פגישה עם אליהו הנביא

סיפור צעיר

רָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם עַל הַפְּגִישָׁה שֶׁלִּי עִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. אַתֶּם בְּוַדַּאי צוֹחֲקִים עָלַי וְלֹא מַאֲמִינִים לִי, אֲבָל אוּלַי אַחֲרֵי שֶׁתִּשְׁמְעוּ אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלִּי – תַּחְשְׁבוּ אַחֶרֶת. הָאֱמֶת, גַּם אֲנִי לֹא בָּטוּחַ שֶׁזֶּה הָיָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אוֹ מַלְאָךְ אַחֵר שֶׁנִּשְׁלַח מֵהַשָּׁמַיִם לְהַצִּיל אוֹתִי. אֲבָל הָעֻבְדָּה הִיא, שֶׁהָאִישׁ שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְסַפֵּר עָלָיו, הִצִּיל אוֹתִי מִמָּוֶת בָּטוּחַ.

אַתֶּם אוּלַי זוֹכְרִים אֶת הַמִּקְרֶה שֶׁהִתְפַּרְסֵם לִפְנֵי תְּקוּפָה בָּאָרֶץ, שֶׁבּוֹ נֶהָג שֶׁל רֶכֶב יֻקְרָה נָסַע בִּמְהִירוּת גְּבוֹהָה, וְהָיָה מְעֹרָב בִּתְאוּנָה. כָּל הַחֵלֶק הַקִּדְמִי שֶׁל הַמְּכוֹנִית נִמְעַךְ, הַנֶּהָג יָצָא בְּנֵס גָּלוּי, אֲבָל לְמִי שֶׁיָּשַׁב לְיָדוֹ לֹא הָיָה סִכּוּי. וַאֲנִי? אֲנִי יָשַׁבְתִּי בָּרֶכֶב הַהוּא. לֹא כְּנֶהָג – כִּי אֲנִי רַק בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְֹרֵה – אֶלָּא כְּאָח שֶׁלּוֹ, בַּכִּסֵּא שֶׁלְּיָדוֹ. עַכְשָׁו תִּשְׁאֲלוּ אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן שֶׁיָּשַׁבְתִּי שָׁם וְשָׂרַדְתִּי כְּדֵי לְסַפֵּר, אָז הִנֵּה הַסִּפּוּר שֶׁלִּי.

שְׁבוּעַיִם לִפְנֵי הַתְּאוּנָה הַזֹּאת, חָגַגְתִּי בַּר מִצְוָה. כְּחֵלֶק מֵהַמִּצְווֹת שֶׁהִתְחַלְתִּי לְקַיֵּם, הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֶתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּיוֹם – שַׁחֲרִית, מִנְחָה, עַרְבִית – בְּבֵית כְּנֶסֶת, בְּמִנְיָן. הַשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן הָיָה דֵּי קַל. הִרְגַּשְׁתִּי גָּדוֹל, חָשׁוּב, שֶׁמְּצָרְפִים אוֹתוֹ לַעֲשָֹרָה אֲנָשִׁים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַגִּיד קַדִּישׁ וְכָל זֶה. אֲבָל הַשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי כְּבָר הָיָה קָשֶׁה יוֹתֵר. לַמְרוֹת הַקֹּשִׁי, הִצְלַחְתִּי לְהִתְגַּבֵּר וְלִדְבֹּק בַּהַבְטָחָה שֶׁלִּי לְעַצְמִי וְלַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְאָז הִגִּיעַ יוֹם הַתְּאוּנָה. שַׁחֲרִית עוֹד הִתְפַּלַּלְתִּי בְּמִנְיָן, אֲבָל אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם יָצָאתִי עִם אָחִי לְסִבּוּב עַל הַמְּכוֹנִית הַחֲדָשָׁה וְהַיְקָרָה, וְשָׁכַחְתִּי מֵהַכֹּל. נָסַעְנוּ בְּתוֹךְ הָעִיר בְּחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים, וַאֲנָשִׁים הִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ מִכָּל כִּוּוּן. הָיָה בָּזֶה מַשֶּׁהוּ נֶחְמָד, אֲנִי מוֹדֶה. בְּכָל זֹאת, לֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה לִנְסֹעַ בִּמְכוֹנִית יֻקְרָה כָּזֹאת.

