לנתנאל לא נדרשו יותר משתי דקות כדי לקבל את ההחלטה שהוא מכניס לתוך הבית את תושבי העוטף ומזמין אליו הביתה את משפחת כהן. אומנם בהתחלה הוא חשש מתגובת אשתו וילדיו, שכן היה להם בית קטן יחסית – שלושה חדרים ויחידה קטנה של חדר וחצי שהייתה ריקה. איפה בדיוק הוא יכניס בחדר וחצי משפחה של ארבע נפשות? אבל הלב שלו צעק לו שילך על זה בכל הכוח וה' יעזור.
כשהגיע איתי כהן ודפק בדלת, הרגיש נתנאל שהוא מעולם לא חש תחושת התרוממות גדולה ועוצמתית כמו באותו רגע, והמעשה הטוב שהוא זוכה להיות חלק ממנו, ממלא את עולמו במשמעות וסיפוק.
בימים הראשונים הכירה משפחת כהן את משפחתו של נתנאל, והילדים שיחקו ביחד בחצר בחוץ. איתי כהן הציג את עצמו לפני נתנאל והציע להשתתף כמובן בהוצאות משק הבית כי אין שום סיבה שמשפחתו של נתנאל תשלם על משפחת כהן.
נתנאל קיבל את ההצעה של איתי בשמחה ואמר לאשתו: "נו, את רואה? גם נעשה חסד גדול וגם נוכל להמשיך ולחיות בשגרה המבורכת שלנו…"
עם הזמן הלך והתחזק הקשר בין שתי המשפחות. נתנאל ואיתי החלו לעשות יותר ויותר דברים ביחד: חברותא ללימוד גמרא לאחר העבודה, טיולי אופניים בימי חמישי. שרה ואשתו של איתי התיידדו ונעשו חברות נפש. משפחת כהן, המתארחת, הייתה אסירת תודה למשפחה המארחת, שעזרה להם כל כך ברגעים הקשים, ולא הפסיקה להודות על הכנסת האורחים החמה.
בוקר אחד, כשהגיע נתנאל לעבודתו בבנק, ניגש אליו הבוס יואב, ואמר לו שהוא חייב למצוא דירה קטנה לכמה חודשים לאחיין האהוב שלו שמגיע מארצות הברית.
"אם אני זוכר טוב, שיתפת אותי פעם בכך שיש לכם בבית יחידה קטנה פנויה. חשבתי שהאחיין שלי יוכל להתגורר זמנית ביחידה שלכם, מה אתה אומר?"
נתנאל המופתע הבין שהוא לא יכול ברגע אחד לדחות את הבוס שלו. "קודם כול זה מאוד מחמיא לי. ברשותך רק אתייעץ עם אשתי"…
"בוודאי", ענה יואב. "רק תהיה בטוח שאני אהיה חייב לך אישית טובה!"
כשהגיע לביתו ניגש נתנאל לשרה אשתו ושיתף אותה במה שאמר לו הבוקר יואב, אבל היא לא הבינה: "איך אתה רוצה שנארח את האחיין שלו כשאנחנו כבר מארחים את משפחת כהן?"
"את צודקת!" ענה לה: "הרי אנחנו לא יכולים פשוט להגיד למשפחת כהן ללכת מכאן, במיוחד שאנחנו יודעים היטב שאין להם לאן ללכת… עם כל הכבוד לבוס שלי, יש כאן גורמים חשובים יותר ואני לא רוצה לפגוע בהם".
שרה הסתכלה עליו ושאלה: "אז מה אתה מתכוון לעשות?"
"ובכן…" ענה לה נתנאל. "אומנם זה לא יהיה לי נעים, אבל אסביר זאת ליואב. אני בטוח שהוא יבין. אין לנו אפשרות אחרת, למרות ההכנסה הכספית שנפסיד".
למחרת בבוקר ביקש נתנאל לדבר עם יואב הבוס ואמר לו: "אין לך מושג כמה אני מעריך את העובדה שחשבת וסמכת עליי. אבל רציתי לשתף אותך שמאז שבעה באוקטובר אנחנו מארחים בבית שלנו משפחה שגרה בעוטף – משפחת כהן. אנשים באמת נהדרים. אני ממש לא יכול להגיד להם שהם צריכים לחפש לעצמם מקום אחר, כי אין להם לאן ללכת. אני מצטער, אבל לא נוכל לארח את האחיין שלך"…
יואב הסתכל עליו במבט מאוכזב קמעא. הוא חשב קצת ואמר לו: "כבר חשבתי שאוכל לבשר לאח שלי בשורות טובות, אבל אני מבין אותך לגמרי. תודה שניסית. ואל תדאג, היחסים בינינו כמובן לא ייפגעו, אני מבין את המצב של המשפחה מהעוטף ואני מוקיר את המאמצים שלך"!
יואב ונתנאל לחצו ידיים ונתנאל המשיך בעבודתו בבנק. בסוף היום, כשהגיע הביתה, חיכה לו בתיבת הדואר מכתב מרשויות המס. במכתב נאמר לו שעל פי הממצאים שלהם הוא חייב להם יותר ממאה אלף ש"ח. נתנאל החזיק, נוסף לעבודתו כשכיר, גם עסק קטן ועצמאי למכירת כיפות וטליתות, ואת עסקיו הצדדיים הקפיד לנהל באמצעות מאיר, רואה החשבון שלו.
כשהתקשר למאיר וסיפר לו על המכתב, הוא אמר: "אני מקווה שלא נסתבך מולם, תן לי לבדוק את זה"! בערב הבחין איתי שנתנאל מוטרד ושאל אותו: "תגיד, הכול בסדר איתך? אתה נראה לי מהורהר"…
"האמת שאני מוטרד מאוד", ענה נתנאל ושיתף אותו במתרחש. הוא סיפר לו על ההצעה שקיבל מהבוס שלו לארח את האחיין שלו וכן על המכתב ממס הכנסה" :תקשיב, אחי!" אמר לו איתי, "קודם כול תדע שאני ממש מעריך את זה שלא זרקת אותנו ככה, ואני מקווה שלא נגרם לך נזק. בקשר למכתב, אחי הגדול הוא פקיד שומה. אבקש ממנו שיבדוק מה אפשר לעשות במקרה שלך".
כעבור יום קיבל נתנאל שיחת טלפון מרואה החשבון: "אני באמת לא מבין איך זה קרה, אבל מס הכנסה מחקו לך את החוב!" נתנאל התפלא ושאל: "איך יכול להיות?" ומאיר הסביר: "הבנתי מהאיש שלי שם, שפקיד שומה עשה חישוב מחדש של החוב והכול בוטל…"
נתנאל ניגש להודות לאיתי על העזרה הגדולה, ושתי המשפחות ישבו לסעודת הודיה. בסוף הערב ניגש נתנאל לשרה ואמר לה כממתיק סוד" :את רואה אשתי היקרה? בסופו של דבר עשינו בחוכמה כשהחלטנו לדחות את בקשתו של יואב ולא להוציא את משפחת כהן. בסופו של דבר, בזכות החסד הזה ניצלנו מקנס כספי גדול מאוד".
כאשר אדם מוכן לעשות חסד ולהתמסר לעשיית טוב בלי שיקולים של "מה יצא לי מזה". הוא לעולם לא יפסיד, ואדרבה הוא יראה מזה רק טוב. לפעמים באופן גשמי, כמו הכנסה לא צפויה וכו', ולפעמים באופנים אחרים נסתרים. "עולם חסד יבנה", העולם תלוי בחסד הטוב שלנו, כך הוא הולך ונבנה לכיוון הטוב שלו.
