שנים עברו מאז שטעם ג'ימי לראשונה קנה סוכר אמיתי, והטעם המתוק והנהדר לא נשכח מפיו. כשגדל, החליט ג'ימי שהוא רוצה לפתוח מפעל שיטפל בקני הסוכר שכה חיבב.
אחרי מסעות ארוכים וביקורים ביבשות שונות הגיע ג'ימי אל אחד המחוזות בברזיל שהתמחה בגידול ועיבוד קני סוכר. במשך שנים למד ג'ימי את המיומנויות המיוחדות בתהליך עיבוד הסוכר, ולבסוף הוא פתח מפעל משלו.
ג'ימי ידע שכדי להצליח הוא חייב לדאוג להזמנות שיגיעו למפעל החדש. לשם כך הוא לקח את שקי הסוכר הראשונים שהופקו במפעל ונסע לערים הגדולות כדי להציג את תוצרת הסוכר האיכותית שברשותו לכל המסעדות, המאפיות, השווקים וחנויות התבלינים בערים הגדולות. באחד השווקים פנה אליו אחד הרוכלים: "בחור צעיר", הוא קרא לעברו של ג'ימי, "בוא הנה, בוא תקשיב רגע". ג'ימי ניגש אליו בחשדנות. "אני רואה שאתה מוכר סוכר, נכון? באחוזה של מונטס כבר היית? כדאי לך לקפוץ לשם… זה קצת רחוק, אבל אני בטוח שלא תתחרט".
ג'ימי שמע לעצתו של הרוכל, ועוד באותו היום שם את פעמיו אל האחוזה של משפחת מונטס המפורסמת. משפחת מונטס הייתה משפחה מיוחסת ועשירה מאוד.
"שלום, שמי ג'ימי קורטנד, ואני רוצה לעניין אתכם בתוצרת הסוכר של המפעל שפתחתי!" הסביר ג'ימי לשומר בכניסה. אחרי כמה שיחות טלפון והמתנה מורטת עצבים נכנס ג'ימי אל האחוזה המפוארת, מלווה בשני משרתים. "תמתין פה. עוד רגע יגיע אדון מונטס", הסביר לו אחד המשרתים וג'ימי נשאר לבדו באולם הגדול והמרשים. מוחו קדח במחשבות. איך נכון להציג את עצמו? ומה יגיד לאדון מונטס? הוא ידע שאם האחוזה תבצע את הזמנות הסוכר במפעל שלו, מובטחת ההצלחה שלו בתחום.
"שלום ידידי!" קרא אליו אדון מונטס בחביבות. ג'ימי קפץ ממקומו ונעמד ללחוץ את ידו של אדון מונטס. "שלום אדוני", הוא גמגם "קוראים לי ג'ימי, ואני…"
"הסבירו לי מי אתה", קטע אותו אדון מונטס. "באתי כדי לסגור את העסקה הראשונה. בעוד שבוע אני מארח אצלי את נכבדי העיר, ואני צריך ארבע מאות שקי סוכר. חושב שתוכל לארגן לי את הכמות הנדרשת בזמן?"
ג'ימי ידע שזו כמות אדירה של סוכר. עשרות העובדים שלו יצטרכו לעבוד מבוקר עד לילה כדי לעמוד בכמות המטורפת הזאת. עם זאת הוא ידע שאם יעמוד במשימה, מובטח לו שההזמנות תמשכנה להגיע למפעל שלו. אחרי התלבטות קצרה נענה ג'ימי לאתגר. "אין בעיה אדוני, בעוד שבוע יהיו כאן ארבע מאות שקים מלאים בסוכר איכותי ומעולה", הוא הבטיח.
