מורה חכם ביקש ללמד את תלמידיו שיעור על השפעתה של השנאה.
הוא ביקש מכל אחד מתלמידיו לשאת עימו במשך חודש שקית בד ובה חמישה תפוחי אדמה.
"עליכם לקחת איתכם את השק לכל מקום, אסור לכם לעזוב אותו!" הנחה המורה.
התלמידים ביצעו את מה שהתבקשו. בתחילה זה רק היה כבד, אחר כך זה היה קצת מוזר ולא נוח. כמה ימים אחרי שהם כבר התרגלו לשאת את השק, הם החלו לחוש בריח לא נעים מלווה אותם לכל מקום. תפוחי האדמה החלו להרקיב, ומיום ליום הפך הסירחון לבלתי נסבל.
אף אחד לא שרד חודש עם השק.
"ככה זה בדיוק עם שנאה!" אמר המורה כשראה את ידיהם הריקות של תלמידיו. "אם תבינו את עומק הריקבון שנוצר בנפש שיש בה שנאה, לא תוכלו עוד לשנוא!"
*
זה לא רק עם שנאה – כל מטען שלילי שאנחנו סוחבים בלב משפיע עלינו וגורם לנו להרגיש רע, וככל שהזמן חולף, ככה מתעצמת התחושה הרעה ומתפשטת בלב.
אדם עושה שטויות, מעשים שהוא לא באמת רוצה לעשות, מתנהג בצורה שלא מתאימה למה שהוא באמת מאמין ורוצה, ובסופו של דבר הלב שלו מלא באכזבה ובכעס על עצמו. הוא מרגיש שהוא לא בסדר, שהוא לא מצליח, שהוא לא באמת מה שהוא מסוגל להיות.
והתחושות הללו ממלאות את הלב במרירות גדולה, עד כדי כך שהוא מעדיף לסגור את הלב, לא להתבונן, לא לחשוב, לא להיזכר. ולפעמים הוא עלול גם לאבד את האמון בעצמו וביכולת שלו להיות האדם הטוב והנפלא שהוא באמת רוצה להיות. הוא מתייאש מעצמו ומשלים עם המצב כפי שהוא.
ממש לא נעים מה שקורה בלב הזה… בדיוק כמו שק תפוחי האדמה.
ואז מגיע חודש אלול, חודש הסליחות, חודש שמקדים לימי הרחמים הגדולים של תשרי. והמסר הגדול של החודש הזה הוא שאפשר לנקות. שיש אופציה של סליחה. שלא צריך לסחוב בלב את כל המטען השלילי, ושתמיד תמיד אפשר להתחיל מהתחלה.
מתנת התשובה והסליחה היא המתנה הגדולה ביותר שניתנה לאדם שמתמודד עם אתגרים לא פשוטים. הרי כולנו בני אדם וכולנו נופלים במקומות שאנחנו לא באמת מזדהים איתם ולא באמת רוצים להגיע אליהם. כל מה שנדרש מאיתנו זה רק לפתוח את הלב ולהגיד: "סליחה, זה לא הייתי ממש אני!" להכריז שאנחנו לא באמת רעים, זה משהו שאנחנו לא רוצים להיות מחוברים אליו, אנחנו רוצים לנקות את השליליות הזו מתוכנו.
וככה אפשר להגיע לשנה חדשה נקיים וזכים מכל אשמה וסירחון מיותר.
