עניין של ביצוע

קולות שגרת העבודה מילאו את החלל בפירמת רואי החשבון 'דוקינס'. העטים חרקו על מזכרי הנייר, האצבעות תקתקו על המקלדות, ורחש מדחס המזגן שמר על קצב מונוטוני. ג'ים פישר, איש המכירות המוכשר, בדיוק סיים לסגור עוד עסקת ענק עבור החברה ופנה אל מכונת המשקאות כדי להצטייד בפחית משקה אנרגייה.

הוא הכניס שני מטבעות של חצי דולר לחריץ התשלום. המכונה קרקשה והטיחה לעבר המגש שבתחתיתה פחית קרה וצבעונית. ג'ים התכופף, פתח את הפחית בעדינות והגיש אותה אל פיו. אבל עוד לפני שהספיק להרטיב את גרונו ולהרוות את צימאונו, פרץ אל החדר שותפו לשולחן, מקס הממושקף, דחף את ג'ים בכוח והמשיך לרוץ אל עבר היציאה, תוך כדי שהוא צווח "שרפה! שרפה!" ג'ים הביט אל חולצתו הספוגה במשקה אנרגייה דביק וסינן כמה מילים בכעס לעבר גבו המתרחק של מקס.

ג'ים חזר אל חלל העבודה המרכזי ומצא את עובדי המשרד עומדים מבולבלים ומנסים לאתר את מקור האש. "אני מריח ריח של משהו שרוף", אמר רנדי, איש התחזוקה גדול הממדים. "בטח שוב הטוסטר המקצר שלך עושה בעיות. אמרתי לך שיום יבוא ותעלה את המשרד באש!" צעק עליו דילן, המזכיר הוותיק. הם ניסו לרחרח את האוויר ולקבוע את מקור הריח, כאשר מקס התפרץ לחדר: "דלתות החירום נעולות! מה עושים?"

"רגע, אבל איפה האש בכלל?" שאל אותו ג'ים בעודו מנסה לנגב את כתמי המשקה על חולצתו. במקום לענות צעד מקס בנחישות אל עבר חדר התחזוקה ופתח את הדלת. בבת אחת נהרו החוצה ענני עשן סמיך ומילאו את החדר בפאניקה טהורה. העובדים החלו לרוץ אל עבר יציאת החירום, אך התאכזבו לגלות שהדלתות נעולות. "אם הייתם מקשיבים לי, הייתם חוסכים זמן יקר!" שאג לעברם מקס בכעס, אבל דבריו נותרו כקול קורא במדבר.

"אין ברירה, בואו נרוץ לעבר המעלית!" פקד מקס. העובדים רצו אל עבר המעלית בחיפזון, תוך כדי שמסמכים וכלי משרד מתפזרים לכל עבר. הם נדחסו פנימה בקדחתנות, לחצו על הכפתור המוביל לקומת לובי הבניין, והמעלית החלה לנוע. לאחר שלוש שניות נשמע רעש חריקה מתכתי, המעלית נעצרה והאורות כבו.

מלמולי פחד רחשו ומילאו את חלל המעלית הדחוס. מקס לחץ בכפייתיות על כפתור האזעקה: "זה מקושר ישירות לתחנת הכבאות הקרובה, הם בוודאי יגיעו לחלץ אותנו", הוא קיווה בקול רועד. ג'ים, שנשען על מראת המעלית, התמתח מעט וזרק שאלה לאוויר: "איך בעצם זה קרה?" העובדים הביטו זה בפני זה בחשדנות, ואז שבר דילן את הדממה: "אמרתי לך, רנדי, שהטוסטר שלך מסוכן! אמרתי כמה פעמים ואתה לא הקשבת, עכשיו תראה לאן הבאת אותנו!"

רנדי התעצבן והרים את קולו: "אני בכלל בדיאטה כבר שבוע! לא זוכר מה הטעם של טוסט. אתה לעומת זאת מתעקש לעשן בחלון של חדר התחזוקה וחושב שאף אחד לא שם לב! בטח אחד מהבדלים המצחינים שלך התגלגל מאדן החלון והצית את השרפה". ג'ים חיכך את סנטרו בידו ואמר: "רגע, למה אתם כל כך בטוחים שזו הצתה ולא תקלה במערכת החשמל או משהו?"