אָחִי הִתְכַּוֵּן לִנְסֹעַ לְכִוּוּן הַיְצִיאָה מֵהָעִיר כְּדֵי לָצֵאת לְדֶרֶךְ בֵּינְעִירוֹנִית וּלְהַגְבִּיר מְהִירוּת. מַמָּשׁ קָרוֹב לַיְצִיאָה, עָצַרְנוּ בְּמַעֲבַר חֲצָיָה לְאֵיזֶה זָקֵן חָבִיב שֶׁסִּמֵּן לָנוּ בְּיָדוֹ. אֲבָל הוּא בִּכְלָל לֹא רָצָה לַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ. בִּמְקוֹם זֶה הוּא נִגַּשׁ לַחַלּוֹן שֶׁלִּי, וְשָׁאַל: "אַתָּה כְּבָר בַּר מִצְוָה?"

עָנִיתִי לוֹ שֶׁכֵּן. "אָז בּוֹא תַּשְׁלִים לָנוּ מִנְיָן, צַדִּיק", בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי הַזָּקֵן. "הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד רֶגַע שׁוֹקַעַת וְצָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה". בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן הִתְעַלַּמְתִּי מִמֶּנּוּ. "אֲנִי לֹא מְעֻנְיָן", אָמַרְתִּי לוֹ וְסִמַּנְתִּי לְאָחִי שֶׁיַּמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ. אֲבָל בָּרֶגַע הַבָּא נִזְכַּרְתִּי שֶׁקִּבַּלְתִּי עַל עַצְמִי לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. "תַּעֲצֹר", פָּנִיתִי לְאָחִי. "אֲנִי יוֹצֵא אֵלָיו".

אָחִי הָיָה בְּהֶלֶם, אֲבָל יֵאָמֵר לְשִׁבְחוֹ שֶׁהוּא לֹא מָנַע מִמֶּנִּי, וַאֲפִלּוּ הֶעֱרִיךְ אוֹתִי עַל הַמַּאֲמָץ שֶׁלִּי. "בְּסֵדֶר, לֵךְ תִּתְפַּלֵּל", הוּא אָמַר. "אֲנִי בֵּינְתַיִם עוֹשֶֹה כָּאן סִבּוּב בַּכְּבִישׁ, אֵין כָּאן אֵיפֹה לַחֲנוֹת. אֲנִי אֶחֱזֹר לֶאֱסֹף אוֹתְךָ עוֹד אֵיזֶה רֶבַע שָׁעָה, אַחֲרֵי שֶׁתְּסַיְּמוּ אֶת הַתְּפִלָּה". בְּזֹאת נִפְרַדְנוּ. הוּא הִמְשִׁיךְ בַּנְּסִיעָה וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַסָּמוּךְ.

הַזָּקֵן הוֹדָה לִי, וְלֹא הִפְסִיק לְשַׁבֵּחַ אוֹתִי, וּלְהַסְבִּיר לִי כַּמָּה שֶׁאֲנִי צַדִּיק וְכָל מִינֵי כָּאֵלֶּה דְּבָרִים. הָאֱמֶת? הָיְתָה לִי תְּחוּשָׁה טוֹבָה גַּם בִּלְעָדָיו. לֹא חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים בָּעוֹלָם שֶׁעָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן שֶׁהָיָה לִי. לָקַחְתִּי סִדּוּר וְנֶעֱמַדְתִּי לְהִתְפַּלֵּל. פִּתְאֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַזָּקֵן לוֹחֵשׁ לִי בָּאֹזֶן: "תִּתְפַּלֵּל עַל אָחִיךָ, שֶׁיִּהְיֶה בָּרִיא. תִּתְפַּלֵּל עָלָיו שֶׁיִּזְכֶּה גַּם הוּא לְהָבִין שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא הֶבֶל הֲבָלִים, וְהָעִקָּר זֶה הַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁעוֹשִׂים כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה. תַּאֲמִין לִי שֶׁזֶּה יוֹתֵר יָקָר מִכָּל מְכוֹנִית יֻקְרָה. כִּי מְכוֹנִית יְכוֹלָה לְהִתְקַלְקֵל, אֲבָל הַמִּצְווֹת שֶׁלָּנוּ אַף פַּעַם לֹא יְכוֹלוֹת לְהִתְקַלְקֵל".

