"חיים"

סיפור צעיר

שָׁנִים אֲרֻכּוֹת חָלְפוּ מֵאָז נִשְּׂאוּ, הֵם כְּבָר מִזְּמַן לֹא הָיוּ "זוּג צָעִיר", אַךְ לְמַרְבֵּה הַצַּעַר הֵם לֹא זָכוּ לַחֲבֹק בְּיָדָם חַיִּים חֲדָשִׁים. מַה שֶּׁנִּרְאֶה בַּעֲבוּר רַבִּים אֲחֵרִים כְּדָבָר טִבְעִי וּפָשׁוּט, הָיָה בַּעֲבוּרָם עַל פִּי דִּבְרֵי הָרוֹפְאִים "בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי".
מֵהַדְּמָעוֹת שֶׁנִּשְׁפְּכוּ בֵּין כָּתְלֵי הַבַּיִת אֶפְשָׁר הָיָה לְמַלֵּא בְּרֵכָה גְּדוֹלָה. אִלּוּ הָיוּ מַדְפִּיסִים אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בְּנֵי הַזּוּג, אֶפְשָׁר הָיָה לְמַלֵּא סִפְרִיָּה מְמֻצַּעַת.
אַךְ לַמְרוֹת הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ, וְעַל אַף שֶׁכָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתָם כְּבָר הִתְיָאֲשׁוּ, הֵם הִמְשִׁיכוּ לְצַפּוֹת לִישׁוּעָה. הֵם הָיוּ בְּטוּחִים כִּי קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁבּוֹ יִזְכּוּ לַחֲבֹק בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם יֶלֶד מִשֶּׁלָּהֶם. יֶלֶד שֶׁיְּפַצֶּה עַל כָּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁבָּהֶן לֹא נִשְׁמַע קוֹל צְחוֹק בְּבֵיתָם, יֶלֶד שֶׁיַּכְנִיס הַבַּיְתָה אוֹר חָדָשׁ וִימַלֵּא אֶת לִבָּם שִֹמְחָה גְּדוֹלָה.
הֵם הֶאֱמִינוּ בְּכָל מְאֹדָם, וְאַף עָשֹוּ הַכֹּל כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּכָךְ.
לֹא הָיָה רַב, צַדִּיק אוֹ מְקֻבָּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ אוֹ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא הִכִּיר אֶת שְׁמָם. "פִּתְקָאוֹת" וּבָהֶן שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג הַמְצַפִּים לִישׁוּעָה נִתְחֲבוּ בְּכָל קִבְרוֹת הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם. הֵם בִּקְּרוּ אֵצֶל כָּל מֻמְחֵי הַפּוֹרִיּוּת הַגְּדוֹלִים בָּאָרֶץ וּבְחוּ"ל, וּסְכוּמֵי הַכֶּסֶף שֶׁפֻּזְּרוּ לָרוֹפְאִים וְלַמֻּמְחִים הָיוּ יְכוֹלִים לְפַרְנֵס מִשְׁפָּחָה בְּרוּכַת יְלָדִים לְמֶשֶׁךְ שָׁנִים מִסְפָּר. וּכְמוֹ בַּסִּפּוּרִים הַיָּפִים, הָאוֹר שֶׁבִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה הִתְגַּלָּה כְּזוֹהֵר בִּמְיֻחָד…
לֹא הָיָה קֵץ לְאָשְׁרָם כְּשֶׁהִתְבַּשְּׂרוּ שֶׁיְּשׁוּעָתָם קְרוֹבָה, וּבְעוֹד חֳדָשִׁים לֹא רַבִּים יִזְכּוּ לַחֲבֹק בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם יֶלֶד מִשֶּׁלָּהֶם. תִּשְׁעַת הֶחֳדָשִׁים עָבְרוּ עֲלֵיהֶם בְּאִטִּיּוּת מוֹרֶטֶת עֲצַבִּים, מְשֻׁלָּבִים בִּתְפִלּוֹת וּבְשִׂמְחָה זְהִירָה עַד שֶׁבְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד מָצָא הַגֶּבֶר אֶת עַצְמוֹ מַמְתִּין לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה בְּמַחְלֶקֶת יוֹלְדוֹת, הָאִשָּׁה הֻכְנְסָה לַחֲדַר נִתּוּחַ…
הוּא מִסְתּוֹבֵב כְּסַהֲרוּרִי מִקָּצֶה לְקָצֶה בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה, מְנַסֶּה לְהִתְרַכֵּז בְּסֵפֶר הַתְּהִלִּים שֶׁבְּיָדוֹ אַךְ הָרִכּוּז מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, הַשָּׁעוֹת שֶׁחָלְפוּ מֵאָז הֻכְנְסָה הָאִשָּׁה פְּנִימָה אֵינָן תּוֹרְמוֹת לְשַׁלְוַת נַפְשׁוֹ, הַמֶּתַח נִכַּר עַל פָּנָיו וְדוֹמֶה כִּי לִבּוֹ לֹא יַחֲזִיק עוֹד מַעֲמָד בַּמֶּתַח הַנּוֹרָאִי הַזֶּה.
