קוביה הונגרית

סיפור צעיר

קוֹרְאִים לִי נַפְתָּלִי.
הַסִּפּוּר שֶׁלִּי מַתְחִיל בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר כְּשֶׁיּוֹחַאי, חָבֵר שֶׁלִּי, הֵבִיא לַכִּתָּה מִשְׂחָק חָדָשׁ שֶׁהוֹרָיו קָנוּ לוֹ – קֻבִּיָּה הוּנְגָּרִית. "יֵשׁ יוֹתֵר מִמִּילְיוֹן מַצָּבִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם בִּפְתִירַת הַקֻּבִּיָּה", סִפֵּר לָנוּ יוֹחַאי, "אֲבָל אֲנִי רַק הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד לִפְתֹּר, וְהִצְלַחְתִּי עַל הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִפְתֹּר תּוֹךְ שָׁעָה", "וָאוּ", מִישֶׁהוּ אָמַר, "אַף פַּעַם לֹא הִצְלַחְתִּי לִפְתֹּר אֶת זֶה". "כֵּן, גַּם אֲנִי", אָמַר חָבֵר נוֹסָף. "תָּבִינוּ", אָמַר יוֹחַאי, "יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כִּשָּׁרוֹן וְהֵם מַצְלִיחִים בִּדְבָרִים מְסֻיָּמִים, לְדֻגְמָה אֲנִי, וְיֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא, אָז אַל תַּרְגִּישׁוּ רַע אִם אֲנִי טִפָּה יוֹתֵר מֻצְלָח מִכֶּם", אָמַר יוֹחַאי.
הַמּוֹרֶה נִכְנַס לַכִּתָּה. "תַּלְמִידִים, לִפְתֹּחַ סִפְרֵי מִשְׁנָה. נַפְתָּלִי, תַּתְחִיל לִקְרֹא", הוֹרָה הַמּוֹרֶה. פָּתַחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר, אֲבָל בִּמְקוֹם מִלִּים יָכֹלְתִּי מַמָּשׁ לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי פּוֹתֵר קֻבִּיָּה הוּנְגָּרִית, אֵיךְ אֲנִי מִתְאַמֵּץ וּפוֹתֵר אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת וּבְקַלּוּת, אֵיךְ כָּל הַחֲבֵרִים מוֹחֲאִים לִי כַּפַּיִם וְיוֹחַאי מַגִּיעַ וְאוֹמֵר לִי: 'פְּשׁשׁ נַפְתָּלִי, אַתָּה בֶּאֱמֶת כִּשָּׁרוֹן, אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִמֶּנִּי'…
אֲבָל זֶה לֹא קָרָה.
"נַפְתָּלִי", קָרָא הַמּוֹרֶה בִּשְׁמִי, פָּקַחְתִּי עֵינַיִם וְרָאִיתִי הַרְבֵּה זוּגוֹת עֵינַיִם מַבִּיטוֹת בִּי, "קָדִימָה, קְרָא אֶת הַמִּשְׁנָה הַבָּאָה בְּקוֹל רָם". הִבַּטְתִּי לַצְּדָדִים קְצָת מְבֻלְבָּל וְאָז נִזְכַּרְתִּי שֶׁאֲנַחְנוּ בְּאֶמְצַע שִׁעוּר מִשְׁנָה, "מִשְׁנָה ח'", לָחַשׁ לִי יְהוֹנָתָן, הִנְהַנְתִּי לוֹ לְאוֹת תּוֹדָה וְשָׁקַעְתִּי בְּלִמּוּד.
כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי מֵהוֹרַי שֶׁיִּקְנוּ גַּם לִי קֻבִּיָּה כְּמוֹ שֶׁל יוֹחַאי, הֵם הִתְנוּ אֶת הַקְּנִיָּה בְּמַאֲמָץ שֶׁלִּי. בָּחַרְתִּי בְּשִׁנּוּן מִשְׁנָיוֹת עַל פֶּה. זֶה לֹא הָיָה קַל, וְהָיוּ רְגָעִים שֶׁחָשַׁבְתִּי לְהִתְיָאֵשׁ, אֲבָל הַמַּטָּרָה הַסּוֹפִית תָּמִיד עוֹדְדָה אוֹתִי לְהַמְשִׁיךְ.
"כָּל הַכָּבוֹד נַפְתָּלִי", אָמַר לִי אַבָּא בְּסִיּוּם הַבְּחִינָה לְאַחַר כַּמָּה יָמִים, "יָדַעְתָּ בְּהַצְלָחָה אֶת כָּל הַמִּשְׁנָיוֹת", "בֶּאֱמֶת?" הִתְלַהַבְתִּי, "לֹא הֶאֱמַנְתִּי עַל עַצְמִי". אַבָּא סִמֵּן לִי לְהַמְתִּין וְנִגַּשׁ לַמִּטְבָּח. כַּעֲבֹר כַּמָּה רְגָעִים הוּא יָצָא עִם קֻפְסַת קַרְטוֹן בְּצֶבַע יָרֹק. "לְנַפְתָּלִי הַיָּקָר", נִכְתַּב בְּעֵט עַל הַמִּכְסֶה, "כָּעֵת הַהַבְטָחָה שֶׁלִּי", אַבָּא אָמַר, "הִנֵּה לְךָ", אֲנִי נִחַשְׁתִּי וּלְמַעַן הָאֱמֶת מַמָּשׁ יָדַעְתִּי מָה יֵשׁ בִּפְנִים – קֻבִּיָּה הוּנְגָּרִית.
