בכפר היפני שאקירו שעל גדות הים, התגורר על צלע ההר איכר שחצן ורברבן בשם סומבאי. חברי הכפר לא אהבו את התרברבויותיו, במיוחד כאשר היה קורה לאחד מהחברים נזק כלשהו, וסומבאי היה צוחק ואומר: "לי בחיים זה לא היה קורה!"
באחד הימים התכונן סומבאי לצאת לעיר הגדולה כדי לקנות עגלה חדשה בשוק. אשתו הכינה לו חבל חזק שארוג בקשרים רבים ואמרה לו: "סומבאי, קשור היטב את העגלה כדי שגנבים לא יגנבו לך אותה!"
"איזה שטויות את מדברת?" כעס סומבאי. "מישהו יגנוב עגלה ממני? אצלי בחיים זה לא יכול לקרות!" בבוקר בשעה מוקדמת הוא יצא העירה, סובב בין סוחרי העגלות עד שלבסוף הבחין בעגלה גדולה שהייתה נראית חזקה במיוחד.
"כזאת עגלה חיפשתי!" שמח סומבאי. "העגלה הזאת נראית טוב. לאף אחד בכפר אין כזאת!" אחרי משא ומתן ארוך ומייגע הוא קנה את העגלה, וכשהתכונן לצאת מהעיר, הוא נזכר במכר ותיק שלו שעבד כסנדלר בקרבת מקום. מייד כשנכנס לסנדלרייה של חברו, הוא החל להתרברב: "תראה, ידידי, איזו עגלה טובה קניתי. אין לאף אחד בכפר שלנו עגלה חזקה כזאת!" הסנדלר חייך לעצמו בשקט, והשולייה שלו אמר בקול: "אכן, היא נראית עגלה חזקה, אדון סומבאי, רק תשגיח שגנבים לא יגנבו לך אותה בדרך!" אבל סומבאי צחק. "אולי לך אפשר לגנוב את העגלות, אני לא טיפש כזה, ואף אחד לא יצליח לגנוב לי את העגלה!" והתכונן לצאת לכפר שלו בחזרה.
"אדוני הסנדלר", ביקש השוליה לאחר עזיבת סומבאי, "תרשה לי לגמול את האיכר הזה מהשחצנות שלו?" הסנדלר הנהן בראשו בספקנות ואמר: "ממחלה כזאת, אף אחד עדיין לא נגמל!" אך השוליה היה בטוח בעצמו: "אני אגנוב לו את העגלה!"
"אבל הוא מוביל את העגלה בחבל, איך תצליח לגנוב לו אותה?!" תהה הסנדלר. השולייה היה בטוח בעצמו, הרים זוג סנדלים חדשים מעל הקיר ויצא החוצה בריצה. הוא ידע באיזה שביל אמור לעבור סומבאי והקדים אותו בכמה קיצורי דרך, השליך סנדל אחד על הדרך והסתתר בשיחים.
לאחר כמה דקות הגיע למקום סומבאי, מוביל את העגלה. הוא הבחין בסנדל ואמר לעצמו: "בשביל סנדל אחד לא שווה להתכופף". הוא המשיך ללכת, עד שהבחין בסנדל השני שהיה זרוק בהמשך השביל. "חבל שלא הרמתי את הסנדל הראשון", כעס על עצמו. "אבל בוודאי הוא עדיין מונח שם, אלך לקחת אותו!" הוא קשר את העגלה לעץ ומיהר לרוץ בחזרה. הוא מצא את הסנדל והרים אותו, אבל כשחזר לא מצא את העגלה. לבסוף הבין שהיא נגנבה וחזר לכיוון העיר הגדולה.
הוא לא רצה לחזור הביתה כדי לא להודות שנגנבה לו העגלה. הוא עשה את דרכו בחזרה כועס וממורמר, כאשר השוליה הקדים אותו והניח אותה בחצרו של הסנדלר. הוא סיפר לו כיצד הצליח להערים על סומבאי הרברבן, ושניהם צחקו במשך דקות ארוכות.
"מה נעשה עם העגלה?" שאל, אלא שהסנדלר לא הספיק לענות לו כשהדלת נפתחה וסומבאי נכנס פנימה עייף ומותש. "איפה העגלה שלך, אדון סומבאי?" שאל אותו הסנדלר כאילו לא ידע דבר. וסומבאי השיב: "מכרתי אותה לעובר אורח, אני רוצה ללכת ולקנות עכשיו עגלה חדשה!" הסנדלר כיבד אותו בכוס משקה חם ואמר. "יש לך מזל סומבאי, כבר מזמן רציתי למכור את העגלה שעומדת אצלי בחצר. אני מוכן למכור לך אותה!" וסימן לשוליה שלו להביא את העגלה. "כמה תרצה עבור העגלה?" שאל סומבאי בעיניים בוחנות לאחר שראה את העגלה. "את המחיר ששילמת על העגלה הקודמת שלך!" השיב הסנדלר. "מה פתאום?" כעס סומבאי. "העגלה הקודמת שלי הייתה הרבה יותר טובה מהעגלה הזאת!"
"איך שתרצה, אני לא אמכור אותה בפחות מהמחיר!" השיב הסנדלר, וסומבאי נאלץ לשלם שוב על העגלה. לאחר שהתכונן לצאת החוצה עם העגלה, קרא לעברו השוליה: "אני מקווה, אדון סומבאי, שאף אחד לא יגנוב לך את העגלה בדרך!" וסומבאי הביט לעברו בכעס ואמר: "לא אצלי! ממני אף אחד לא יצליח לגנוב לעולם!"
באותו רגע פרצו הסנדלר והשוליה שלו בצחוק גדול. אנשים מבחוץ נכנסו פנימה לשמוע במה מדובר, והם סיפרו על הרברבן שקנה את העגלה שלו בחזרה. בסוף אמר הסנדלר: "אדון סומבאי, אם תבטיח לא להתרברב עוד, אחזיר לך את הכסף ששילמת עליה!" מכיוון שבמקום נכחו עשרות אנשים, לא נותרה לסומבאי ברירה והוא הודה בגניבת העגלה וקיבל את כספו בחזרה. מאז אותו יום, בכל פעם שסומבאי היה מתרברב, היה אומר לו אחד הנוכחים: "סומבאי, ספר לנו איך קנית את העגלה שלך בחזרה…"
*
אדם שאינו מוכן להכיר בחולשתו הוא אדם לא אמיתי. הוא מלא בגאווה שאין מאחורי שום דבר אמיתי חוץ מרעש וצלצולים, וכמו כל בלון נפוח סופו להתפוצץ ולהישאר ריק מכל הדמיונות שניפחו אותו.
מי שרוצה לחיות חיים שקטים וטובים, כדאי לו מאוד להיצמד אל האמת, להיות כנה ואותנטי ולא לפחד להתמודד עם האמת גם אם היא לא נעימה. מי שהולך עם האמת, זוכה ללב שקט ורגוע.
