָּגְעָה לִי בַּנֶּפֶשׁ. הִרְגַּשְׁתִּי הַשְׁפָּלָה גְּדוֹלָה, וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲבֹר עַל כָּךְ בִּשְׁתִיקָה. הוּא הָיָה גָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּכַמָּה שָׁנִים טוֹבוֹת, אֲבָל אֲנִי קַמְתִּי וְהִתְחַלְתִּי לִצְעֹד לְכִוּוּנוֹ בְּאִיּוּם וּבְכַעַס. בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלִּי הִתְרוֹצְצוּ קוֹלוֹת שֶׁקָּרְאוּ לִי לַעֲצֹר, יָדַעְתִּי שֶׁהַסִּכּוּיִים שֶׁלִּי מוּלוֹ אֵינָם טוֹבִים בִּכְלָל. אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי. הַכָּבוֹד הָעַצְמִי שֶׁלִּי וְהַנִּצְחוֹנוֹת הַתְּמִידִיִּים שֶׁלִּי בִּמְרִיבוֹת גָּרְמוּ לִי לָלֶכֶת כְּמוֹ עִוֵּר כְּדֵי לְהַחֲזִיר מָנָה אַחַת אַפַּיִם לְמִי שֶׁפָּגַע.

הַבָּחוּר הָאַנְטִישֵׁמִי הַזֶּה נֶעֱצַר, כְּשֶׁרָאָה שֶׁאֲנִי מִתְקָרֵב אֵלָיו. פָּתַחְתִּי אֶת הַשַּׁעַר שֶׁל הֶחָצֵר וְיָצָאתִי. נֶעֱמַדְתִּי מוּלוֹ וְהִתְחַלְתִּי לִצְעֹק עָלָיו בְּעִבְרִית. הוּא כַּמּוּבָן לֹא הֵבִין כְּלוּם, אֲבָל אֶת רוּחַ הַדְּבָרִים – כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים – הוּא בֶּטַח הֵבִין. כַּנִּרְאֶה גַּם הוּא הָיָה יָצוּק מֵחֹמֶר דּוֹמֶה לְשֶׁלִּי, כִּי רָאִיתִי אוֹתוֹ מִתְחַמֵּם מֵרֶגַע לְרֶגַע. לְשִׁבְחִי יֵאָמֵר, שֶׁלֹּא הָיִיתִי הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵרִים יָדַיִם. זֶה הָיָה דַּוְקָא הַבָּחוּר הַבְּלוֹנְדִינִי. אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהוּא עָשָֹה תְּנוּעָה אַחַת, תָּקַפְתִּי אוֹתוֹ בְּעָצְמָה כְּפוּלָה.

נֶאֱבַקְנוּ שָׁם לֹא מְעַט, וְאִישׁ לֹא נֶחֱלַץ לְעֶזְרָתִי לְהַפְרִיד בֵּינֵינוּ וְלַעֲצֹר אֶת הַקְּטָטָה. זֶה הָיָה כְּפָר שָׁקֵט וּמְנֻמְנָם, וְכִמְעַט לֹא עָבְרוּ אֲנָשִׁים בַּסִּמְטָאוֹת. הַבָּחוּר הַהוּא קִבֵּל מִמֶּנִּי לֹא מְעַט מַכּוֹת טוֹבוֹת בְּאוֹתָם רְגָעִים, מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לְאַנְטִישֵׁמִים כְּמוֹתוֹ, אֲבָל בַּפֹּעַל הוּא הִצְלִיחַ לִגְבֹּר עָלַי וּלְהַפִּיל אוֹתִי עַל הַקַּרְקַע. חָטַפְתִּי חֲבָטָה עַזָּה בַּגַּב וְהִתְקַשֵּׁיתִי לָקוּם. הַבָּחוּר לֹא נִרְגַּע וְהִתְיַשֵּׁב עָלַי, כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל לַחֲנֹק אוֹתִי בְּלִי רַחֲמִים. בַּנְּקֻדָּה הַזֹּאת אֲנִי רוֹצֶה לַעֲצֹר כְּדֵי לְהַגִּיד שֶׁהַטִּפּוּס הַזֶּה אֵינוֹ קְלַאסִי. בְּבֵרוּר שֶׁעָרַכְתִּי אַחֲרֵי מַעֲשֶֹה, גִּלִּיתִי שֶׁאֵין הַרְבֵּה אַנְטִישֵׁמִים שֶׁשּׂוֹנְאִים כָּכָה יְהוּדִים, בְּוַדַּאי לֹא כָּאֵלֶּה שֶׁיִּתְּנוּ מַכּוֹת לְמִישֶׁהוּ. אֲנִי פָּשׁוּט לֹא רוֹצֶה לְלַכְלֵךְ עַל כָּל הָאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם שֶׁאֵינָם יְהוּדִים. לָרֹב הַמּוֹחֵץ אֵין בְּעָיָה אִתָּנוּ.

