לילה סוער ירד על פני 'מפרץ דלאוור'. מייק ישב כשהוא מכווץ בכיסאו בסוכת המצילים הסמוכה לים, והתבונן במזג האוויר הסוער. גלים גדולים התנפצו אל החוף והרעידו את הסירות הרבות שהיו קשורות במזח. 'השותפות עם בוב, חייבת להסתיים בהקדם!' הרהר לעצמו. 'חבל, דווקא בנינו יחד עסק שהתפתח בצורה טובה, אבל אין מה לעשות, לא ניתן להמשיך יותר בצורה הזאת!' צעדיו הכבדים של בוב נשמעו היטב כאשר טיפס לסוכת המצילים המחוממת, דלת הברזל נפתחה ובוב הופיע בפתח במלוא גודלו. הוא פשט את מעילו והתיישב. "קר מאד בחוץ והים לא נראה רגוע בכלל", הפטיר בוב, בעוד מייק מוזג עבורם כוסות קפה שחור. שריקות הרוח שנשבה בחוץ רק הוסיפו לאווירה המתוחה. אבל מייק היה הראשון שפתח בדברים: "תראה בוב, היינו שני בחורים צעירים ונמרצים כשפתחנו את העסק למכירה והשכרה של סירות, הוספנו בהמשך גלשנים, סירות מרוץ, פארק תיירות שלם, ואת הכל עשינו ביחד. אבל לאחרונה הדברים נתקעו לנו…" בחודשים האחרונים צצו מריבות רבות בין מייק ובוב, בתחילה סביב שאלות קטנות כמו באיזה עיתון לפרסם את מבצעי הקיץ, או באיזה צבע לצבוע את מפרשי הגלשנים, אבל הדברים המשיכו והתדרדרו, ולאט לאט נוצרה אווירה מתוחה ולא נעימה, עד לתחושה שיש חומה שצמחה ביניהם. מייק רמז לבוב שעליהם לקבוע שיחה לפרוק השותפות והם החליטו להיפגש בערב בסוכת המצילים לשיחת סיכום אחרונה.
הרוח בחוץ שרקה בעוז ורסיסי טיפות ניתזו על שמשת הסוכה. בוב התרומם ממושבו והביט בחלון. "תקשיב זו ממש סערה, גלים ענקיים! אני לא זוכר סופה כזאת חזקה במפרץ שלנו", אמר. מייק הביט בו באדישות. לפתע נשמע קול רעש חזק מבחוץ וגל עצום היכה בעוז במזח. בוב שעמד בסמוך לחלון השמיע צעקה: "הסירות! – הן נתלשות מהחוף ונגררות אל הים! אסור שזה יקרה!" מייק קם בבהלה: "זה הפסד עצום!" קרא. השניים ירדו במהירות אל החוף ולעיניהם נגלה מחזה נורא. הגלים היכו בכל עוז בחוף ובמזח, סירות רבות התנתקו מהחוף חלקם אף נראו הפוכות. הסוכות ומצנחי הגלישה התעופפו לכל עבר. השניים עמדו נדהמים מול ההרס. הראשון שהתעשת היה בוב, "קדימה!" צעק כשהוא מנסה להתגבר על שריקת הרוחות: "עדיין ניתן להציל לפחות חלק מהסירות!" בוב הגבוה והשרירי לא היסס ונכנס למים ובכוחות אדירים החל למשוך את אחת הסירות הסמוכה אליו, הוא חיבר את החבל הגדול לנקודות נוספות בסירה, ובמאמץ אדיר הצליח לקשור בשנית את הסירה לאחת היתדות במזח. הוא חזר אל המים, כשהוא לא נרתע מהגלים הסוערים וחזר על הפעולה עם סירות נוספות. ואילו מייק רץ על החוף כאחוז טירוף, אך לא העז להיכנס אל המים, אלא שלפתע עלה במוחו רעיון. הוא רץ לסוכת המצילים ושלף משם את זיקוקי החירום. כעבור רגעים ספורים האירו שמי המפרץ זיקוקים לבנים – אות לכל תושבי האזור שמישהו בסכנה. מייק תפס את שפופרת הטלפון והרהר נואשות למי אפשר לחייג בשעה כה קריטית: "למושל! כן אתקשר למושל האזור!" מייק חייג וכעבור רגעים מספר נשמע קולו של המושל מעבר לקו. מייק שניחן בכושר שכנוע יוצא דופן, הצליח להסביר במהירות למושל את הסכנה המתרגשת על הפארק ואת העזרה המיידית שאותה הם צריכים במהירות. המושל גילה הבנה לחומרת האירוע ושלח קריאה דחופה לכל גורמי החילוץ באזור לבוא לעזרה.
