השעה הייתה כבר מאוחרת באותו יום שני שגרתי. הראל, סמנכ"ל כספים באחת מחברות רואי החשבון הגדולות והמוכרות בתל אביב, נשאר עד מאוחר בלילה עקב מצגת שהיה אמור להכין לקראת ישיבת מנהלים חשובה שאמורה להתקיים ביום שלישי.
חצי שעה לאחר שיצא מהבניין והתקדם בדרך הביתה, הרגיש שמשהו לא כשורה במכונית שלו. ואז נדלק החיישן שהראה על הצג כי יש תקר בצמיג האחורי, וכל זה ארע בדיוק ליד הכניסה לאחד המושבים על כביש מספר ארבעים.
הראל עצר בזהירות בצד והתחיל להתמרמר. הוא כל כך רצה אחרי יום העבודה המעייף הזה להגיע הביתה, לנוח, ולאגור כוח לקראת יום המחר, וכן להספיק להרדים את ילדיו שחיכו לו במיוחד עד שיגיע מהעבודה. ועכשיו מה הולך לקרות?!
הוא הפעיל את אורות המצוקה וניסה לראות אם יוכל להחליף בעצמו את הצמיג. מהר מאוד הבין שהפעם כנראה המשימה תהיה גדולה עליו.
הראל התקשר לארגון 'ידידים'. נציג מטעם הארגון ענה לו ואמר שהוא מקבל את הפנייה, רק שהוא לא יכול לנקוב בזמן מדויק שבו יגיע המחלץ. הראל המתוסכל ישב במכונית וחיכה. אחרי חצי שעה של המתנה הופיע לפתע משום מקום רוכב אופניים חשמליים, בעל מבטא ערבי, הלה ניגש להראל והציע עזרה בתיקון התקלה.
ברגע הראשון הודה הראל לאלוקים, אך יחד עם זאת עלה בו חשש והוא שאל: "האם אתה חושב שתצליח?" תוהה בינו לבין עצמו – למה שאדם זר במבטא ערבי, ועוד בשעת מלחמה, יעזור לו ככה סתם באמצע החיים?
"בטח, עשר דקות אני מחליף לך את הצמיג", אמר האיש בביטחון. הראל הבין שאין לו כרגע הרבה ברירות ונתן את אישורו. האיש החליף את הצמיג במהירות ובמיומנות. "אתה רואה?" חייך הזר להראל והושיט לו את ידו, "למרות המלחמה כולנו בני אדם. לא צריך לשפוט לפני שמכירים. יש גם אנשים טובים בעולם הזה".
הראל חייך והסכים. למחרת בבוקר הוא נסע לפנצ'רייה שממוקמת ליד תחנת הדלק בכניסה למושב שבו התגורר. לתדהמתו אמר לו בעל הפנצ'רייה: "תקשיב חביבי, אין אפשרות להחליף לך את הצמיג. הבורג פשוט נשבר... תצטרך לנסוע עם זה למוסך או שפשוט תגרור את המכונית".
"רגע", שאל הראל, "אתה רוצה להגיד לי שהבן אדם שאתמול עזר לי להחליף צמיג בעצם שבר לי את הבורג?"
"כן", ענה לו בעל הפנצ'רייה. "אבל זה יכול לקרות לכל אחד, גם לי זה קרה כמה פעמים. זה לא שהוא עשה לך דווקא או משהו כזה".
הראל לא האמין שזה באמת קורה לו. בשעה תשע הוא אמור להעביר מצגת, ועכשיו הוא מסתבך עם הצמיג הזה. "טוב", הסכים הראל, "מה המוסך הכי קרוב לכאן?"
"יש לך מישהו נהדר במושב נופך", ענה הפועל. "מוסך פרטי, לך אליו". הראל, שאין לו זמן מיותר, נסע למוסך בזריזות. ברגע שהגיע לשם, אמר לו בעל המוסך: "תגיד, ידעת שמכל הדלק שלך קרוע? אתה יודע כמה זה מסוכן לנסוע ככה? הרכב היה יכול להתפוצץ תוך כדי נסיעה! אם לא היית מגיע אליי עכשיו בגלל הבורג שנשבר, לך תדע איך זה היה נגמר!"
באותה שבת ערך הראל סעודת הודיה גדולה. לאחר שכל הקהל אכל ושתה, עמד ואמר בהתרגשות: "תאמינו לי, אנחנו לא באמת יודעים כלום…"
*
המציאות היא מורכבת מאוד. מה שנראה לנו כמו דבר טוב יכול להתברר כמשהו פחות חיובי, ומה שנראה לנו רע מאוד יכול להתברר בסוף כטוב גדול.
אבל האמונה של היהודי היא שכל מה שקורה הוא תמיד לטובה, מפני שהקב"ה לא עושה שום דבר שאינו מקדם אותנו אל הטוב. והתפילה שלנו היא שנזכה גם לראות בכל דבר את הטוב הגלום בו, ולא נתמרמר על המציאות.
