אחרי ההרים שבקצה האוקיינוס ומבעד ליערות סבוכים ניהל שבט פרג'או את חייו. כדי להצליח לשרוד ולהתקיים אל מול איתני הטבע והסכנות שארבו לבני השבט, נשלחו מדי שנה כל הנערים למחנה אימונים שיכין אותם לקראת האתגרים והסכנות שיצטרכו להתמודד איתם.
בין עשרות הנערים שהצטופפו לפני גורוט – חבר השבט שניהל את מחנות האימונים לנוער – עמד במתח קימפר בן השבט. הסיפורים ששמע על אודות המשימות והאתגרים שמצפים להם במחנה, הדירו שינה מעיניו כבר שבועות ארוכים.
"אנחנו יוצאים היום למחנה אימונים שיארך חודש", פתח גורוט וסקר במבט מהיר את עשרות הנערים שהביטו בו, "כמו בכל שנה, בסוף תקופת האימונים תתקיים משימה מסכמת ואחרונה. יש לכם חודש לדאוג לכך שתגיעו אליה מוכנים". גורוט סיים את דבריו והחל להתקדם לעבר מתחם האימונים. קימפר העיף מבט אחרון בכפר המתרחק מאחוריו ומיהר להצטרף ליתר הנערים אחרי גורוט.
בתוך כמה ימים מתחילתו של מחנה האימונים החלו להיווצר קבוצות בין הנערים. היו כאלה שהצטיינו בציד, אחרים בהסוואה, חלקם גילו כישורי הישרדות מרשימים, היו אף מעטים שהצליחו בכול גם יחד. לדאבונו של קימפר הוא לא נמנה עם אף אחת מקבוצות המצטיינים. 'מה יהיה איתי?!' תהה קימפר בכעס לעצמו אחרי עוד ניסיון כושל לגבור על יריבו בקרבות שערכו ביניהם. 'בקצב הזה אין לי סיכוי… אני אכשל במבחן המסכם ואהיה ללעג בין כל חברי הכפר'.
ככל שחלפו הימים במחנה האימונים, גם הצלחותיו המעטות של קימפר לא זכו ליחס הראוי להן. מרגע שסומן קימפר כאחד הנערים המתקשים, הוא לא מצא עוד סבלנות וקשב בקרב המדריכים והנערים – דבר שהקשה עליו עוד יותר.
בלילה האחרון למחנה נאספו הנערים כדי לשמוע על המבחן המסכם שמחכה להם. "בחודש האחרון רכשתם כלים שיעזרו לכם במשימה הקרובה", פתח גורוט, "זה הזמן שלכם להשתמש בהם אל מול המציאות המאיימת שמחוץ לגבולות מחנה האימונים". גורוט שלף מכיסו אבן אודם מנצנצת והמשיך בדבריו: "בעומק היער, בין שורשיו של עץ אלון עתיק, יש אבן ספיר כחולה. הראשון מכם שיצא למשימה, ייקח איתו את אבן האודם שאני מחזיק, ויצטרך להחליף אותה באבן הספיר. כשהוא יחזור למחנה עם אבן הספיר, הוא ימסור אותה לבא אחריו שיצטרך להחליף אותה בחזרה ולשוב עם אבן האודם – כך תמשיכו בזה אחר זה, עד שתסיימו כולכם את המשימה". לפני שיפרוץ מבול השאלות, מיהר גורוט להוסיף: "יש ביער עץ אלון אחד בלבד, וכדי לוודא שאכן הגעתם למקום הנכון, אתם נדרשים להביא נוסף לאבן גם ענף מהעץ. הדרך היחידה שלכם להצליח במשימה היא לבצע אותה כמו שצריך ולהתמודד עם כל הסכנות והאתגרים בדרך. מי שיצליח לבצע את המשימה בתוך שלושה ימים, יוכל לחזור מייד לכפר ולמשפחתו".
אין דבר שקימפר רצה יותר מלחזור למשפחתו בכפר. אולם אחרי חודש עמוס באתגרים שהתקשה לעמוד בהם, הוא התחיל להשתכנע במה שחשבו כולם סביבו – 'אין לי שום סיכוי לעמוד במשימה'. חברו הטוב של קימפר שם לב לייאוש שאחז בחברו וידע שהוא צריך לעשות משהו.
לפני שיצא כל אחד מהנערים למשימה הוא קיבל מכתב ברכה שהועבר אליו ממשפחתו שבכפר. קימפר חשש ממה שיגלה במכתב. 'מן הסתם עד שיגיע תורי, חלק מהנערים כבר ישובו לכפר ויביאו איתם את הסיפורים על כל הכישלונות שלי', הוא חשב. כעבור כמה ימים פתח בחשש את המכתב שהגיע ממשפחתו והופתע ממה שמצא בו: 'קימפר היקר, שמענו המון סיפורים על הגבורה והנחישות שהפגנת אל מול כל האתגרים בתקופה האחרונה. אנחנו אוהבים אותך ובטוחים שתצליח במשימה הקרובה'. דמעות הציפו את עיניו של קימפר. בחודש שעבר עליו הייתה זו הפעם הראשונה שבה הרגיש שמאמינים בו, וכבר למחרת הוא יצא למשימה.
לתדהמת כל הנערים וצוות ההדרכה, כעבור יומיים בלבד חזר קימפר אחרי שעמד במשימה בהצלחה. כששלף מכיסו את אבן האודם שהחזיר ומסר אותה למדריך, נעמדו סביבו כולם והריעו לו. "בשמי ובשם כל החברים אני מתנצל, קימפר!" אמר לו גורוט והגיש לו בחזרה את אבן האודם. "שמור אותה אצלך, כך תזכור תמיד למה אתה מסוגל!"
*
כשיעקב אבינו יוצא מחרן בדרכו לארץ ישראל, הוא מבחין בשני מחנות של מלאכים ורואה עד כמה קדוש המקום שבו הוא דורך. לפעמים יש לנו הזדמנויות שאנחנו לא מבחינים בהן ומחמיצים אותן, אבל ברגע שנלמד להפוך כל צעד לאבן דרך, ללמוד מכל דבר לטוב ולמוטב, נוכל להאיר כל צעד בחיינו באור יקרות.
