עזרה בפארק המשחקים

שָׁלוֹם לָכֶם, קוֹרְאִים לִי יִשַׁי, וַאֲנִי גָּר בְּאֵזוֹר הַמֶּרְכָּז. רָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם עַל יוֹם חֲוָיָתִי בִּמְיֻחָד שֶׁהִשְׁתַּתַּפְתִּי בּוֹ, וּבִמְיֻחָד עַל מָה שֶׁקָּרָה לִי בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם.
הַכֹּל הֵחֵל כְּשֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּנוּ הָרַב הֵחֵל לִמְסֹר שִׁעוּרִים לַיְּלָדִים. וְהֶחְלַטְתִּי גַּם אֲנִי לְהִשְׁתַּתֵּף, כְּדֵי לִלְמֹד קְצָת מֵעֵבֶר לִשְׁעוֹת הַלִּמּוּד בְּבֵית הַסֵּפֶר. הָרַב הָיָה מְסַפֵּר סִפּוּרֵי צַדִּיקִים, מְלַמֵּד אוֹתָנוּ הֲלָכוֹת וְלִפְעָמִים גַּם הָיִינוּ אוֹמְרִים פְּסוּקֵי תְּהִלִּים וּמִשְׁנָיוֹת לִרְפוּאָה וְלִשְׁמִירָה וַהֲגָנָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל. בַּתְּחִלָּה הָיוּ קְצָת יְלָדִים שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בַּשִּׁעוּר. אֲבָל עִם הַזְּמַן הֵחֵלּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר יְלָדִים לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׁעוּר, עַד שֶׁכִּמְעַט הָיִינוּ שְׁלוֹשִׁים יְלָדִים.
יוֹם אֶחָד סִפֵּר לָנוּ הָרַב שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִבְצָע עַל 'שִׁנּוּן מִשְׁנָיוֹת בְּעַל פֶּה', וּמִי שֶׁיַּצְלִיחַ לִלְמֹד פֶּרֶק שָׁלֵם יִזְכֶּה בִּפְרָס מְיֻחָד. אֲנִי הֶחְלַטְתִּי לְהִשְׁתַּתֵּף. זֶה לֹא הָיָה קַל, הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַקְדִּישׁ אֶת הַחֲזָרוֹת עַל חֶשְׁבּוֹן הַזְּמַן הַפָּנוּי שֶׁלִּי וּבִזְמַנֵּי הַהַפְסָקוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר, אֲבָל בְּכָל זֹאת דָּבַקְתִּי בַּמְּשִׂימָה בְּעַקְשָׁנוּת. וּלְבַסּוֹף הִצְלַחְתִּי, יָדַעְתִּי אֶת כָּל הַפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל מַסֶּכֶת 'אָבוֹת' בְּעַל פֶּה.
"כָּל מִי שֶׁעָבַר בְּהַצְלָחָה אֶת הַמִּבְחָן", הוֹדִיעַ לָנוּ הָרַב, "יֻזְמַן לְטִיּוּל לְפַּארְק מִשְׂחָקִים חֲוָיָתִי, שֶׁיִּתְקַיֵּם בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא!"
"יֵשׁ!" "הֵידָד!" צָהַלְנוּ בְּשִׂמְחָה. אַף אֶחָד לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהָרַב יַעֲשֶׂה לָנוּ טִיּוּל שָׁוֶה כָּל כָּךְ! וְאָכֵן, כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ הִגַּעְתִּי לָאוֹטוֹבּוּס שֶׁשָּׂכַר הָרַב, מְצֻיָּד בְּתִיק הַטִּיּוּלִים שֶׁלִּי, בְּבַקְבּוּק מַיִם וּמְעַט חֲטִיפִים. הָרַב חִכָּה לָנוּ וְקִבֵּל כָּל אֶחָד בִּמְאוֹר פָּנִים. גַם בְּדַרְכֵּנוּ לְפַארְק הַמִּתְקָנִים אָמַר הָרַב דִּבְרֵי תּוֹרָה.
הִגַּעְנוּ. הָיוּ לָנוּ אַרְבַּע שָׁעוֹת לְשַׂחֵק בְּכָל הַמִּתְקָנִים, הָחֵל מֵרַכֶּבֶת הָרִים, מַגְלֵשׁוֹת גְּדוֹלוֹת, מִתְקָנִים שֶׁעוֹלִים בָּאֲוִיר וְיוֹרְדִים, מַמָּשׁ חֲוָיָה נֶהְדֶּרֶת. אֲבָל אָז קָרָה הַמִּקְרֶה שֶׁרָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם עָלָיו: הָיָה זֶה בִּזְמַן שֶׁעָמַדְתִּי בְּתוֹר אָרֹךְ מְאֹד לַמַּגְלֵשָׁה הַגְּדוֹלָה. הִמְתִּינוּ שָׁם הֲמוֹן יְלָדִים, וְהַתּוֹר הִשְׂתָּרֵךְ עַד לַמַּעֲבָר לְשַׁעַר הַכְּנִיסָה. וְאָז הִגִּיעוּ כַּמָּה יְלָדִים גְּבוֹהִים מִמֶּנִּי, שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר, וְהֵם עָקְפוּ אוֹתִי בַּתּוֹר. אָמַרְתִּי לָהֶם, "סְלִיחָה, אֲנִי הָיִיתִי כָּאן קֹדֶם", אַךְ הֵם צָחֲקוּ לְעֶבְרִי בְּזִלְזוּל. הֶחְלַטְתִּי לְהַבְלִיג וְהִמְשַׁכְתִּי לְהַמְתִּין.
