מכירת ה"עליות" בבית הכנסת החלה והגבאי ניסה לתמרץ את המתפללים למכור את העליה לתורה של עשרת הדיברות בחג השבועות במחיר גבוה מהמקובל. לאחר מכרז מהיר זכה ששון בעלייה הנכספת במחיר של אלף שקלים. יעקב, שבדיוק בזמן המכירה יצא לרגע מהיכל בית הכנסת, שמע שששון רכש את העלייה והחליט להציע לו שלושת אלפים שקלים תמורת העלייה המדוברת. ששון הסכים כמובן, אבל הגבאי ששמע את העניין דרש מששון להעביר לבית הכנסת גם את אלפיים השקלים הנוספים שהרוויח ממכירת העלייה בטענה שהכסף שייך לבית הכנסת. אבל ששון טען: "אני התחייבתי לבית הכנסת אלף שקלים ואותם אני אשלם, זכותי להעלות במקומי את מי שאני רוצה ולא משנה כמה הרווחתי…" האם ששון צודק בטענתו?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף ל"ה עמוד ב' בנידון: 'עושה סחורה בפרתו של חברו'. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"ז סעיף ה' ו'קצות החושן' סימן שס"ג סעיף קטן ט'.
תשובה לשאלה 'הטלית שנגנבה' (שאלה מס' 798)
תקציר השאלה השבועית:
שלמה התפלל בכותל תפילת שחרית של שבת קודש, אלא שקרה לו משהו לא נעים… הוא הניח את הטלית שלו עם העטרה מכסף על הכיסא והלך לשירותים. כשחזר, גילה להפתעתו שהטלית נעלמה. חברו שישב לידו, ציין בפניו שמישהו ביקש את הטלית עבור ברכת כוהנים, והוא, בחוסר שימת לב, נתן לו את הטלית. אלא שלבסוף התברר שזה היה נוכל שגנב את הטלית בגלל העטרה מכסף. האם לדעתכם החבר שלו חייב לשלם על הטלית?
תשובה בקצרה: החבר שנתן לגנב את הטלית בטעות, פטור מתשלום עבורה.
תשובה בהרחבה: לכאורה יש טענה על חיים, שהרי ברגע שהוא הרים את הטלית מהכיסא ונתן אותה לגנב, ולא משנה עבור איזו מטרה, הרי שהוא מסר ממש את הטלית לידי הגנב בפועל. ולמדנו בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שמ"א) שאם יתומים שחטו שור ואכלו את בשרו מכיוון שחשבו שהוא היה שייך לאביהם, ובסוף התברר שהשור היה שייך לאדם אחר, הדין הוא שהם משלמים מה שנקרא 'דמי בשר בזול' כפי ההנאה שנהנו ולא יותר מכך. ושאלו על כך מחברי הספרים 'קצות החושן' ו'נתיבות המשפט': מדוע שלא ישלמו היתומים את כל מחירו של השור מכיוון שהם גנבו בשוגג את השור של אותו אדם? ותירצו, שאין דין של גזלה או גנבה ב"שוגג", ומכך נפסקה ההלכה למעשה, שאם אדם גנב בשוגג הוא פטור מתשלום שווי הגזלה.
מדוע שלא נחייב את החבר על מסירת הטלית לגנב?
דבר נוסף שלמדנו בהלכה הוא, שאם אדם מראה לגנב או גזלן חפץ, אפילו הוא לא מסר אותו לידיו בפועל, חייב לשלם את הנזק מדין מזיק ב'גרמי' (שמשמעותו נזק עקיף ולא ישיר). ולכן אם חיים רק היה מראה לגנב את הטלית, הוא היה חייב בתשלום, אבל מכיוון שחיים לא ידע שהוא גנב ומסר לו את הטלית בידיים, הוא פטור מתשלום מכיוון שזה נחשב למעשה גנבה בשוגג ואינו מחויב עליה.