שולי גלימתו של החוקר הפרטי דרמין ליחכו את אדמת היער בעת שהתכופף לסקור מקרוב את הממצאים. מעליו עמד עוזרו הנאמן מרלו והתבונן בו בריכוז. לאחר מספר דקות התרומם דרמין, הסיר את הכפפות ואמר למרלו: "חוששני שמי שפגע במטעים הוא אחד מבני משפחתך".
החוקר המהולל הוזמן על ידי משפחת אנדרסון בעקבות תקיפות חוזרות ונשנות במטעי הפרי שלהם. מדי כמה לילות הייתה יד נעלמת מקצצת בנטיעות הפרדסים ומחוללת נזק רב למטעים. חמשת האחים אנדרסון ירשו את אימפריית הפרי מאביהם והיו אחראים על נתח נכבד משוק הפירות במדינה. העסק המשפחתי התנהל ללא דופי, עד שהתחילו הנזקים.
האחים היו אובדי עצות. שטחי המטעים השתרעו על פני קילומטרים רבים, והיה זה בלתי אפשרי להציב שמירה במקומות רבים במקביל. כמה גברתנים נשכרו כדי לפטרל על סוסיהם, אך לא הצליחו לשים את ידיהם על המשחית המסתורי. כאשר כלו כל הקיצין הם שלחו מברק בהול לדרמין, החוקר הפרטי המפורסם, כדי שיאתר את מקור הצרה.
"למה אתה חושב שזו עבודה פנימית, דרמין?" שאל מרלו בעודו מכניס את הכפפות לכיס האוכף. דרמין העיף מבט אל האופק והשיב: "מהעקבות שנותרו בשטח ניכר שמי שנכנס לבצע את המעשים מכיר את המטעים ככף ידו ומנווט בהם בביטחון רב. עכשיו רק נותר לנו לברר מי ולמה".
השניים רכבו בזריזות חזרה העירה אל אחוזת האנדרסונים, קמפוס מפואר בן מספר בתים רחבי ידיים טובלים בגינות ירק מטופחות. דרמין קבע את מושבו בחדר ההסבה של הבניין המרכזי וביקש לדבר עם כל אח ביחידות. ראשון נכנס האח הבכור, פיטר אנדרסון, שהתיישב בפנים טרודות על כורסת עור גדולה.
"ובכן פיטר", פתח החוקר, "יש לך אולי רעיון מי יכול היה לפגוע במטעים?"
פיטר נעץ את מבטו בפני הבלש והחל לדבר: "לפני כמה חודשים החלטתי לקנות את חלקם של אחיי ולהפוך לבעל השליטה היחיד במטעים. שלושה מאחיי מסכימים לרעיון עקרונית, אבל אחי הצעיר ביותר, צ'סטר, התנגד לכך מהרגע הראשון. הוא מתייחס לטרפוד העסקה הזו כמשימת חייו. הוא שוחח יום יום עם האחים האחרים והסביר להם כמה הרעיון גרוע. אני חושד שכרגע הוא מנסה למנוע ממני את רכישת העסק. יכול להיות שהוא חושב שהטריקים הזולים האלה ישפיעו עליי. בשום פנים ואופן לא!" צעק פיטר והטיח את אגרופו בשולחן קפה קטן.
דרמין הנהן והמשיך להזמין את יתר האחים. אף אחד מהם לא נידב מידע קונקרטי ושמיש, עד שהגיע האח הצעיר, צ'סטר.
צ'סטר היה בחור כבן 30 בעל מבט ערמומי וזיק מרצד בעיניים. דבר ראשון הוא האשים את פיטר בכך שהחוסן המשפחתי לא מעניין אותו והוא דואג רק לאינטרסים האישיים שלו. בהמשך אמר שיש ברשותו רשימת חשודים, החל מחיות בר ועד לגברתנים השומרים שפיטר שכר את שירותיהם. דרמין ראיין גם את ראש השומרים, בחור מגודל, משופם, רחב וקירח למשעי בשם סלאמה. השומר טען שהאשמה כזו פוגעת בו באופן אישי, הוא אדם בעל מוניטין מכובד והדבר היחיד שהוא עושה הוא לשמור על השדות, לדבריו.
