קוֹבִּי הָיָה הַתַּעֲלוּלָן שֶׁל הַכִּתָּה, בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת הוּא אָהַב לִמְתֹּחַ אֶת הָאֲנָשִׁים מִסְּבִיבוֹ. וַאֲנַחְנוּ שֶׁהָיִינוּ חֲבֵרָיו הַטּוֹבִים, נִצַּלְנוּ אֶת הַתַּחְבִּיב שֶׁלּוֹ עַד הַסּוֹף וְנָהַגְנוּ לִמְתֹּחַ אֶת כָּל הַסּוֹבְבִים. בְּאוֹתוֹ יוֹם צִלְצֵל אֵלִיָּהוּ לְאַחַת הַפִּיצֵרִיּוֹת בְּאֵזוֹר וּמִיָּד כְּשֶׁעָנוּ לוֹ הוֹשִׁיט אֶת הַפֶּלֶאפוֹן לְקוֹבִּי הַמֻּפְתָּע. "זֹאת פִּיצֵרִיָּה!" הוֹדִיעַ, קוֹבִּי שָׁלַח לְעֶבְרוֹ מַבָּט נוֹזֵף וְתָפַס בַּפֶּלֶאפוֹן בְּיָדָיו. "כֵּן, אַתָּה אִתִּי?" שָׁאַל הָאִישׁ שֶׁמֵּעֵבֶר לַקַּו. וְאִלּוּ אֲנַחְנוּ, הֶחֱנַקְנוּ בְּכֹחַ צִחְקוּקִים. "אֲנִי רוֹצֶה מַגָּשׁ אֶחָד עִם תִּירָס, אֶחָד עִם זֵיתִים, אֶחָד עִם פִּטְרִיּוֹת וְרֶסֶק עַגְבָנִיּוֹת וְעוֹד אֶחָד עִם שׁוֹקוֹלָד. מָה? אֵין לָכֶם פִּיצָה עִם שׁוֹקוֹלָד?!" שְׁלָשְׁתֵּנוּ הִתְפּוֹצַצְנוּ מִצְּחוֹק. אֲבָל הַפָּקִיד מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַקַּו הִסְבִּיר לְקוֹבִּי בַּאֲדִיבוּת אֵילוּ תּוֹסָפוֹת כֵּן יֵשׁ לָהֶם בַּפִּיצֶרִיָּה. אֲבָל קוֹבִּי הִתְעַקֵּשׁ דַּוְקָא עַל שׁוֹקוֹלָד. "הַיְלָדִים שֶׁלִּי אוֹהֲבִים שׁוֹקוֹלָד! שִׂים לָהֶם שׁוֹקוֹלָד מוּמָס. שְׁלַח מִישֶׁהוּ לְהָבִיא לְךָ מֵהַסּוּפֶּר. מָה? אֵין אֶפְשָׁרוּת?! טוֹב, אָז תְּבַטֵּל הַכֹּל. כֵּן. לֹא צָרִיךְ פִּיצוֹת מֵהַפִּיצֵרִיָּה שֶׁלָּכֶם! כָּל טוּב!" הַפָּקִיד הֵבִין שֶׁעָבְדוּ עָלָיו וְנִפְגַּע. שָׁמְעוּ זֹאת בְּבֵרוּר בַּקּוֹל שֶׁלּוֹ.
הוּא נִתֵּק אֶת הַפֶּלֶאפוֹן וְהִבִּיט בָּנוּ בְּמַבָּט עָיֵף. "תַּפְסִיקוּ לַעֲשׂוֹת לִי אֶת זֶה בְּלִי הַתְרָאָה. אֲנִי צָרִיךְ זְמַן לְתַכְנֵן אֶת הַמְּתִיחָה. זֶה לֹא עוֹבֵד כָּכָה!" אֲבָל אֲנַחְנוּ צָחַקְנוּ כָּל כָּךְ מֵהַתְּגוּבוֹת שֶׁל הַפָּקִיד הֶהָמוּם עַד שֶׁלֹּא הֵגַבְנוּ כְּלָל עַל מִלּוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל קוֹבִּי. כֻּלָּנוּ יָדַעְנוּ שֶׁהוּא אוֹהֵב לְהוֹצִיא אֶת כִּשְׁרוֹן הַמִּשְׂחָק וְהַיְצִירָתִיּוּת שֶׁלּוֹ בָּאֹפֶן הַזֶּה. וְגַם הוּא יָדַע זֹאת. וּמַה נִּרְאֶה לָכֶם שֶׁהִפְסַקְנוּ? מַמָּשׁ לֹא. בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת מַתְאִימָה הֵבֵאנוּ לוֹ לְלֹא הַתְרָאָה קָרְבָּן חָדָשׁ, כְּדֵי לִמְתֹּחַ אוֹתוֹ.