לְיָדֵינוּ עָבַר אָדָם מְבֻגָּר, לָבוּשׁ בַּחֲלִיפָה וּבַעֲנִיבָה וְצוֹעֵד בְּאִטִּיּוּת עִם תִּיק שָׁחֹר שֶׁל אַנְשֵׁי עֲסָקִים. הוּא לֹא הִבְחִין בְּאֶבֶן קְטַנָּה שֶׁהָיְתָה עַל הַשְּׁבִיל, וּלְפֶתַע אִבֵּד אֶת שִׁוּוּי מִשְׁקָלוֹ, וְרָאִיתִי אוֹתוֹ נוֹטֶה לְכִוּוּן הַקַּרְקַע. בְּלִי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם, יָצָאתִי מֵהַתּוֹר וְעָזַרְתִּי לוֹ לָקוּם, וְגַם אָסַפְתִּי לוֹ אֶת הַדַּפִּים הָרַבִּים שֶׁהָיוּ בַּתִּיק וְהִתְפַּזְּרוּ לְכָל עֵבֶר.
"אַתָּה בְּסֵדֶר, אֲדוֹנִי?" שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, "אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אָבִיא לְךָ מַיִם לִשְׁתִיָּה?" אָמַרְתִּי וְהוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת הַתִּיק. "אֲנִי בְּסֵדֶר", הוּא הֵשִׁיב לִי, "תּוֹדָה רַבָּה!"
"הֵיי", שָׁמַעְתִּי קְרִיאָה מִכִּוּוּן הַתּוֹר, סוֹבַבְתִּי אֶת רֹאשִׁי וְרָאִיתִי שָׁם אֶת אוֹתָם יְלָדִים גְּדוֹלִים שֶׁעָקְפוּ אוֹתִי. "אַתָּה בֶּטַח מַכִּיר אֶת הַכְּלָל", הֵם פָּנוּ אֵלַי בְּחִיּוּךְ מוּזָר, "מִי שֶׁהָלַךְ – מְקוֹמוֹ בָּרַח". וְאָז הֵבַנְתִּי שֶׁהֵם לֹא מִתְכַּוְּנִים לָתֵת לִי לַחְזֹר לִמְקוֹמִי בַּתּוֹר הָאָרֹךְ. פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁכָּעֵת אֶצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין עוֹד שָׁעָה לְפָחוֹת בִּתְחִלַּת הַתּוֹר עַד שֶׁאוּכַל לְהִתְגַּלֵּשׁ, אַךְ בְּקָרוֹב נַתְחִיל לְהִתְאַרְגֵּן לַחֲזָרָה לַבַּיִת, כָּךְ שֶׁכַּנִּרְאֶה אֵאָלֵץ לְוַתֵּר עַל הַמִּתְקָן הַזֶּה.
הִרְגַּשְׁתִּי קְצָת עֶצֶב וּתְחוּשַׁת הַחְמָצָה, אֲבָל גַּם שָׂמַחְתִּי מְאֹד שֶׁעָזַרְתִּי לְאָדָם מְבֻגָּר, אֲפִלּוּ שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּירוֹ. "לָמָּה אַתָּה נִרְאֶה מְדֻכְדָּךְ?" פָּנָה אֵלַי הָאִישׁ הַמְּבֻגָּר.
"כִּי כָּעֵת הִפְסַדְתִּי אֶת הַמָּקוֹם שֶׁלִּי בַּתּוֹר. אִם אֲנִי אַמְתִּין בַּתּוֹר הַזֶּה אוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹר אַחֵר, עוֹד לִפְנֵי שֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרִי כְּבָר אֶצְטָרֵךְ לַחֲזֹר הַבַּיְתָה!" הִסְבַּרְתִּי לוֹ.
"אַל תִּדְאַג, אַתָּה יֶלֶד טוֹב, אַתָּה עָזַרְתָּ לִי מִקֹּדֶם כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא הוֹשִׁיט לִי יָד, כָּעֵת אֲנִי אֶעֱזֹר לְךָ!" לֹא הֵבַנְתִּי לְמָה הוּא מִתְכַּוֵּן… הוּא שָׁלַף פֶּתֶק, כָּתַב עָלָיו כַּמָּה דְּבָרִים וְהוֹשִׁיט לִי. הִסְתַּכַּלְתִּי בַּפֶּתֶק, וְרָאִיתִי מָה שֶׁהָיָה כָּתוּב בּוֹ: "נָא לָתֵת לַיֶּלֶד הַזֶּה לְהִכָּנֵס רִאשׁוֹן לְכָל מִתְקָן מִבְּלִי לְהַמְתִּין בַּתּוֹר. בִּבְרָכָה, מְנַהֵל פַּארְק הַמִּתְקָנִים". הִבַּטְתִּי עָלָיו בְּחִיּוּךְ. הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁהֵבַנְתִּי בְּמָה הוּא עוֹבֵד. הוּא חִיֵּךְ אֵלַי וְאָמַר לִי: "תֵּהָנֶה, זֶה מַגִּיעַ לְךָ!"