מקס הביט בו מבעד לזגוגיות משקפיו העבות וסינן: "רגע, אדון ג'ים שטורח לדון את כולם לכף זכות, הבוקר אתה בכלל הסתגרת שם למשך זמן ארוך, בעצם אתה הבנאדם האחרון שנכנס לשם…"
ג'ים הסמיק, מולל את כפתורי חולצתו: "זה נכון, אבל לא ראיתי שם שום דבר חריג. נכנסתי לשם כי הייתי צריך מקום שקט לנהל שיחה אישית". מקס בתגובה היטיב את משקפיו בהבעת פנים מפקפקת.

אבל ג'ים צבר ביטחון: "אתה הראשון שזעקת שיש שרפה בכלל, עוד כשאף אחד לא שם לב לכלום. שפכת את הפחית על החולצה שלי, תראה, כולה דביקה, וצעקת כמו חיה פצועה. איך ידעת שהמקור הוא חדר התחזוקה?" מקס ניפח את חזהו והשיב  בגאווה: "יש לי אינסטינקטים חדים וחוש ריח מפותח ביותר. אתה יודע שבצבא הייתי גשש?"

הטונים במעלית עלו מרגע לרגע, ההאשמות גברו ואגרופים נקמצו. מילים קשות הוטחו והצעקות הפכו למחרישות אוזניים: "אנחנו בחיים לא נצא מכאן!" "שרפת את המשרד!" "צריך לערב משטרה!"
בדיוק באותו רגע, כאשר המצב היה נראה אבוד לגמרי, נפתחה דלת המעלית. צוות העובדים המזיעים והמבוהלים בהו בחופש שנפער לנגד עיניהם. אבל בפתחו של החופש עמד לא אחר מאשר… מר דוקינס, נשיא החברה בכבודו ובעצמו. הוא נשען על מקלו בחביבות ואמר: "נו חברֶה, קודם תצאו ואז נדבר…" הוא הוביל אותם למשרדו והציע להם קנקן מיץ ועוגיות שוקו־צ'יפס.

"אני מבין שעברה עליכם חוויה לא פשוטה", אמר מר דוקינס במבט מבין וזכה להנהונים מותשים. "אני יכול לפתור לכם את הפלונטר, אני יודע מי אחראי לשרפה במשרד…" העובדים הופתעו ורכנו קדימה בכיסאותיהם בדריכות.
"האחראי להצתה הוא… אני!" הטיל מר דוקינס את הפצצה. "זוכרים שכבר לפני חודש קיבלתם מייל ובו נוהלי בטיחות במקרה חירום? ההוראות שהיו בגוף המייל היו ברורות במיוחד: יש להדפיס את המייל על נייר צבעוני ולהדביק את ההוראות במקומות בולטים במשרד. ובכן, הייתה לי יותר מתחושה שלא חננתם את המייל הזה אפילו במבט, והחלטתי לבדוק זאת. השרפה היא בסך הכול מכונת עשן עם אפקט ריח של שרפה. ואם הייתם מסתכלים בהוראות שהופיעו במייל, הייתם יודעים שהמפתחות למדרגות החירום נמצאות ליד המטף שממוקם מעל ארון התיוק. ואז גם הייתם יכולים לדעת שבמקרה שהמעלית נתקעת יש מתג קטן מתחת לכפתורים, שמאפשר לכם לפתוח אותה באופן ידני. הכול היה קיים במייל! הבעיה היא שלא טרחתם לקרוא, לדעת את ההוראות וליישם אותן…"

 

החיים הם עניין מורכב, בעיקר כשדברים משתבשים ולא פועלים בהתאם לסדר הטבעי. וכשדברים לא מסתדרים לנו ואנחנו נתקלים בכאב ובקושי, אנחנו מבקשים פתרון והסבר איך לצאת מזה. אבל אם נשכיל ונחכים ללמוד ולהבין את ההנחיות שנתן לנו הבורא על החיים ועל עצמנו, ונשכיל לפעול בחוכמה ולהימנע ממה שמזיק לגופנו ולנפשנו, נוכל למנוע את רוב הבעיות שפוגשות אותנו בחיים.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

יש לי מושג

בשם המלך

דיבורים טובים

הדיאגנוזה

סיפור לשבת

לא דתי, לא חילוני. יהודי!

מבט אל החיים

מי אנחנו באמת?

דיבורים טובים

איך אני יכול לעזור לעם ישראל?

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'