לֹא אַגִּיד לָכֶם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָלוּ בִּי נְקִיפוֹת מַצְפּוּן עַל הַהִתְנַהֲגוּת הַזֹּאת, אַךְ הִרְגַּעְתִּי אֶת עַצְמִי שֶׁנְּעָרִים בִּפְנִימִיָּה יְכוֹלִים מִדֵּי פַּעַם לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָם מַעֲשִׂים שֶׁכָּאֵלֶּה. לֹא יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן שָׁאַב קוֹבִּי הַכּוֹכָב שֶׁלָּנוּ אֶת כָּל הָרַעְיוֹנוֹת הַהֲזוּיִים שֶׁלּוֹ, אֲבָל חֵלֶק מֵהַהֲנָאָה בְּתַעֲלוּלִים הָאֵלֶּה הָיָה לְאַתְגֵּר אוֹתוֹ.
בְּכָל מִקְרֶה, כְּכָל שֶׁגָּדַלְנוּ הָרַעְיוֹנוֹת גָּדְלוּ יַחַד אִתָּנוּ וְהַמְּתִיחוֹת הָפְכוּ לְחֵלֶק מִן הַשִּׁגְרָה. בָּעֲרָבִים הָיִינוּ יוֹשְׁבִים בַּחֶדֶר, כַּמָּה חֲבֵרִים מֵחֲדָרִים סְמוּכִים הָיוּ מִצְטָרְפִים, מִישֶׁהוּ הָיָה מְחַיֵּג לְאֵיזוֹ שֶׁהִיא כְּתֹבֶת חֲדָשָׁה, לִפְעָמִים הָיִינוּ מַקְלִיטִים אֶת חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים וְלִפְעָמִים הָיִינוּ רַק צוֹחֲקִים עַד כְּדֵי דְּמָעוֹת.
הַשָּׁנִים עוֹבְרוֹת, אֲנָשִׁים גְּדֵלִים, שְׁלַבִּים נוֹסָפִים עוֹמְדִים בִּפְנֵי הָאָדָם. נִפְרַדְנוּ בִּדְמָעוֹת וּבְהַבְטָחָה בְּרוּרָה לִשְׁמֹר עַל קֶשֶׁר יַצִּיב וְאֵיתָן גַּם לְאַחַר שֶׁכָּל אֶחָד פּוֹנֶה לְדַרְכּוֹ הַפְּרָטִית. הַהַבְטָחָה הַזּוֹ הֶחֱזִיקָה מַעֲמָד כַּמָּה חֳדָשִׁים בִּלְבַד. הַהֹוֶה הָיָה תּוֹבְעָנִי כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁהוּת לְטַפֵּחַ קִשְׁרֵי יְדִידוּת מֵהֶעָבָר. כָּךְ אוֹ כָּךְ, מִדֵּי פַּעַם הָיִיתִי מוֹצֵא אֶת עַצְמִי תּוֹהֶה מַה שְּׁלוֹם חֲבֵרַי, הֵיכָן מָצְאוּ אֶת עַצְמָם בְּשׁוּק הָעֲבוֹדָה, הַלִּמּוּדִים, צָבָא? יְשִׁיבָה? בְּעִקָּר עִנְיֵן אוֹתִי לָדַעַת מָה עוֹשֶׂה קוֹבִּי הַיּוֹם…
יוֹם אֶחָד בְּעוֹדִי צוֹעֵד בָּרְחוֹב, אֲנִי חָשׁ טְפִיחָה עַל הַשֶּׁכֶם. מִסְתּוֹבֵב וּמְגַלֶּה תַּחַת עֲרֵמַת תַּלְתַּלִּים אֵימְתָנִית וְקַסְדָּה שְׁחֹרָה שֶׁמִּתּוֹכָהּ הֵצִיצוּ עֵינַיִם חוּמוֹת שׁוֹבָבוֹת, הָעֵינַיִם שֶׁל קוֹבִּי.