בְּלִי הִשְׁתַּהֻיּוֹת מְיֻתָּרוֹת הִתְחַלְתִּי לְהִתְעַסֵּק עִם הַקֻּבִּיָּה, אַךְ כַּעֲבֹר כַּמָּה דַּקּוֹת שַׂמְתִּי לֵב לִפְרָט מְעַנְיֵן: לְעַרְבֵּב אֶת כָּל הַצְּבָעִים זֶה דֵּי קַל, אֲבָל לִפְתֹּר אֶת הַקֻּבִּיָּה לְפִי הַצְּבָעִים הַנְּכוֹנִים, כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ קַל.
לְרֶגַע הִתְחָרַטְתִּי שֶׁבָּחַרְתִּי דַּוְקָא בַּקֻּבִּיָּה הַמְּעַצְבֶּנֶת הַזּוֹ. דְּבָרָיו שֶׁל יוֹחַאי, הִתְרַבְרְבוּתוֹ עַל הַכִּשָּׁרוֹן שֶׁלּוֹ וְשֶׁלַּאֲחֵרִים אֵין כִּשָּׁרוֹן, הֵחֵלּוּ לְהַדְהֵד בְּמֹחִי, וְהִרְגַּשְׁתִּי אוֹתָם כְּמוֹ מְחָטִים דַּקִּים שֶׁנִּנְעָצִים לִי בַּגַּב. בְּהַחְלָטָה שֶׁל רֶגַע לָקַחְתִּי אֶת הַקֻּבִּיָּה וְזָרַקְתִּי אוֹתָהּ מֵחַלּוֹן הַחֶדֶר. הָלַכְתִּי לִישֹׁן מְעַט עַצְבָּנִי.
הִגִּיעַ הַבֹּקֶר. הָלַכְתִּי לְבֵית הַסֵּפֶר. רָאִיתִי אֶת יוֹחַאי בִּמְקוֹמוֹ, פּוֹתֵר אֶת הַקֻּבִּיָּה בַּהֲנָאָה בּוֹלֶטֶת. "יוֹחַאי", פָּנִיתִי אֵלָיו, "אֵיךְ אַתָּה מַצְלִיחַ לִפְתֹּר אֶת הַקֻּבִּיָּה הַמְּעַצְבֶּנֶת הַזּוֹ? אֵיךְ אַתָּה נֶהֱנֶה מִמֶּנָּה?" הָיִיתִי לָהוּט לָדַעַת, בִּפְרָט אַחֲרֵי שֶׁנִּסִּיתִי אֶתְמוֹל כַּמָּה שָׁעוֹת לִפְתֹּר אוֹתָהּ.
"אַתָּה בֶּאֱמֶת רוֹצֶה לָדַעַת?" שָׁאַל יוֹחַאי בְּלַחַשׁ, "כֵּן", לָחַשְׁתִּי אַף אֲנִי וְרָכַנְתִּי לְעֶבְרוֹ, "פָּשׁוּט מְאֹד", יוֹחַאי חִיֵּךְ וַאֲנִי עוֹד יוֹתֵר הִסְתַּקְרַנְתִּי, "הִתְאַמַּנְתִּי וְהִתְאַמַּנְתִּי עַד שֶׁהִשְׁתַּפַּרְתִּי וְנִהְיֵיתִי יוֹתֵר טוֹב", "וְלֹא נִכְשַׁלְתָּ?" שָׁאַלְתִּי. "בַּהַתְחָלָה בֶּאֱמֶת הִסְתַּבַּכְתִּי פַּעַם אַחַר פַּעַם, אֲבָל דַּוְקָא הַקֻּבִּיָּה לִמְּדָה אוֹתִי שֶׁכָּל הַהֲנָאָה הִיא לְנַצֵּחַ אֶת הַקֹּשִׁי וְלִפְתֹּר אֶת הַחִידָה", יוֹחַאי הִסְבִּיר לִי בְּפַשְׁטוּת בְּעוֹדוֹ פּוֹתֵר אֶת קֻבִּיָּתוֹ, "אֲבָל אָמַרְתָּ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים מֻכְשָׁרִים שֶׁמַּצְלִיחִים בְּתוֹךְ שָׁעָה?!" הִתְפַּלֵּאתִי, "אָה, אַל תַּקְשִׁיב לָזֶה", יוֹחַאי בִּטֵּל אֶת דְּבָרַי, "מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָצוֹן חָזָק וְהוּא מוּכָן לְהִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה, יָכוֹל לְהַגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת טוֹבִים מְאֹד, כָּל מָה שֶׁחָשׁוּב זֶה הַיְּגִיעָה", יוֹחַאי אָמַר וְהִנִּיחַ אֶת הַקֻּבִּיָּה פְּתוּרָה עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן.
לְרֶגַע הִתְחַשֵּׁק לִי לִפְתֹּר אֶת הַקֻּבִּיָּה שֶׁלִּי, אַךְ הִיא כַּנִּרְאֶה מְפֻזֶּרֶת לְהַרְבֵּה חֲלָקִים בַּחֲצַר הַבִּנְיָן… אַךְ כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְבֵיתִי הִתְבָּרֵר שֶׁלֹּא כָּךְ קָרָה. "מָצָאתִי אֶת הַקֻּבִּיָּה שֶׁלְּךָ עַל הַדֶּשֶׁא בַּכְּנִיסָה לַבִּנְיָן", אָמְרָה לִי אִמָּא כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַבַּיִת, "מִיָּד יָדַעְתִּי שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ וְהֵבֵאתִי אוֹתָהּ, נַפְתָּלִי, לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?" אִמָּא שָׁאֲלָה, "לְהִתְאַמֵּן", עָנִיתִי בְּחִיּוּךְ, "יֵשׁ לִי הֲמוֹן מָה לְהַסְפִּיק…"

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

הנצחון האמיתי

סיפור צעיר

מתנת אמת

סיפור צעיר

גנב בחדר אחר

סיפור צעיר

רק נקודה

סיפור צעיר

נאמנות

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'