חשבתי לעצמי שאני אצליח להשתחרר מהעבר שלי בקלות. שאחרי כל מה שעברתי בחיים אני רק צריך לקבל את ההחלטה לעזוב את כל מה שהיה ולהתקדם למציאות חדשה.
אז חשבתי…
יש שפע של אתגרים. הדרך ארוכה הרבה יותר ממה שתכננתי. המסע הזה לא פשוט בכלל. ויש כל כך הרבה זיכרונות מהעבר שרודפים אחרי… כוחות חזקים ממני שמבקשים למשוך אותי אחורה בזמן, להחזיר אותי למקומות שאני לא רוצה יותר להיות שם.
אני מפחד… זה סוגר עליי… המחשבות רצות… אין לאן לברוח… יש פה ים אדיר גדול שמאיים לעשות עליי סוף… אולי ארים ידיים בייאוש?! אולי אצעק בתסכול?! אולי אלחם?! אולי אחזור בחזרה למציאות הישנה?!
מה עושים?!
קופצים למים.
הפקודה מגיעה מלמעלה: "מַה תִּצְעַק אֵלָי?! דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ".
זה לא הזמן לצעוק. גם לא להילחם. בטח שלא להתייאש ולחזור אחורה.
זה הזמן להתקדם בכל הכוח. לא לראות שום דבר בעיניים. להאמין שאפשר. להאמין שאני מסוגל. להכיר בכך שהדמיונות הם חזקים והם מחלישים אותי. שהפחדים שלי הם לא אמיתיים.
צריך לאזור אומץ. להיות נחשון ולקפוץ אל הלא נודע.
נתראה בעזרת השם מעבר לים סוף.
סוף.