ג'ימי חזר במהירות אל המפעל החדש שלו ועדכן את העובדים בנוהלי העבודה החדשים. "במשך השבוע הקרוב נעבוד מסביב לשעון, בלי הפסקות", הוא הסביר. "המכונות לא עוצרות, כל העובדים מתייצבים ללא יוצא מן הכלל". העובדים ההמומים לא הבינו מה קרה פתאום, ומאין נחתו עליהם הדרישות המוזרות האלה. ג'ימי לא בזבז זמן על הסברים. הוא דחק בעובדים למהר לחזור לעבודה: "קדימה, קדימה. מתחילים מעכשיו!"
אחרי שלושה ימים התחיל ג'ימי להבין שהוא מסתבך. חצי שבוע עבר, והתוצרת במפעל לא התקרבה לכמויות הרצויות. ג'ימי היה אובד עצות. הוא הבין שדרכו הקצרה של המפעל החדש שלו עומדת להסתיים. ג'ימי יצא אל אחוזת מונטס כדי לעדכן שההזמנה לא תגיע בזמן. הוא חשב שכך לפחות יצליח למזער את הנזק ואולי להציל את המפעל שלו אחרי הכישלון הצפוי.
"נו, היה שווה?" שמע ג'ימי מאחוריו קול מוכר. היה זה הרוכל שהפנה אותו אל האחוזה. "אל תשאל…" שיתף אותו ג'ימי במצב הסבוך. הרוכל הופתע לשמוע על הבעיה במפעל. הוא שאל רבות על המכונות, על אופן הייצור, על כמות העובדים ועל שעות העבודה.
"איך זה שאתם לא מצליחים?! משהו לא מסתדר לי… אתה יכול לקחת אותי למפעל שלך? אולי אני אבין מה אתם עושים לא נכון". ג'ימי נעתר לבקשתו של הרוכל, כשהוא מקווה שאולי הוא יוכל להושיע אותו.
"תרגיש חופשי להסתובב", אמר ג'ימי לרוכל כשהגיעו שניהם למפעל הסוכר, "אני אהיה במשרד שלי, אם תצטרך". כעבור כמה שעות ירד ג'ימי ממשרדו כדי לבדוק שוב את כמות הסוכר שברשותם. ג'ימי נדהם לגלות שבשעות האחדות שהיה במשרדו, הצליחו העובדים לייצר כמות סוכר שמשתווה לעבודה של יומיים שלמים. "מה קורה פה?!" קרא בהתרגשות. "איך עשית את זה?" הוא שאל את הרוכל שהופיע לצידו. הרוכל פתח והסביר: "אחרי סיור מקיף במפעל שלך, ג'ימי, דיברתי עם כמה עובדים שנראו מותשים מהעבודה הקשה והמתמשכת. אחרי כמה שאלות הבנתי מייד למה הדברים לא עובדים כמו שצריך. אף אחד מהעובדים לא ידע להשיב לי למה הם צריכים לעבוד קשה כל כך… אחרי שסיפרתי להם על ההזמנה הגדולה שקיבלת ועל המשפחה המכובדת שעתידה לקבל את הסוכר שהם ייצרו, אחרי שסיפרתי להם על ההזדמנות הגדולה ועל ההשלכות שיהיו לה על ההצלחה של המפעל שלהם – הם נרתמו בכל ליבם לעבודה הקשה והצלחנו להגדיל את הכמויות".
ג'ימי הבין. הוא שמח מאוד שיצליח לעמוד בהזמנה שקיבל, ושמח עוד יותר על השיעור החשוב שזכה ללמוד.
בפרשת השבוע שלנו מופיעה פרשת "ואהבת את ה' אלוקיך" – הפרשה הראשונה בקריאת שמע, שמשמעותה היא "קבלת עול מלכות שמיים", ההבנה שיש לחיים שלנו תכלית ומטרה של חיבור פנימי אמיתי למקור החיים, לבורא הטוב והמיטיב. ורק אחרי פרשה זו אנו קוראים את פרשת "והיה אם שמוע" שמשמעותה היא "קבלת עול מצוות". כי אחרי שהתחברנו אל המהות והבנת התפקיד, נוכל גם לבצע בשמחה וברצון את משימות התפקיד שהוטלו עלינו.