וְאָז נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת.
רוֹפֵא חָמוּר סֵבֶר בְּחָלוּק לָבָן פּוֹנֶה אֶל הָאָב וְשׁוֹאֵל: "אַתָּה מַמְתִּין לַבְּשׂוֹרָה?"
– "כֵּן", הוּא מֵשִׁיב בְּבֶהָלָה "מָה קָרָה?"
– "יֵשׁ לִי שְׁתֵּי בְּשׂוֹרוֹת בִּשְׁבִילְךָ", אוֹמֵר הָרוֹפֵא בְּפָנִים חֲתוּמוֹת. "הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה הִיא שֶׁנּוֹלַד לְךָ בֵּן זָכָר וּמִשְׁקָלוֹ שָׁלֹשׁ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת. אֲבָל…"
– "אֲבָל מָה?" שׁוֹאֵל הָאָב כְּשֶׁצֶּבַע פָּנָיו מַתְחִיל לִדְמוֹת לְצֶבַע חֲלוּקוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא.
– "צַר לִי לְבַשֵּׂר לְךָ בְּשָׁעָה גְּדוֹלָה זוֹ גַּם בְּשֹוֹרָה קָשָׁה כָּל כָּךְ, אֲבָל אֵין מָנוֹס, אַתָּה, כְּאָבִיו שֶׁל הַיֶּלֶד, מֻכְרָח לָדַעַת אֶת הַמַּצָּב לַאֲשׁוּרוֹ".
– "נוּ, אֱמֹר כְּבָר מָה קָרָה, מַהִי הַבְּשׂוֹרָה הַקָּשָׁה כָּל כָּךְ?" הִפְצִיר הָאָב.
– "מַחֲלָה קָשָׁה מְקַנֶּנֶת בַּתִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד מַמָּשׁ עַכְשָׁו, מַחֲלָה חֲשׂוּכַת מַרְפֵּא".
– "אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁאֵין כָּל סִכּוּי לְהַחְלָמָה? אוּלַי מַשֶּׁהוּ, אֵיזֶשֶׁהוּ שְׁבִיב שֶׁל תִּקְוָה?" קוֹלוֹ שֶׁל הָאָב נִשְׁמַע כְּמִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ.
– "שׁוּם כְּלוּם. כָּל הַחוֹקְרִים, כָּל הַמַּדָּעָנִים, כָּל הָרוֹפְאִים, כֻּלָּם הֵרִימוּ יָדַיִם. כָּל מִי שֶׁחוֹלֶה בַּמַּחֲלָה הַזּוֹ סוֹפוֹ לָמוּת. אָמְנָם לֹא בְּתוֹךְ יוֹם, גַּם לֹא בְּתוֹךְ שָׁנָה, אֲבָל זֶהוּ תַּהֲלִיךְ אָרֹךְ וּמִתְמַשֵּׁךְ שֶׁעָלוּל גַּם לִהְיוֹת לִפְעָמִים מְיַסֵּר מְאֹד, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל הַתַּהֲלִיךְ, כָּל מִי שֶׁחָלָה בַּמַּחֲלָה הַזּוֹ עַד הַיּוֹם מֵת. וְיֵשׁ לָנוּ תֵּעוּד שֶׁכָּךְ הָיָה מֵאָז שַׁחַר הַהִסְטוֹרְיָה".
– "אָז מָה עוֹשִֹים כָּעֵת? אֵיךְ מִתְמוֹדְדִים?"
– "בֵּינְתַיִם מִשְׁתַּדְּלִים לְגַדֵּל אוֹתוֹ בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, לָתֵת לוֹ אֶת הַכֵּלִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים שֶׁהֻקְצְבוּ לוֹ בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה וְהָאֶפֶקְטִיבִית בְּיוֹתֵר, שֶׁיְּמַמֵּשׁ אֶת מְלֹא הַפּוֹטֶנְצְיָאל שֶׁל מַה שֶּׁהוּא מְסֻגָּל לְמַמֵּשׁ, וְלַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר כְּדֵי לְהִמָּנַע מִנֶּזֶק וּמִסֵּבֶל מְיֻתָּר עַד לַמָּוֶת".
הָאָב אֵינוֹ מַרְפֶּה: "אוּלַי תּוּכַל רַק לוֹמַר לִי מָה שְׁמָהּ שֶׁל הַמַּחֲלָה, אֲחַפֵּשֹ בְּעַצְמִי בְּכָל קַצְווֹת תֵּבֵל, אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה".
– "לֹא יְדִידִי, אֵין תִּקְוָה, הָעִנְיָן בָּדוּק, חָתוּם וְסָגוּר" אוֹמֵר הָרוֹפֵא בְּפָנִים חֲתוּמוֹת.
– "בְּכָל זֹאת, תַּגִּיד לִי כְּבָר, אֵיךְ קוֹרְאִים לְמַחֲלָה הַזּוֹ?"
– "חַיִּים! זֶה שְׁמָהּ שֶׁל הַמַּחֲלָה הַסּוֹפָנִית שֶׁבִּנְךָ סוֹבֵל מִמֶּנָּה, וְכֻלָּם מֵתִים מִזֶּה"…