הִתְחַבַּקְנוּ בִּסְעָרָה, וְאָז הִגִּיעַ הַשְּׁאֵלָה הַבִּלְתִּי נִמְנַעַת: "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה הַיּוֹם?" וְאָז קוֹבִּי מִצְמֵץ וְאָמַר לִי אֶת הַמִּשְׁפָּט הַבִּלְתִּי מוּבָן הַבָּא: "אֲנִי עָסוּק בִּלְשַׁחְזֵר אֶת הֶעָבָר!"
הֵרַמְתִּי גַּבָּה תְּמוּהָה. "זוֹכֵר אֶת הַמְּתִיחוֹת? אֶת הַמְּתִיחָה הַהִיא עִם הַפִּיצָה?" הִנְהַנְתִּי. הֲרֵי מִי יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ. "וּבְכֵן, הַיּוֹם אֲנִי עוֹבֵד בְּפִיצֵרִיָּה כָּאן בָּאֵזוֹר. הַרְבֵּה זְמַן תָּקוּעַ בָּעֲבוֹדָה הַזֹּאת מֵחֹסֶר בְּרֵרָה…" הִתְחִיל קוֹבִּי וּמָחָה אֶת מִצְחוֹ הַמְיֻזָּע. "וְלִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים הָיָה אֶחָד שֶׁהִתְקַשֵּׁר לַפִּיצֵרִיָּה שֶׁלָּנוּ וּבִקֵּשׁ… מַגָּשׁ עִם שׁוֹקוֹלָד. לְאַחַר שֶׁהוּא מָתַח אוֹתִי בְּהַזְמָנָה אֲרֻכָּה וְאַשְׁלָיָה שֶׁאֲקַבֵּל בּוֹנוּס גָּבֹהַּ מְאֹד. אַתָּה מֵבִין?"
הִתְבַּיַּשְׁתִּי וְהֵבַנְתִּי.
"לֹא. אַתָּה לֹא מֵבִין. תָּפַסְתִּי אוֹתוֹ וְשָׁאַלְתִּי מֵהֵיכָן הוּא מַכִּיר אֶת הַמְּתִיחָה הַזֹּאת, כִּי אֲנִי הִמְצֵאתִי אוֹתָהּ. הַקּוֹל שֶׁלּוֹ הִתְהַפֵּךְ בְּאַחַת מִמְּבֻדָּח לְעוֹיֵן. "יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה אַתָּה! אַתָּה מָתַחְתָּ אֶת אָח שֶׁלִּי. וּמֵאָז הוּא מִתְקַשֶּׁה לָתֵת אֵמוּן בְּשִׂיחוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים לֹא מֻכָּרִים. פָּגַעְתָּ בּוֹ קָשׁוֹת!" וּמִהַרְתִּי לְהִתְנַצֵּל בְּפָנָיו. הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁאֶפָּגֵשׁ עִם אָחִיו, לָקַח זְמַן עַד שֶׁהֵעַזְתִּי לַעֲשׂוֹת זֹאת, אֲבָל בַּסּוֹף שׂוֹחַחְתִּי אִתּוֹ, הִתְנַצַּלְתִּי, כַּמּוּבָן. הִסְבַּרְתִּי לוֹ אֶת הַסִּיטוּאַצְיָה. הוּא סָלַח, אָמְנָם. אֲבָל אָז הֵבַנְתִּי לָמָּה בּוֹרֵא עוֹלָם בָּחַר לִי דַּוְקָא אֶת הַמַּסְלוּל הַזֶּה. וַאֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁכִּפַּרְתִּי קְצָת עַל הַתַּעֲלוּלִים שֶׁלִּי…"
