שָׁלוֹם, אֲנִי שׁוּקִי מֵהַדָּרוֹם. בַּכִּתָּה שֶׁלִּי, כְּמוֹ בְּכָל מָקוֹם, יֵשׁ חֶבְרֶה טוֹבִים וְגַם כָּאֵלֶּה שֶׁפָּחוֹת. אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל, כַּמּוּבָן, לִהְיוֹת קָרוֹב לַטּוֹבִים. מִשּׁוּם מָה אַחַד הַנְּעָרִים בַּכִּתָּה שֶׁלִּי, נִקְרָא לוֹ דּוּדִי, הֶחְלִיט שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת חָבֵר טוֹב שֶׁלִּי. הוּא הָיָה נַעַר בַּעַל אִישִׁיּוּת מֻרְכֶּבֶת מְאֹד וּמֹחַ קְרִימִינָלִי, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁאֵינִי נַעֲנֶה לְנִסְיוֹנוֹת הַיְּדִידוּת שֶׁלּוֹ, הֶחְלִיט לְהִתְנַקֵּם בִּי.
בְּאַחַד הַיָּמִים כְּשֶׁחָזַרְתִּי מֵהַלִּמּוּדִים, אֲנִי מְגַלֶּה מֵאָה וְשֶׁבַע שִׂיחוֹת שֶׁלֹּא נַעֲנוּ. עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי אֲפִלּוּ לִבְדֹּק מִמִּי הִתְקַבְּלוּ הַשִּׂיחוֹת וּכְבָר הִתְקַבְּלָה אַחַת נוֹסֶפֶת. אֲנִי עוֹנֶה לַשִּׂיחָה וְקוֹל נִרְגָּשׁ שׁוֹאֵל: "שָׁלוֹם, הִגַּעְתִּי לְשׁוּקִי?"
אֲנִי עוֹנֶה: "כֵּן", וְהַקּוֹל הַהוּא צוֹהֵל: "אַתֶּם רוֹאִים? זֶה אֲמִתִּי! זֶה שׁוּקִי!" גִּמְגַּמְתִּי: "מָה אַתֶּם רוֹצִים בְּבַקָּשָׁה?" וְהַיַּלְדָּה הַהִיא אָמְרָה: "צִ'יפְּסֶר!" שָׁאַלְתִּי: "מָה?!" הַיַּלְדָּה חָזְרָה וְאָמְרָה: "צִ'יפְּסֶר, פִּרְסַמְתָּ שֶׁיֵּשׁ לְךָ סְטוֹק שֶׁל צִ'יפְּסֶרִים חֲדָשִׁים לִמְסִירָה. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים שְׁנַיִם!"
לֹא זוֹכֵר אֵיךְ סִיַּמְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה הַזּוֹ, אֲבָל זֶה לֹא הָיָה יָפֶה. רְגָעִים סְפוּרִים לְאַחַר מִכֵּן הַטֵּלֵפוֹן מְצַלְצֵל שׁוּב, אֲנִי עוֹנֶה וְהַסִּפּוּר חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ, הַפַּעַם נִסִּיתִי לַחֲלֹב יוֹתֵר פְּרָטִים וְהִתְבָּרֵר שֶׁבַּמְּקוֹמוֹן הַשְּׁכוּנָתִי מִישֶׁהוּ פִּרְסֵם הוֹדָעָה שֶׁאֲנִי מוֹסֵר סְטוֹק גָּדוֹל שֶׁל צִ'יפְּסֶרִים חֲדָשִׁים וְכָל הַקּוֹדֵם זוֹכֶה. גַּם בָּרֶשֶׁת רָצָה הוֹדָעָה כָּזֹאת, וְתֵבַת הַמֵּייל שֶׁלִּי הִתְמַלְּאָה בְּבַקָּשׁוֹת מֵאַלְפֵי אֲנָשִׁים.
נִסִּיתִי לַחֲשֹׁב מִי יָכוֹל לְעוֹלֵל לִי דָּבָר כָּזֶה. וְאָז נִזְכַּרְתִּי בְּדוּדִי. הָלַכְתִּי לַהוֹרִים שֶׁלִּי וּפָרַשְׂתִּי בִּפְנֵיהֶם אֶת הַנְּתוּנִים כּוֹלֵל הַחֲשָׁדוֹת שֶׁלִּי בְּדוּדִי. אִמָּא שֶׁלִּי מַמָּשׁ כָּעֲסָה, כָּמוֹנִי. אֲבָל אַבָּא שֶׁלִּי יָשַׁב בְּעֵינַיִם מְצֻמְצָמוֹת וְלִטֵּף אֶת מִצְחוֹ הַמְּהֻרְהָר. הוּא הִפְטִיר מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ: "אֲנַחְנוּ לֹא מַחְזִירִים רַע לַאֲנָשִׁים, אֲנַחְנוּ דָּנִים לְכַף זְכוּת". גַּלְגַּלֵּי מֹחוֹ נָעוּ בִּמְהִירוּת, וְהֵבַנְתִּי שֶׁהוּא רוֹקֵם תָּכְנִית, בַּסּוֹף הוּא אָמַר: "שׁוּקִי, זֹאת הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלְּךָ!"