בַּחֲזָרָה לַתַּקְרִית. שָׁכַבְתִּי שָׁם חֲסַר אוֹנִים, בַּכְּפָר הָאוֹסְטְרִי הַיְפֵהפֶה, כְּשֶׁמֵּעָלַי מִישֶׁהוּ שֶׁמִּתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אוֹתִי כְּכָל הַנִּרְאֶה. וְאָז הִבְחַנְתִּי בּוֹ, בַּדֹּב הַשָּׁחֹר שֶׁבִּקֵּר אוֹתָנוּ בַּיּוֹם הַקּוֹדֵם. יָשַׁבְנוּ אָז בַּמִּרְפֶּסֶת, וּפִתְאֹם רָאִינוּ דֹּב מִתְקָרֵב אֶל הֶחָצֵר שֶׁלָּנוּ. זֶה הָיָה מַפְחִיד מְאֹד, אֲבָל אַבָּא שֶׁלִּי הִסְבִּיר לָנוּ שֶׁהוּא רַק מְחַפֵּשֹ אֹכֶל בַּפַּחִים. הִצַּעְתִּי שֶׁנִּזְרֹק לוֹ פְּרוּסַת דָּג מְיֻתֶּרֶת שֶׁנִּשְׁאֲרָה מֵאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם, וְאַחֲרֵי שֶׁקִּבַּלְתִּי אִשּׁוּר עָשִֹיתִי כָּכָה. הַדֹּב בַּהַתְחָלָה נִבְהַל וְהִתְרַחֵק, אֲבָל אָז חָזַר וְרִחְרַח אֶת הַדָּג. הוּא הֵרִים רֹאשׁוֹ וְהִבִּיט בִּי. הָיָה נִרְאֶה לִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לִי תּוֹדָה. בְּזֹאת תַּם הַבִּקּוּר הַמַּפְחִיד הַזֶּה.

וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב בְּלִי יְכֹלֶת לְהִתְנַגֵּד, רָאִיתִי שׁוּב אֶת הַדֹּב הַשָּׁחֹר הַהוּא מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ בִּצְעָדִים מְהִירִים. הַבְּלוֹנְדִינִי לֹא שָֹם לֵב לְכָךְ, וְגַם אֲנִי בְּאֵיזֶה שֶׁהוּא שָׁלָב כְּבָר לֹא רָאִיתִי אֶת הַדֹּב. אֲבָל לְפֶתַע הִתְרוֹמֵם הַבָּחוּר מֵעָלַי וּפָשׁוּט נִזְרַק הַצִּדָּה. הַדֹּב סִלֵּק אוֹתוֹ מִמֶּנִּי וְתָפַס בּוֹ. הַבָּחוּר הֵחֵל לְהֵאָבֵק אִתּוֹ, אֲבָל בָּרוּר שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ סִכּוּי. הוּא הִתְחִיל לִצְעֹק לְעֶזְרָה, וַאֲנִי שֶׁרִחַמְתִּי עָלָיו רַצְתִּי מַהֵר אֶל הַפַּח הַסָּמוּךְ וְהוֹצֵאתִי מִמֶּנּוּ שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל אֹכֶל. זָרַקְתִּי אוֹתָן לְיַד הַדֹּב, וְהוּא עָזַב אֶת הַבְּלוֹנְדִינִי וְנִגַּשׁ לֶאֱכֹל אוֹתָן. הַבָּחוּר נִצֵּל אֶת הַשְּׁנִיּוֹת הָאֵלֶּה וּבָרַח, וְגַם אֲנִי מִהַרְתִּי לְהִכָּנֵס לַדִּירָה.

לָמַדְתִּי מִכָּךְ כַּמָּה דְּבָרִים, אֲבָל מַה שֶּׁהִשְׁפִּיעַ עָלַי הֲכִי הַרְבֵּה הָיְתָה הַקַּלּוּת שֶׁבָּהּ הַדֹּב גָּבַר עַל הַבָּחוּר הֶחָזָק. הֵבַנְתִּי פִּתְאֹם שֶׁכָּל אֶחָד, גַּם אִם הוּא חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ לְבִרְיוֹן, חַלָּשׁ בִּפְנֵי מִישֶׁהוּ כָּלְשֶׁהוּ שֶׁמִּסְּבִיבוֹ. וּבִמְקוֹם לְחַכּוֹת לַיּוֹם שֶׁבּוֹ אֶפְגֹּשׁ אֶת מִי שֶׁיּוֹתֵר חָזָק מִמֶּנִּי, הֶחְלַטְתִּי לְהַפְסִיק לָרִיב, בְּוַדַּאי לֹא בַּאֲלִימוּת.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

בארץ הפאפים

סיפור צעיר

והדרת פני זקנה

סיפור צעיר

צחוק הגורל

סיפור צעיר

בחזרה למסלול

סיפור צעיר

נחש מתחת לקש

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'