משפחתו של קאריד התגוררה בשכונת פועלים קטנה בעיר אגאדיר שבמרוקו. בכל בוקר היה קאריד משכים ויוצא לדרכו ליום עבודה במפעל הבגדים בו עבד. העבודה הייתה קשה ומפרכת, אבל היא אפשרה לו לפרנס בכבוד את אשתו וארבעת ילדיהם הקטנים. באחד הימים בדרכו חזרה הביתה, מודעה ססגונית צדה את עינו באחת הסמטאות. "מלך מרוקו מחפש טבח חדש", נכתב בגדול, "פרטים נוספים יימסרו ביום שלישי הקרוב ברחבה הגדולה שמאחורי המאפייה!"
ביום שלישי, כאשר קאריד הגיע לרחבה, היא כבר הייתה עמוסה כמעט עד אפס מקום. הוא טיפס על אחד הספסלים באזור והצליח לראות שני שליחים מהארמון שניצבו על בימה קטנה במרכז הרחבה. "תושבי אגאדיר, שימו לב!" הכריזו בקול. "מלך מרוקו מחפש טבח חדש שיצטרף לצוות הארמון. הטבח המתאים יזכה למשכורת מכובדת ולמגורים לו ולמשפחתו בחדרי המשרתים של הארמון". קאריד החל להבין שהוא ניצב בפני הזדמנות חייו. "המיונים לתפקיד יחלו בעוד חודש בדיוק בשער המערבי של הארמון בעיר רבאט", חתמו השליחים את הודעתם, והתקפלו בזריזות בדרכם אל העיר הבאה.
נרגש כולו חזר קאריד וסיפר לאשתו על התכנית שהחלה מתרקמת בראשו. "נוכל לעזוב את השכונה הישנה ולגור במקום מכובד, להשתכר יפה ולחיות חיים נוחים ורגועים יותר…" הוא אמר נלהב כולו. "נקדיש יותר זמן לילדים ולמשפחה, במקום להיות טרודים כל היום בעול הפרנסה". אשתו של קאריד לא רצתה לצנן את התלהבותו, ולכן עודדה את בעלה ללכת ולהתמודד על המשרה שהתפנתה בארמון.
אחרי חודש מתוח ומלא התרגשות, הגיע קאריד עם עוד עשרות משתתפים לשער הארמון המלכותי ברבאט. הוא הצליח לזהות בתוך הקהל הגדול שפים מפורסמים מכל רחבי מרוקו שהגיעו כדי להתמודד על התפקיד. חשש קל החל להזדחל אל ליבו, אבל קאריד מיהר לסלק אותו. הוא החליט שאם הוא כבר פה, הוא יעשה כל שביכולתו כדי להצליח במשימה שהוא הציב לעצמו.
תרועת חצוצרות חזקה קטעה את מחשבותיו של קאריד. רב המשרתים של הארמון ניצב בפתח הכניסה והכריז: "ברוכים הבאים לארמון המלכותי…" כולם מחאו כפיים, מחכים בקוצר רוח לשמוע איך תתנהל הבחירה של המלך. "כל אחד מכם יקבל הזדמנות לבשל למלך ארוחה אחת. הארוחה הטובה ביותר תזכה את בעליה להיכנס באופן מיידי לתפקיד, והוא יחל בעבודה כבר ביום שלמחרת!" אחרי שחילקו את כל המתמודדים לפי סדר הארוחות שמתוכננות למלך, קיבל גם קאריד את מקומו בתור. בעוד שמונה ימים בדיוק יבשל קאריד – הפועל הפשוט מאגאדיר את ארוחת הצהרים למלך מרוקו.
קאריד הבין שאם הוא רוצה לגבור על השפים ויתר המתמודדים שהגיעו, הוא חייב לפעול בחכמה. עד שהגיע תורו של קאריד לבשל למלך, הוא דאג להתיידד עם רב המשרתים החביב שפגש ביום הראשון בו הגיעו כל המתמודדים לארמון. מתוך שיחות חולין שניהלו השניים בהזדמנויות שונות, אסף קאריד באיטיות מידע רב ככל שהצליח על סדר יומו של המלך. כך כשהגיע לבסוף תורו של קאריד להיכנס למטבח ולבשל למלך, הוא ידע פחות או יותר את סדר יומו העמוס.
בניגוד לשפים ולהרבה מתמודדים אחרים בתחרות שניסו לייצר טעם מושלם וארוחה חווייתית ובלתי נשכחת, קאריד ניסה להתאים את הארוחה שבישל לסדר יומו העמוס של המלך. למשל, קאריד ידע שמידי יום המלך מגיע לארוחת הצהריים אחרי שחייה בנהר הסמוך לארמון ולכן הוא ציפה שהמלך יהיה עייף ומותש. בדיוק בשביל כך הוא פתח את הסעודה בחתיכות דג קטנות עם רוטב מתקתק שיחזירו למלך את כל האנרגיה לה הוא זקוק. בנוסף קאריד הקפיד שלא להגיש יין לאורך כל הארוחה, שכן הוא זכר שאחרי הסעודה המלך פונה לפגישות בענייני ניהול הממלכה. כמו כן, התפריט של קאריד כלל סלט עשיר ותוספות עשירות שיוכלו לשמור על תחושת שובע גם בשעות המאוחרות בלילה, בהן נהג המלך להישאר ער ולקרוא בספרייה המלכותית.
אחרי שעות של הכנות, נכנס לבסוף קאריד רועד כולו לחדר האוכל המלכותי כשהוא נושא מגש ובו הארוחה שבישל למלך. הוא הניח את המגש על השולחן, הוסיף כמה מילים על כל מנה ומיהר להסתלק. אלא שברגע בו יצא קאריד מחדר האוכל החלו לטרוד אותו מחשבות. פתאום נראה לו שזו הייתה טעות ואולי אפילו חוצפה להגיש למלך מאכלים כאלו פשוטים. הוא היה בטוח שאין לו סיכוי לזכות ולכן ארז במהירות את מעט החפצים שהביא איתו, ופנה לחזור לביתו כשבליבו הרגשת החמצה גדולה.
עוד לפני שהספיק לצאת מעיר המלוכה, הוא שמע מאחוריו פרשים. כשהסתובב לראות מה קורה, הוא ראה שני משרתים מהארמון דוהרים היישר אליו. "קאריד סלים?" הם שאלו אותו: "זה אתה? קאריד?" הוא השיב בחיוב, כשהוא מחכה לשמוע מה הם רוצים. "אנחנו רוצים לבשר לך שהתקבלת לתפקיד, החל ממחר אתה באופן רשמי הטבח החדש של המלך!"
*
בפרשתנו מופיעים הציוויים על המאכלות האסורים. התורה מפרטת בדיוק אילו חיות, בהמות, עופות ודגים מותר או אסור לנו לאכול. הקב"ה שברא אותנו ויודע בדיוק עבור אילו תפקידים ומשימות הגוף והנשמה שלנו נבראו, דווקא בגלל כך מצווה אותנו להישמר מסוגי מאכלים שיפגמו בגוף ובנשמה שלנו ויפריעו לנו בעבודתנו הרוחנית בעולם.