בדקות הבאות החלו להגיע לחוף אנשים רבים מהסביבה, גם מתנדבים מהאזור וגם אנשי ענפי התיירות השונים שראו את זיקוקי החירום ששיגר מייק. בשמיים נשמע קול טרטור מסוקים שהאירו את החוף בזרקורים. וקצין משטרה מקומי החל לארגן את האנשים על פי הכוונתו של בוב. המתנדבים עבדו קשה, חלקם טיפלו בציוד על החוף וחלקם נכנסו למים ותודרכו על ידי בוב כיצד לקשור את החבלים, על איזו סירה לעבוד ועל מה לוותר. מייק מצידו התרוצץ על החוף ועדכן את קציני המשטרה בתוואי השטח של הפארק ובנזק של הציוד והמתקנים השונים. פעולות החילוץ נמשכו במאמץ רב במשך מספר שעות למרות מזג האוויר הסוער.
עם אור ראשון של בוקר החלה הסופה להירגע וכשהאיר היום כבר פסקו הרוחות והגלים הפכו לרגועים יותר. רק אז נשמע קולו של מפקד המשטרה כשהוא מכריז על סיום המבצע. מייק ובוב הסתובבו בהתרגשות בין המתנדבים והודו להם מקרב לב, השניים אף ניגשו אל מפקד המשטרה ולחצו את ידו בחום. אומנם הסופה גרמה נזק לא מבוטל, אבל באופן כללי הם הצליחו להציל את רובו המוחץ של ציוד הגלישה והסירות.
אחרון המסייעים עזב את האזור ומייק ובוב נותרו לבדם על המזח. חולצתו של בוב הייתה קרועה והוא היה סחוט כולו, גם מייק נראה פרוע ורטוב כולו מהגשם שירד. "האמת, בוב", אמר מייק, "הסתכלתי עליך בהערצה, איך נכנסת למים, משכת את הסירות, לא התייאשת! אין עליך!" ואילו בוב חייך והשיב: "מייק! ללא האלתור שלך עם הזיקוקים וכושר השכנוע שלך, לא היו באים לכאן כל כך הרבה מחלצים!"
שתיקה השתררה בין השניים. "נראה לי שאני לעולם לא אוותר על השותפות איתך, הידע המקצועי והכוח שלך זה ממש נדיר!" בוב חייך. "תודה! עם יכולות חברתיות כמו שלך והיצירתיות המדהימה, אני בטוח שהפארק שלנו יזנק קדימה!" מייק טפח לחברו על השכם בחביבות, "נראה שהסופה הביאה גם דברים טובים, לא?"
"בהחלט!" הנהן בוב, "אולי הסופה הזאת לימדה אותנו שצריך רק לחפש את התכונות הטובות שקיימות בכל אחד מאיתנו ולהוציא אותן מהכוח אל הפועל…"
*
לכל אחד מאיתנו יש אופי מיוחד וכישרונות ייחודיים, והוא נדרש רק להכיר בכך ולפתח את הכישרון הייחודי שלו ולהשתלב בצורה נכונה בסביבה שלו, תוך כדי הוא מביא לידי ביטוי את הטוב והמיוחד שבו. בצורה זו כולם מרוויחים ונהנים. וכך יכולה להיבנות חברה טובה ושיתופית, כשכל אחד תורם את חלקו בצורה הטובה ביותר.