וּכְבָר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (י"ז)
"סוֹף אָדָם לָמוּת, וְסוֹף בְּהֵמָה לִשְׁחִיטָה, וְהַכֹּל לְמִיתָה הֵם עוֹמְדִים. אַשְׁרֵי מִי שֶׁגָּדֵל בַּתּוֹרָה וַעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה, וְעוֹשֶֹה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ. גָּדֵל בְּשֵׁם טוֹב וְנִפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה: 'טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ'."
זהו אחד הסיפורים הראשונים שהייתה לי הזכות לכתוב בגיליון שלום לעם (גיליון 5) במהדורתו הראשונה בשנת תשס"ד.

כשאני רואה היום, ח"י שנים לאחר מכן, את גיליון האלף, עולים בי דברי הפסוק בישעיה "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם, אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיהו ס', כ"ב). גם אם בפועל ההתחלה הייתה בהדפסה בפורמט גדול שהוקטן עם השנים, בסופו של דבר העלון הקטן והצנוע שהופץ בכמה אלפי עותקים בודדים, הפך לגיליון מבוקש המופץ בעשרות אלפי עותקים שרבים מחכים לו, המביא איתו בשורה של התבוננות, מחשבה, והעמקה בצורה שווה לכל נפש.
אני מודה לה' שזיכה אותי בזכות גדולה זו להימנות עם מייסדי הגיליון הנפלא הזה. ואם זכיתי בימים ההם לגעת בלבבות צעירים, והיה זה שכרי. ומברך את כל העוסקים במלאכה שיזכו להמשיך בעבודת הקודש בטוב בשמחה ובנעימים, להאיר את האור הטוב בלבבות.

אנקדוטה קצרה שיש בה גילוי נאות (בתקווה שהעורך היקר לא יצנזר אותי), אגלה לכם בסוד שכאשר עברנו מהפורמט הישן בגיליון ה-231, קרתה טעות (כן, באשמתי, אני מודה. ובכל זאת לא פוטרתי…) והמספר התחלף ל-300, וכך התרחשה קפיצת הדרך שהביאה אותנו עד הלום עם תשע מאות גיליונות אך עם המספר 1,000 שעוד יצמח ויתרחב בסייעתא דשמיא.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

מלה בסלע

סיפור צעיר

טעות קטנה וגדולה

סיפור צעיר

בארץ הפאפים

סיפור צעיר

והדרת פני זקנה

סיפור צעיר

צחוק הגורל

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'