לֹא הֵבַנְתִּי לְמָה הוּא מִתְכַּוֵּן, כַּמּוּבָן. אֲבָל הוּא הִצִּיעַ שֶׁאֲנַסֶּה לְבָרֵר כַּמָּה עוֹלֶה סְטוֹק שֶׁל צִ'יפְּסֶרִים אֵיכוּתִיִּים מֵהַיְּבוּאָן, וְנוֹדִיעַ לְכָל הַמְּבַקְּשִׁים שֶׁהָיְתָה תַּקָּלָה קְטַנָּה בְּמַחְלֶקֶת הַהוֹדָעוֹת שֶׁל הַחֶבְרָה – זֶה לֹא לִמְסִירָה בְּחִנָּם, זֶה לִמְכִירָה בִּמְחִיר מוּזָל. הָרַעֲיוֹן הָיָה מוּזָר, אֲבָל כְּכָל שֶׁהָפַכְתִּי בּוֹ – אָהַבְתִּי אוֹתוֹ. כְּבָר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לִמְצֹא לִי אֵיזוֹשֶׁהִי הַכְנָסָה נֶחְמָדָה, וְזֹאת בְּהֶחְלֵט הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלִּי.
נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר, הֶעֱבַרְתִּי אֶת הַטֵּלֵפוֹן שֶׁלִּי לְמַצַּב הַשְׁתֵּק, לָקַחְתִּי אֶת הַטֵּלֵפוֹן שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי, וְשָׁקַעְתִּי לְתוֹךְ שִׂיחוֹת עִם יְבוּאָנִים וּרְשָׁתוֹת, הִגַּעְתִּי לְעַשְׂרוֹת יְבוּאָנִים וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִצְלַחְתִּי לְהַגִּיעַ לְעִסְקָה טוֹבָה, אַבָּא הִלְוָה לִי אֶת סְכוּם הַהַשְׁקָעָה הַהַתְחָלָתִי, חָתַם לִי עַל הַמִּסְמָכִים, וְ… יָצָאתִי לַדֶּרֶךְ.
זֹאת הָיְתָה עֲבוֹדָה קָשָׁה מְאֹד לְהָשִׁיב מֵיילִים חוֹזְרִים לְכָל הַפּוֹנִים עִם הַפְּרָטִים הַחֲדָשִׁים. הַרְבֵּה שָׁלְחוּ תְּגוּבוֹת נִזְעָמוֹת, אֲבָל כְּכָל שֶׁהַזְּמַן חָלַף וַאֲנָשִׁים הֵבִינוּ שֶׁהַמְּחִיר הוּא בֶּאֱמֶת מוּזָל, הֵם הֶחְלִיטוּ לִרְכֹּשׁ מִמֶּנִּי אֶת הַצִּ'יפְּסְרִים כִּי הַמְּחִיר שֶׁלִּי הָיָה בֶּאֱמֶת שׁוֹבֵר שׁוּק. הַסְּטוֹק הָרִאשׁוֹן נִגְמַר כַּעֲבֹר שְׁבוּעַיִם, הַסְּטוֹק הַשֵּׁנִי נִגְמַר כַּעֲבֹר חֹדֶשׁ. הִתְחַלְתִּי לְהָבִיא מוּצָרִים נוֹסָפִים וּפָתַחְתִּי מֵעֵין קְבוּצַת רְכִישָׁה, עִם נְקֻדּוֹת אִסּוּף עַצְמָאִיּוֹת בְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ.
הָפַכְתִּי לְנַעַר עָסוּק מְאֹד. הָיִיתִי צָרִיךְ לְשַׁלֵּב בֵּין לִמּוּדִים לְפִתּוּחַ הָעֵסֶק, שָׂכַרְתִּי רוֹאֵה חֶשְׁבּוֹן וְיוֹעֵץ עִסְקִי, וּפָשׁוּט הִתְקַדַּמְתִּי.
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן תְּשַׁע עֶשְׂרֵה הָרֶשֶׁת שֶׁלִּי כְּבָר הָיְתָה עֲנָקִית וּמַחֲזוֹר הַכְּסָפִים שֶׁלִּי גָּדוֹל מְאֹד. וְאָז נִגַּשׁ אֵלַי מִישֶׁהוּ שֶׁקְּצָת הִכַּרְתִּי אֶת פַּרְצוּפוֹ. הוּא הָיָה נִרְאֶה בִּמְצוּקָה וּבִקֵּשׁ לַעֲבֹד אֶצְלִי בָּעֵסֶק. נִסִּיתִי לְזַהוֹת אוֹתוֹ. לֹא הִצְלַחְתִּי. רִאֲיַנְתִּי אוֹתוֹ קְצָת וּכְבָר הֶחְלַטְתִּי לוֹמַר 'לֹא', אֲבָל פִּתְאוֹם קָלַטְתִּי שֶׁזֶּה דּוּדִי. וְאָז אָמַרְתִּי לוֹ: "בּוֹא מָחָר, אֲנִי בְּדִיּוּק צָרִיךְ מַזְכִּיר!" נִסִּיתִי לַחֲשֹׁב מָה אֲנִי יָכוֹל לָתֵת לוֹ שֶׁיַּרְגִּישׁ שֶׁהוּא מֵבִיא תּוֹעֶלֶת אֲבָל לֹא יַזִּיק. מָצָאתִי מַשֶּׁהוּ כָּזֶה, וְתַאֲמִינוּ אוֹ לֹא, דּוּדִי הַיּוֹם הוּא הַמַּזְכִּיר הָאִישִׁי שֶׁלִּי. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת סִפּוּר הַהַצְלָחָה שֶׁלִּי שֶׁקָּרָה בִּזְכוּת הַמֹּחַ הַקְּרִימִינָלִי שֶׁלּוֹ הוּא כִּמְעַט נָפַל מֵהַכִּסֵּא, אֲבָל בִּזְכוּתוֹ הַיּוֹם נִמְנְעוּ מִמֶּנִּי כַּמָּה הֶפְסֵדִים גְּדוֹלִים…