פטרוס התיישב על ראש הגבעה בעוד עדר הכבשים ירד באיטיות לעבר הנחל. רוח נעימה נשבה ונענעה את גבעולי החיטה, ופטרוס הוציא את החליל מתיקו והתיישב על העשב הרך. מול העמק התנשא הר הגעש 'לונקימאי' העצום. זאת הייתה שעת הצהריים האהובה עליו. הכבשים היו מרווים את צימאונם במי הנחל הקרירים, ופטרוס היה תופס תנומה קלה ומאזין לצלילי הרוח או מנגן בחליל. לעיתים היה מביט לעבר מדרונות הלונקימאי ומתבונן בפריחה או בקיני קונדורים שקיננו על הצוקים.
פטרוס אהב את הכפר שלו. רוב תושביו עסקו בחקלאות ובגידול צאן, ולאחרונה הוקמו בכפר מפעלים חדשים לייצור נחושת ולייצור דשנים לחקלאות. אביו של פטרוס נהג לומר, שהכפר צועד קדימה על הזמן, אבל פטרוס תמיד אהב את הכפר במתכונתו הישנה.
קול טלפיים נוקשות העיר אותו מהרהוריו. הוא הזדקף והביט למטה, ומחזה מוזר נגלה לעיניו: האיל הגדול שהוביל את העדר נקש בטלפיו בעצבנות ופסע אחורה וקדימה לסירוגין תוך כדי שהוא מקפץ ברגליו האחוריות. פטרוס הביט במחזה בתימהון. מעולם לא ראה כבש המתנהג בצורה משונה שכזאת. בעקבות האיל החלו גם כבשים נוספים לרקוד בצורה משונה. "מוזר ביותר!" הוא מלמל בתימהון.
למחרת חזרה התופעה המשונה על עצמה באותה שעה ובאותו מקום. פטרוס החליט שהוא חייב לספר על כך לחבריו. לעת ערב, כשהחזיר את העדר אל הכפר, פגש בחבריו הרועים וסיפר להם על המחזה המוזר. "זה היה למרגלות הר הלונקימאי?!" שאל רועה נמוך. "כן, בהחלט! ליד הנחל", ענה פטרוס. "האמת… שגם הכבשים שלי התנהגו שם באופן מוזר!" אמר הרועה בקול מהורהר. "גם אצלי זה קרה!" קרא רועה נוסף.
בערב שיתף פטרוס את אביו בהתרחשות המשונה. "הכבשים רקדו?!" שאל אביו בבהלה. "אתה בטוח במה שאתה אומר?!"
"כן! הם התנהגו באופן מוזר", ענה פטרוס במבוכה. האב שקע בהרהורים: "חשוד מאוד… זה לא פשוט בכלל!" אמר חרש. פטרוס התפלא שאביו מתייחס בכובד ראש כזה לסיפור, אך לא אמר דבר. "פטרוס! היום תצא למרעה מאוחר יותר!" הפתיעו אביו למחרת בבוקר. "קודם כול ניגש לשוחח עם הוגנוס, עלינו לעדכן אותו באירועי האתמול".
הוגנוס היה האיש המלומד ביותר בכפר. הוא היה בקי בחוכמות שונות וסייע בחוכמתו לכל דורש. הוגנוס ישב על ספסל בגינתו ולגם תה מספל חרסינה עתיק. למשמע הצעדים הקרבים הוא הזדקף וקרא בחיוך: "ברוכים הבאים, חברים! במה זכיתי בביקור הפתאומי הזה?" אביו של פטרוס קד לשלום וביקש מבנו: "ספר להוגנוס מה ראית אתמול!" פטרוס סיפר על ריקוד הכבשים המוזר שהתרחש לאחרונה, הוגנוס הקשיב לדבריו עד תומם ואז השמיע אנחה עמוקה. הוא חפן את ראשו בין ידיו במשך דקות ארוכות, אחר הרים את ראשו, נשא את עיניו לעבר הר הלונקימאי שהתנשא מעל הכפר ואמר חרישית: "לבהמות יש חושים חדים יותר מלבני האדם!" ומייד המשיך: "ההתפרצות האחרונה של הלונקימאי הייתה לפני מאות שנים. הניצולים ששרדו סיפרו כי טרם ההתפרצות הוולקנית התנהגו החיות בצורה משונה. אתם מבינים? יש דברים שהם יודעים טוב יותר מאיתנו". דממה מתוחה השתררה. "זאת אומרת… שההר עלול להתפרץ בקרוב?" שאל אחד הנוכחים בבעתה. "חוששני שכן", לחש הוגנוס בקול נוגה והשפיל את עיניו לקרקע.
השמועה התפשטה כאש בשדה קוצים, ובתוך שעה קלה לא היה אחד בכפר שלא ידע על הסכנה המתקרבת. היו מהאנשים שנטלו חלק מהחפצים שלהם והחלו לנוס מן הכפר. אחרים החלו לארוז ולהטעין עגלות. פטרוס לא התרחק הרבה עם העדר באותו היום. הוא צפה מרחוק בהר הלונקימאי המאיים. "אתה יודע? זה מוזר!" פנה אליו אחד הרועים. "הרי מומחים שהסתובבו כאן טענו בלהט שההר אינו מסוכן בכלל!" פטרוס לא ענה. האירועים האחרונים הסעירו את רוחו והוא לא רצה לעזוב את הכפר האהוב עליו, אך לא הייתה לו ברירה, מכיוון שאווירת מתח ואימה שררה בכפר הקטן.
בבוקר מצא פטרוס את אביו מעמיס במרץ את החבילות על העגלה. "בעוד כמה שעות אנו זזים!" הודיע לו אביו. פטרוס יצא לסיבוב אחרון בשבילי הכפר הנטושים. לפתע אחזה בו תשוקה עזה לבקר בפעם האחרונה בגבעה ליד הנחל. למרות הסכנה הוא נשא את רגליו והחל לרוץ לעבר השדות. הוא עמד מול הנחל, מנסה לאסוף לקרבו את הנופים בפעם האחרונה, התכופף לעבר מי הנחל הקרירים ושטף את פניו כשיתוש עוקצני מזמזם באזניו.
הוא התרומם משפת הנחל, הביט סביבו והבחין בענן פרעושים שהסתובבו סביבו במחול. פטרוס נעקץ בכל חלקי גופו והחל לקפוץ בניסיון להיפטר מהעקיצות. "העקיצות האלו מקפיצות אותי לכל עבר!" חשב לעצמו ולפתע הבחין בפסולת הדשן שהייתה לאורך כל שפת הנחל שממנה עלו ענני הפרעושים. "לא התפרצות של געש ולא כלום! הכבשים רקדו לא בגלל הר הגעש שעומד להתפרץ, אלא בגלל ענני הפרעושים שעקצו אותם ללא הרף…"
אם כולם חושבים משהו זה עוד לא אומר שהדבר נכון. גם מומחים בעלי תארים 'מפוצצים' עלולים לטעות ולהטעות אחריהם אנשים רבים. למרבה הצער, קל כל כך להשפיע על אנשים ולשנות את דעתם בגלל העובדה שיש לנו נטייה לחשוב כמו עדר. כל אדם צריך תמיד להתבונן ולבדוק בעצמו על מה מבוססות תפיסות החיים שלו, ומה באמת עומד מאחורי 'אמיתות' שנראות חקוקות בסלע. וכשבודקים באמת, מגלים את האמת.