בהמשך הערב ביקש דרמין ממרלו לכנס את כל בני המשפחה אל שולחן ההסבה. מרלו עשה כך, ואז פנה דרמין לכל בני המשפחה ואמר: "אחרי חקירה ארוכה ונמרצת שניהלנו במהלך היום, עדיין לא גילינו את זהות המבצע. לכן אני חושש שאין לי מנוס אלא לשתף אתכם בממצאים שברשותי, ולהמשיך את החקירה מאותה נקודה". דממה הושלכה בחלל, ורק קול תקתוק האורלוגין העתיק הפר אותה בקצב מונוטוני.
"החשוד במעשה הוא בוודאות בן משפחת אנדרסון", אמר דרמין בעודו נועץ מבטו בסובבים. הדממה העמיקה, הנוכחים הביטו בפנים חתומות זה בזה וניסו לזהות תגובה מסגירה. דרמין המשיך: "אמנם המשחית פעל בחוכמה, אבל הוא טעה בפרט אחד קטן. באחד המטעים מצאתי גפרור אחד שלא דלק, ואתם בוודאי מבינים את פירוש הדבר. בני משפחת אנדרסון משתמשים בגפרורים מייצור עצמי, כך סיפרתם לי היום, כשהדלקתי את מקטרתי ונזקקתי לגפרור. האורך והעובי של הגפרורים שאתם מייצרים שונים לחלוטין מהגודל סטנדרטי. עכשיו כולכם שותפים לסוד, ונוכל להתקדם".
בנקודה זו פיטר כבר לא הצליח לעצור בעצמו: "בן נעוות המרדות", הוא צעק לעבר צ'סטר. הוא נעמד בתנועה חדה והעיף את כיסאו אל הרצפה בקול רעש גדול. "זה המפעל המשפחתי שלנו! בגלל גחמות אתה רוצה לשרוף אותו?" צ'סטר לא נשאר חייב: "בדיוק! זה המפעל המשפחתי שלנו, למה אתה משתלט עליו?" שאר האחים הצטרפו למהומת הצעקות.
קול פעמון חד קטע את האנדרלמוסיה. "אבא?" שאל פיטר בתמיהה. בצד השני של החדר עמד מר אלבוס אנדרסון הקשיש בכבודו ובעצמו. "אני הוא האנדרסון שאתם מחפשים. אני כבר הרבה שנים לא מושקע בעסק, אך אני מושקע בכם. אני רואה שהתככים והמזימות מורידים את המורשת שלנו ביגון שאולה. ידעתי שהמילים שלי לא ישפיעו עליכם, הרי מה הקשיש הזה מבין? זו הסיבה לכך שגרמתי לנזקים. סיפרתי על כך לדרמין מיד כשהגיע. עשיתי כל זאת כדי להציל אתכם מעצמכם". הוא הניח תיק על השולחן. "הנה הכסף, עלות כל הנזקים שנגרמו. את הנזק לרכוש קל לתקן, אבל נזק שיפרק את המשפחה, קשה מאוד לתקן!"
האחים השפילו את מבטם וכבשו אותו בקרקע, הם ידעו היטב עד כמה צודק אביהם בדבריו וקמו בבושה מהמקום. צ'סטר ופיטר לחצו ידיים בהשלמה.
לעיתים אנחנו מקבלים מכה כואבת. אך לפני שנתחיל לכעוס ונחפש אשמים, כדאי להתחזק ולהבין מדוע הגיעה אלנו המכה הזאת. אם נדע לפשפש במעשינו, לחקור את דרכנו ולהבין את המסרים שאנו מקבלים, הכול כבר ייראה אחרת.
