שהחיינו בדיעבד?

בית המדרש

לקראת ט"ו בשבט, החליט עקיבא לקנות פרי חדש שלא מצוי, כדי שיוכל לברך עליו ברכת 'שהחיינו' בהידור. הוא הלך לשוק וביקש מהמוכר שיביא לו נקטרינה שעליה יוכל לברך ברכת 'שהחיינו'. המוכר הביא לו כמובן את הפרי ועקיבא שילם עליו מחיר הגון. אחרי יומיים, כשעקיבא הניח את הפרי על השולחן, פרס אותו לחצי והתכונן לברך עליו 'שהחיינו', הוא התאכזב לגלות שהפרי רקוב מבפנים. למחרת הוא הלך שוב לשוק ודרש מהמוכר את הכסף. "גיליתי שהפרי כולו רקוב מבפנים, תחזיר לי את הכסף בבקשה!" אבל למוכר הייתה טענה מעניינת: "אבל אתה אמרת שאתה רוצה את הפרי כדי לברך ברכת 'שהחיינו' ואת הברכה אתה יכול לברך גם כשאתה רק רואה את הפרי, אז אני לא גרמתי לך שום נזק!" ואילו עקיבא כעס: "אבל בוודאי שרציתי לאכול ממנו!" הוויכוח הלך והתלהט והשניים החליטו לגשת לרב דוד שיפסוק להם האם המוכר צריך להחזיר לעקיבא את הכסף. מה דעתכם? האם הוא צריך להחזיר את הכסף? והאם עקיבא יצא ידי חובה בברכת 'שהחיינו' גם כשהוא רק רואה את הפרי?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ל"ב סעיף י"ט בדין: 'מום שהסכימו עליו בני המדינה'. סעיף כ"ג על המקום, בדין: 'דמים מודיעים'.

תשובה לשאלה "האופניים שלי" (שאלה מס' 675)

תקציר השאלה השבועית: אבינועם נדהם לגלות שהמנעול שבו נעל את האופניים היה פרוץ והאופניים נעלמו מהאופק. במשך שבוע שלם הוא ניסה למצוא את האופניים, ללא הצלחה. לאחר שבוע הוא החליט לקנות אופניים 'יד שניה' מהדגם שהיה לו קודם וקבע להיפגש עם בחור בשם רפי. להפתעתו, הגיע רפי עם האופניים שלו למקום. "אני יכול לעשות עליהם סיבוב?" שאל אבינועם ורפי הסכים. אבינועם ניצל את ההזדמנות ונמלט מהמקום. כשרפי הזועם התקשר אליו ודרש ממנו לחזור ולשלם, השיב: "אלו האופניים שלי ואני לא צריך לשלם!" ואילו רפי טען: "אבל אני לא גנבתי אותם, אני קניתי אותם ממישהו אחר!" ואבינועם השיב: "אז תדרוש ממנו את הכסף שלך בחזרה!" מה דעתכם, האם אבינועם נהג כראוי?

תשובה בקצרה: רפי חייב להחזיר את האופניים לאבינועם, ואם ידע שהם גנובים, ילך לתבוע מהגנב את הכסף ששילם לו עבור האופניים.

תשובה בהרחבה: נפסק להלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שנ"ו) לגבי אדם שקנה חפץ שהתברר שהוא גזול, שאם לא ידע שהחפץ גזול – למשל, שקנה אותו מאדם שאינו מוחזק כגזלן – אז אם הבעלים רוצים את החפץ שלהם בחזרה, עליהם לשלם לקונה את מה שהוא שילם לגזלן. דבר זה הוגדר כ'תקנת השוק' שתיקנו חז"ל כדי שאנשים לא יימנעו לקנות חפצים ויפחדו להפסיד את כספם, במידה ויתברר שהחפץ גזול.

אבל במקרה שהוא קנה מאדם שמוחזק כגנב מפורסם או במקרה שהוא ידע שאכן החפץ גזול, יש לו עבירה בכך שסייע לגזלן ועליו להחזיר את החפץ לבעלים ללא שום תמורה, כיוון שידוע ומפורסם שאותו אדם מוחזק לגזלן מפורסם והוא גרם זאת לעצמו.

מה הדין במקרה שהבעלים התייאשו?

ואפילו במקרה שהבעלים כבר התייאשו, צריך להחזיר לבעלים את החפץ בכל מקרה כיוון ש'דינא דמלכותא דינא' שזאת תקנה הכתובה בדברי הרמ"א ולכן צריך להחזיר את החפץ בכל מקרה לבעלים. ולכן במקרה שלנו, אם רפי ידע שהאופניים גנובים – הוא צריך להחזיר אותם לאבינועם ויתבע מהגנב את הכסף ששילם לו על האופניים.

 

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

בית המדרש

נזק כפול

בית המדרש

סדק בלתי צפוי

בית המדרש

טובה שעלתה ביוקר

בית המדרש

כשהיוקר מאמיר

בית המדרש

הברחה כפולה

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'