הצפון חזר לשגרה, וגם הצימרים החלו להתעורר מתרדמת המלחמה הארוכה. באחד הימים החליטו בני משפחת כהן לצאת לחופשה של כמה ימים באחד הצימרים בצפון הארץ, ושכרו מראש את הצימר של משפחת ישראלי.
בהגיעם למקום מצאו את המפתח מונח בעציץ ליד הכניסה כפי שהובטח להם. הם נכנסו פנימה והחלו לפרוק את חפציהם, אך אז הבחינה גברת כהן שאין מזוזה בפתח הצימר. במשך שעות ארוכות ניסו להשיג את בעלי הצימר אך ללא הצלחה.
מכיוון שגברת כהן התעקשה שלא ללון בצימר ללא מזוזה, נאלצו לבסוף לשכור את הצימר הסמוך. למחרת בבוקר, כאשר הגיע אדון ישראלי, ביקשו ממנו בני משפחת כהן לפטור אותם מתשלום עבור הלילה הקודם, בהסבירם שנאלצו לשכור צימר אחר בשל היעדר המזוזה.
בתגובה, פתח אדון ישראלי את ה'שולחן ערוך' והראה להם שכתוב בהלכה שצימר פטור ממזוזה היות שהוא מוגדר כ'פונדק דרכים'. נשאלת השאלה: האם בני משפחת כהן צריכים לשלם על הלילה שבו לא השתמשו בצימר, או שמא הם פטורים מתשלום?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט:
שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף י"ט בדין: 'הכול תלוי במנהג המדינה'. שולחן ערוך 'יורה דעה' סימן רפ"ו סעיף כ"ב בדין: 'פונדק פטור ממזוזה'.
תשובה לשאלה 'איחור בזיכוי' (שאלה 840)
תקציר השאלה השבועית: שרה הלכה לסופר השכונתי וערכה קניות גדולות לכבוד השבת הקרובה. היא ארזה את המוצרים בכמה שקיות, שילמה בקופה, העמיסה את הדברים על הרכב ונסעה הביתה. רק כשהגיעה והעלתה את השקיות לביתה גילתה ששכחה אחת מהן עם כל המוצרים בסופר ליד הקופה.
למחרת התייצבה שרה בסופר, הראתה למנהל את החשבונית וביקשה זיכוי על המוצרים. המנהל הבטיח לה שיבדוק במצלמות ויהיה עמה בקשר. אולם שבוע לאחר מכן התקשרו מהסופר והודיעו לה שעד שהאחראי על המצלמות הגיע לבדוק את בקשת הזיכוי שלה, נמחקו אוטומטית הסרטונים מיום הרכישה, ולכן הם אינם יכולים לזכות אותה על השקית ששכחה.
שרה תבעה את הסופר לדין תורה בטענה שהנזק נגרם בשל האחראי שאיחר לבדוק את טענתה במצלמות, והיא דורשת זיכוי על המוצרים.
מה לדעתכם נפסק בדיון ומי צודק במקרה זה?
המושג ההלכתי: אין שמירה בקרקעות
תשובה בקצרה: האחראי על המצלמות פטור מתשלום במקרה הזה.
תשובה בהרחבה: למדנו בהלכה ששומר אינו מתחייב בשמירה רק אם מתקיימים שני תנאים: התנאי הראשון הוא שהבעלים מעוניין שאכן ישמרו עבורו על החפץ, או שזה ברור מאליו שאכן הוא מעוניין בשמירה הזאת. ואילו התנאי השני הוא, שהבעלים צריכים לקבל את השמירה בחזרה ברגע שהיא מסתיימת, למשל כשהוא אומר לו 'הנח לפניי את החפץ'. במקרה שלנו שרה השאירה את השקיות אמנם בסופר אבל הבעלים לא קיבלו שמירה על השקיות שלה, ולכן הם לא מוגדרים כ'שומרים' שלהם, ומכיוון שלא נתקיימו שני התנאים הם פטורים מתשלום הנזק.
מה הדין במי שאומר 'איני יודע אם נתחייבתי'?
לכאורה קיים סיכוי גבוה שהמוצרים שהיו בשקית הוחזרו למדפי הסופר על ידי אחד העובדים שתפקידם לסדר את המוצרים בסוף היום. לפיכך דווקא במקרה זה היה מקום לחייב את בעל הסופר בתשלום.
אולם המקרה דומה להלכה המופיעה בשולחן ערוך (חושן משפט סימן ע"ה סעיף י') העוסקת באדם הטוען לחברו שהוא חייב לו כסף, והלה משיב: "איני יודע אם נתחייבתי". במקרה זה נפסק להלכה שהנתבע פטור כיוון שאין לו חזקת חיוב לגבי הכסף.
מכאן נוכל ללמוד שכך הדין גם במקרה שלנו – בעל הסופר או האחראי על המצלמות יהיו פטורים אף ב'דיני שמיים'.