חִיַּכְתִּי אֵלָיו נָבוֹךְ, וְהִתְחַלְנוּ בַּתְּפִלָּה. הַמִּלִּים שֶׁלּוֹ עַל אָחִי הִדְהֲדוּ לִי בָּרֹאשׁ כָּל הַזְּמַן, וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי מִתְפַּלֵּל עָלָיו. בְּתוֹךְ כְּדֵי שֶׁאֲנִי כָּכָה מִתְפַּלֵּל, הַפֶּלֶאפוֹן מְצַלְצֵל. הִתְאַפַּקְתִּי שֶׁלֹּא לְהָרִים בַּתְּפִלָּה, אֲבָל מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְתִּי הִסְתַּכַּלְתִּי לִרְאוֹת מִי הִתְקַשֵּׁר. זֶה הָיָה אָחִי. חָזַרְתִּי אֵלָיו, וּכְשֶׁשָּׁמַעְתִּי מָה הוּא אוֹמֵר, נִתְקַפְתִּי בְּהֶלֶם וּבַחֲרָדָה. אָחִי סִפֵּר לִי שֶׁהוּא עָבַר הָרֶגַע תְּאוּנָה וְיָצָא מִמֶּנָּה בָּרִיא וְשָׁלֵם. "אֲבָל אִם הָיִיתָ יוֹשֵׁב לְיָדִי, זֶה לֹא הָיָה נִגְמָר טוֹב", הוּא כָּתַב.

אִבַּדְתִּי אֶת הַמִּלִּים שֶׁלִּי. לֹא יָדַעְתִּי מָה לַחֲשֹׁב קֹדֶם. עַל הַמִּצְוָה שֶׁעָשִׂיתִי וְהִצִּילָה אוֹתִי מִמָּוֶת, עַל הַתְּפִלָּה שֶׁלִּי עַל אָחִי שֶׁהִצִּילָה כַּנִּרְאֶה אוֹתוֹ גַּם כֵּן, אוֹ עַל מַה שֶּׁהַזָּקֵן אָמַר לִי רֶגַע לִפְנֵי הַתְּפִלָּה: "מְכוֹנִית יְכוֹלָה לְהִתְקַלְקֵל, אֲבָל הַמִּצְווֹת שֶׁלָּנוּ אַף פַּעַם לֹא יְכוֹלוֹת לְהִתְקַלְקֵל". הָיִיתִי נִסְעָר מְאֹד.

אֲבָל הַדָּבָר הַמּוּזָר יוֹתֵר הוּא, שֶׁחִפַּשְׂתִּי אֶת הַזָּקֵן כְּדֵי לְסַפֵּר לוֹ וּלְהוֹדוֹת לוֹ, וְהוּא פָּשׁוּט נֶעְלַם… עַכְשָׁו תַּגִּידוּ אַתֶּם, אִם זֶה לֹא הָיָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אוֹ אֵיזֶה מַלְאָךְ שֶׁבָּא לְהַצִּיל אוֹתִי, אָז מִי הוּא הָיָה? אֲנִי, בְּכָל אֹפֶן, עֲדַיִן מְחַפֵּשֹ אוֹתוֹ.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

בארץ הפאפים

סיפור צעיר

והדרת פני זקנה

סיפור צעיר

צחוק הגורל

סיפור צעיר

סוף דב

סיפור צעיר

בחזרה למסלול

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'